ליסה עברה כריתה כדי לא לחלות בסרטן שד

חודש לאחר שעלתה לישראל מהעיר קארדיף שבאנגליה, התבשרה ליסה כהן (43) מכפר סבא, שאמה לוקה בסרטן השד. זה היה לפני 18 שנה, כשהמודעות לסרטן השד הייתה בחיתוליה. האם טופלה והחלימה, אלא שלאחר שלוש שנים של שקט שוב התגלה אצלה גוש בשד, ואיתו הריטואל הטיפולי המתבקש: כימותרפיה והקרנות. זמן קצר לאחר מכן התברר שגם הבכורה מבין ארבע אחיותיה של ליסה, בת 36 ואם לארבעה ילדים קטנים, סובלת מסרטן השד. ליסה: "חשבתי שהן חלו באותה מחלה בגלל הקשר הנפשי החזק ביניהן. לא נדלקה אצלי שום נורת אזהרה".

גם האחות עברה את אותו מסלול הטיפולים. היא החלימה וחגגה לבתה בת מצווה, אך כשנתיים לאחר שהגוף נמצא נקי מגרורות - התגלה גם אצלה גוש נוסף בשד.

בשעה שמצבן הבריאותי של אמה ואחותה הורע, נפתחה בחייה של ליסה חזית נוספת שאיתה נדרשה להתמודד: כישלון נישואיה. בגיל 36, כשהיא אם לשלושה ילדים (אז בני 10, 8 ו־3), התגרשה. מי ששינן את הקלישאה השחוקה "הצרות מגיעות בצרורות", צדק במקרה הזה. זמן קצר לאחר גירושיה גילתה ליסה גוש בשד השמאלי. "הייתי בשוק, הבנתי שאני הבאה בתור. לא היה לי עם מי לחלוק את הרגשות, ולא העליתי על דעתי להוסיף דאגות למשפחתי באנגליה. לבדיקת הביופסיה הגעתי לבדי.

שכבתי על המיטה ולא הפסקתי לחשוב על אמי ואחותי, ועל העובדה שאני מגדלת את ילדיי לבד. שנייה לפני שהוציאו מהשד את המחט שנועדה לביופסיה, התעלפתי".

הבדיקה תקינה, אבל

כעבור עשרה ימים קיבלה ליסה הודעה שבדיקת הביופסיה תקינה. "לא קפצתי משמחה", היא אומרת, "בסרט הזה כבר הייתי. גם אצל אחותי תוצאת הבדיקה הראשונה הייתה תקינה. פניתי לכירורג בעל שם להתייעצות. הוא המליץ להוציא את הגוש ולבצע בדיקה גנטית. מה משמעותה של הבדיקה, מה חשיבותה ואיך היא יכולה להגן על חיי? לא היה לי צל של מושג, והרופא גם לא טרח להסביר".

בינתיים מצבה של האם הלך והידרדר, התגלה אצלה גם סרטן בשחלות. למרות הכל היא התעקשה לטוס ארצה ולבקר את בתה. לאחר שראתה שליסה מגדלת את ילדיה היטב ושכבוגרת תואר שני בלימודי איכות הסביבה היא עובדת במועצה לישראל יפה כמנהלת אזור שרון ושומרון - חזרה האם לאנגליה וכמה ימים לאחר מכן, בינואר 2006, נפטרה.

אחותה החולה של ליסה ישבה שבעה כשהיא במצב קשה. הסרטן התפשט לעצמותיה. אמנם היא המשיכה לשדר "עסקים כרגיל", אבל בעודה בחיים השאירה לאחיותיה צוואה: בצעו את הבדיקה לזיהוי המוטציה BRCA (במסגרת). האחיות נענו לקריאתה. התברר שליסה ואחות נוספת נשאיות הגן. "הלכתי לקופת החולים להתייעץ עם גנטיקאי", מספרת ליסה, "והוא המליץ להוציא את השחלות, לעבור מדי שנה בדיקת MRI ולהיות במעקב. הוא פלט שבאירופה נשים במצב כזה נוהגות לכרות את שדיהן כטיפול מניעתי, אך בארץ נשים נרתעות מכך. הייתי מבולבלת. ישבתי בבית הקפה הסמוך לקופת החולים. הסתכלתי על הקשישות שפטפטו בעליזות, ובכיתי. 'אני רוצה להגיע לגיל שלהן', חשבתי לעצמי, 'למה אמא שלי לא זכתה לכך?'".

היא קבעה תור לגינקולוג שדיבר איתה בענייניות על כריתת השחלות, אך חוסר האונים והבלבול שלה גברו. מי שעזרה לליסה הייתה ד"ר דיאנה פלשר, רופאה פנימית ומומחית לבריאות האישה, שהקימה את העמותה לבריאות נשית "בשבילך". במשך ארבע שעות היא הסבירה לליסה על המחלה, על הגנטיקה ועל ההשלכות של זיהוי המוטציה הגנטית.

ההחלטה הגורלית

כדי להקטין את הסיכון שלה ללקות בסרטן נשי באופן ניכר (בכ־94%), החליטה ליסה לעבור כריתת שדיים ושחלות. החלטה לא פשוטה לאישה פנויה בת 38. שלושה שבועות לאחר הניתוח, התבשרה שאחותה נפטרה. "בתום השבעה התמוטטתי, האבל היה כבד: התאבלתי על אמי, על אחותי ועל אובדן האיברים הנשיים שלי. יום אחד גררתי את עצמי לעבר המחשב. חיפשתי חומר על המוטציה הגנטית, ומצאתי מאמר על עמותת FORCE (Fighting Our Risk of Cancer Empowered) בארצות הברית, שמטרתה להעלות את המודעות לסרטן שד תורשתי. כשניסיתי לשלוח מסר למנכ"לית העמותה, נתבקשתי 'לכתוב קצת על עצמי'. חמש שעות כתבתי, הוצאתי את כל מה שהיה אצור בתוכי במשך שנים. בסוף חזרתי לשורה הראשונה, והוספתי את המשפט 'אינך צריכה לקרוא הכל, אבל תודה על ההזדמנות לספר את הסיפור שלי'.

"תוך חודש קיבלתי מלגה מטעם העמותה לכנס שנתי בן שלושה ימים בנושא 'סרטן שד/שחלות תורשתי'. נפגשתי עם כ־500 נשים צעירות שיש להן סיפור דומה. הן היו פתוחות ומרשימות, ודיברו על המחלה בגילוי לב. בכנס נכחו גם רופאים, מהמובילים בתחום סרטן השד התורשתי. יצאתי מהכנס נרגשת ועם מסקנה אחת ברורה: כשאת הולכת לרופא, תקבלי את המידע הרפואי במלואו רק אם תבקשי אותו".

ברכה גנטית

כשחזרה מהכנס עברה ליסה שחזור שדיים. כשהתאוששה מהניתוח, החלה ללקט כל פיסת מידע על המחלה כדי להעבירו הלאה. היא הקימה את עמותת "ברכה", על שם האותיות הלועזיות המרכיבות את המוטציה הגנטית. לדבריה, אישה שגילתה שהיא נושאת את המוטציה הגנטית, צריכה לברך על ההזדמנות שניתנה לה להגן על עצמה מפני מחלת סרטן השד והשחלות.

בפרספקטיבה של זמן, ליסה מעידה על השינוי שחל בה מאז התגלה אותו גוש סורר. "נפתחתי ונעשיתי הרבה יותר נשית. אני לא מרגישה שכריתת השדיים מטרידה גברים שאני פוגשת. להפך, הם רואים בכך צעד אמיץ ויודעים להעריך זאת".

אני מסתכלת על עור פניה המשגע ומתקשה לעצור את קנאתי. "את נראית צעירה", אני אומרת, והיא פורצת בצחוק ומשיבה: "בכל זאת, מגיע לי גן אחד טוב".

עמותת ברכה

עמותת ברכה הוקמה לפני כשנה וחצי על ידי ליסה כהן, במטרה לספק בית לנשים הנושאות את המוטציה הגנטית לסרטן השד והשחלות BRCA1 ו־BRCA2.

אחת מתוך 40 נשים יהודיות נושאות מוטציה בגן BRCA (בשאר האוכלוסייה היחס הוא 1 ל־400). מחקרים מראים שנשים הנושאות את המוטציות האלו נמצאות בסיכון של עד 40% לחלות בסרטן השחלות ובסיכון של 80% לחלות בסרטן השד.

עמותת ברכה פועלת להגברת המודעות לייעוץ גנטי ולבדיקה גנטית. בין השאר, העמותה מספקת מידע חיוני, מסייעת במציאת ייעוץ רפואי ומקצועי, מארגנת כנסים ומפגשים חברתיים ותומכת בתהליך קבלת ההחלטות.

כל הרופאים, הגנטיקאים והנשים פועלים בעמותה בהתנדבות.