כן, זה נכון, אני יודעת שאני פשוט חיה בסרט
לאחר סבל רב עם האקס, ופסיביות מצידך, החלטתי להתקדם הלאה. נישאתי ל"בחיר ליבי". האמת שהיה לי מאוד נוח. כל מה שרציתי - קיבלתי! אבל ליבי היה איתך. דבר לא השתנה
נפגשנו בתחילת התואר, כשהייתי בשלבי הימלטות מהאקס האובססיבי שרדף אותי במשך ארבע שנים ארוכות במיוחד. איבדתי את עצמי וניסיתי לאבד אותו. בתקופה ההיא הכרתי מישהו שעזר לי, לא במודע, במבצע הבלתי אפשרי הזה.
שמחתי כל כך שהאקס נעלם, והשני נשאר. אבל הוא היה אצלי תמיד ב"ממתינה". איתו לא היתה אהבה עם זיקוקים, נרות ופרחים. היתה שם בעיקר נוחות, ואני לא באמת הייתי שם, מבחינתי הייתי רווקה ופנויה.
כל בוקר חלפנו זה על פני זה. החוורתי מהיום הראשון, רעדתי בכל גופי כל פעם מחדש, עד הבוקר הבא. כל לילה הלכתי לישון איתך, במחשבותיי, שכבת לידי, ליטפת אותי ונתת לי רוגע והמון אהבה.
ראיתי איך אתה בוחן, ראיתי איך אתה רוצה, אבל משום מה לא עשית דבר. אולי היית תפוס, אולי לא היית מוכן לכך, אולי נראיתי לך תפוסה, אבל אני הייתי מוכנה לזנוח הכל בשבילך, גם כשלא ידעתי לקראת מה.
עברה שנה, עברו שנתיים, ודבר לא זז, חוץ מההתרגשות החוזרת בכל מפגש. החלטתי שדי. בינתיים הגבר שהיה בממתינה הלך ותפס חלק נכבד בחיי. כל כך רציתי רק אותך, והחלטתי שאנחנו נעמוד יחד בפרשת דרכים. החלטתי להציב לך אולטימטום ואיימתי עלייך שאם לא תיזום, אמשיך הלאה בחיים. אבל אתה כלל לא ידעת, ולא יזמת.
לאחר סבל רב עם האקס, ופסיביות מצידך, החלטתי להתקדם הלאה. נישאתי ל"בחיר ליבי".
האמת שהיה לי מאוד נוח. כל מה שרציתי – קיבלתי! אבל ליבי היה איתך. דבר לא השתנה. חשבתי על המצב המורכב והייתי חייבת לבחון אותו מחדש. הרי אינני מכירה אותך, ומה שיש זו רק משיכה מחשמלת ומטורפת, אינך יוזם, אז מה העניין שלי? מה נתקעתי? אני פשוט חיה בסרט, בסרט שהתחיל בעבר ושם הוא נעצר.
מצאתי אותו בצ'ט. הוא הקשיב בסבלנות, הוא רצה
באותה התקופה היה לי רע, היו הרבה עניינים והכל התחיל להתפרק, ויצאתי לחפש אחר. מצאתי אותו בצ'ט. הוא הקשיב בסבלנות, הוא רצה, ללא תיאורים וללא תירוצים. כמובן, היה סיפור כיסוי להכל. נפגשנו, זה נמשך מספר חודשים, אבל הילדון רצה הכל לעצמו ודפק את כל הסיפור. יכולתי לתקן, אבל זה לא היה שווה את המאמץ, כי המטרה שלי הרי היתה להכיר אותך. אותך באמת רציתי פיזית ונפשית. במחשבותיי היית הבחור המתחשב, הרומנטיקן, המלטף, המקשיב, המפנק והאוהב מכל הלב.
הגיעה השנה השלישית, ועדיין התרגשתי לראות אותך כל בוקר. במשך היום חיפשתי אותך בכל אזור באוניברסיטה רק כדי שארגיש שוב את הפרפרים בבטן. בשנה הרביעית כבר לא נפגשנו. היית כל כך חסר לי! מצאתי את עצמי משחזרת סיטואציות של מפגשים בספריה, בקפיטריה, בדשא. איך בכל פעם כשהיית בסביבה, הרגשתי שמישהו נועץ בי מבט חודר, וכמה שמחתי לגלות שאתה הוא זה שחודר אליי.
לאחר חיפושים רבים מצאתי אותך בפייסבוק. אזרתי אומץ רב שהיה חבוי בתוכי זמן רב וכתבתי לך שתמונת הפרופיל שלך אינה מוצלחת ושאתה הרבה יותר מרשים במציאות. המשכנו משם מאוד בקלילות, בהתאמה של כפפה ליד. הזמנת אותי למסיבת הסילבסטר. הגיע הרגע שייחלתי לו שלוש שנים - אבל עצרתי שם. ידעתי שזה יתפתח הרבה מעבר, לא רציתי להונות אותך ולהגיע עטופה בחליפת שקרים, לכן בחרתי להיעלם. לא עניתי, ואתה לא לחצת.
כמה כעסתי עליך! למה ההתכתבות הזאת לא קרתה לפני שלוש שנים? זה היה הסילבסטר הכי ארוך בחיים שלי. לא נרדמתי. דמיינתי מה לבשתי, איך הגעתי, איך נפגשנו.. הקליק היה מדהים, ההתאמה היתה מושלמת, והנשיקה היתה חלומית, תרתי משמע.
בינתיים חסמת אותי בפייסבוק שלך. לא יכולתי לראותך אותך, שוב ושוב ושוב במהלך היום, לבחון כל מילימטר בגופך החטוב ולפנטז שעות על גבי שעות.
לא רציתי שתראה אותי בחודש השישי להריוני
עוד מבט:
את רוצה אהבה מהסרטים, או רוצה להתחתן?
אורית גל
איך ייתכן שזה קורה לכולם ורק לי לא. מה לא בסדר איתי? הרי אני רואה כל מיני זוגות שונים ומשונים, אז איך הם מצאו זה את זה ואני לא מצאתי את האחד שלי? אחרי מחשבות עמוקות ותהיות הרות גורל, היתה לי הארה: אני לא מחפשת את הדבר הנכון.
יום אחד פגשתי את חברך ללימודים, שוחחנו בענייני עבודה, התרגשתי ונעתקו מילותיי, כאילו שוחחתי איתך. כל כך התפללתי שידווח לך, שתמצא סיבה ושתגיע גם אתה. אחרי פחות משנה היה לנו עוד סיכוי אחד להיפגש, בטקס קבלת הדיפלומה, אבל לא רציתי שתראה אותי בחודש השישי להריוני, אז לא הגעתי.
ואתה חושב ששם זה נגמר? הצלחתי להשיג את מספר הנייד שלך, כמו חוקרת ב-CSI.
אבל לא העזתי להתקשר. מה אני אגיד לך? שאני נשואה עם ילדה מקסימה ועדיין חושבת עליך?
לילה אחד חלמתי עליך, ובבוקר החלטתי לשלוח לך הודעה. זוכר את ההודעות ששלחתי לך? "גם הלילה חלמתי עליך", "גם הלילה היה לנו מדהים יחד..." גם אז לא ידעת, ולמרות זאת התקשרת בחזרה מספר רב של פעמים. לא עניתי. למרות זאת שלחת הודעה והזמנת אותי להביא משהו מתוק ולבוא לראות את הדירה החדשה שלך.
שוב קיבלתי שיתוק. הנה זה שוב קורה, ואני עם פיק ברכיים. יצרתי לעצמי סיפור מסגרת שלם, במוחי המעוות. היה לו"ז מאוד מתוכנן ומובנה, עשיתי רשימת קניות ופינוקים בראשי, הגעתי, דיברנו, עשינו המון... דברים... השתגעתי מגעגועים!
ואז החלטתי שאני חייבת להיגמל, בכוח. תוכנית הגמילה היתה יחסית ארוכה ונגמרה כשהייתי בהופעה והזמר שר שיר שריגש אותי עד דמעות, אז התקשרתי אליך, השמעתי לך את השיר, בתקווה שתבין שזו אני, מעברך הרחוק...
שלא תבין לא נכון, אני מאושרת, אבל אני מסתפקת במועט וחיה עם אחר שאף פעם לא יאהב אותי כמו שארצה. כן, אני עדיין מייחלת למפגש חטוף איתך ושעדיין תרצה אותי כמו אז, אפילו ללילה אחד. לא יכולה יותר לחיות בתחושת החמצה.
אומרים שמחשבות יוצרות מציאות. אני עדיין מחכה.
לפנייה לכתב/ת 
עדיין התרגשתי לראות אותך כל בוקר
צילום: ויז'ואל פוטוס
מומלצים
