"בארצות הברית האיכות נדחקה לשוליים"
הוא החדיר למחזור הדם שלנו סופרים אמריקנים כמו קארבר, אבל בשלב מסוים החליט לחפש גם דברים אחרים. ביקרנו את מוקי רון בחדר העבודה שלו, וניסינו להבין לאן נעלמו האוטוריטות בספרות
"אני עדיין מאוד עירני לספרות אמריקנית עכשווית, אבל במשך הזמן נפתחתי ליותר דברים. יש עוד מקומות בעולם", אומר פרופ' משה (מוקי) רון, אחד העורכים היותר מוכרים, ותיקים ומוערכים בעולם הספרות. רון זכור במיוחד כמי שהכניס לתוך מחזור הדם שלנו ספרות אמריקנית יותר נסיונית, פחות קאנונית, וגם את ריימונד קארבר.
"אני לא מוציא יותר דברים של קארבר כי פשוט אין, אבל ייצא בקרוב ספר מעודכן יותר של 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה', ספר שערוך בפחות אגרסיביות", אומר רון ומסכם את העיסוק בסופר המנוח: "סך הכל קארבר לא עשה אמנות גדולה, אבל כן עשה משהו מאוד מעניין".
רון פרש מהוראה לפני מספר שנים והחליט להתמקד בעריכה. כיום הוא משמש חלק מצוות העורכים בהוצאת "עם עובד", לשם הוא מגיע מספר פעמים בשבוע ויושב בחדר שהוא סטריאוטיפ של חדר עורכים: מלא ניירות, דפים, ספרים, נראה כמו כאוס מוחלט. נראה מנגד שהוא יצליח למצוא בו כל דבר שירצה.
לפני כן, גם ערך בהוצאות "סימן קריאה" וב"כתר". מנקודת מבטו, הוא מדבר על הקשיים שבעבודת העורך: "אין ספק, קשה היום להוציא ספרות איכותית, לא רק בארץ, אלא גם באמריקה למשל, והשוק המקומי מקשה עוד יותר, השוק המקומי מעוות לחלוטין עקב הבעלות הצולבת. קשה מאוד להתנהל ככה, והעתיד לגמרי לא ודאי. אני לא יודע מה יקרה, הוצאה כמו שלנו יכולה לעבור שנה מאוד קשה, ואחר כך אתה לא יודע אם היא תשרוד".
לביקור בחדרי עבודה של סופרים נוספים לחצו כאן