להוציא את יום הכיפורים מבית הכנסת
החג הזה מצליח להביא מספר שיא של אנשים להתפלל לכפרה, אבל מה נותר מכך אחרי הסעודה לשבירת הצום? יום הכיפורים צריך להיות בסיס לתשובה בחיי היומיום
היהדות היא דת שאפתנית, המאמינה ביכולת האנושית להתעלות לכדי מצוינות. "קדושים תהיו כי קדוש אני", נכתב (ויקרא י"ט), וגם: "אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט). אלו הן רק שתי דוגמאות לשאפתנות של המסורת ולכבוד העצום שלה ליכולת האדם. בני אדם מוגדרים כמי שנבראו בצלם, ואין דבר שהוא מעבר ליכולתנו.
ביטוי מרכזי לציפייה זו היא מצוות התשובה. אנחנו מצפים מאנשים להעריך ביושר את תוכן ואיכות חייהם, להתחרט ולהתוודות על כשלונותיהם, ולהתחייב להתחלה חדשה. ציפייה זו מגיעה לשיא במהלך יום הכיפורים, שבו ה"וידוי" הנמצא בלב התפילה, מציב בפנינו את המציאות של חטאינו ומאתגר אותנו להתעמת עם מעשינו.
מטרידה העובדה, שאותו "וידוי" לא מצליח להוות כוח המוביל שינוי. יום הכיפורים הוא ללא ספק סיפור הצלחה של בתי הכנסת. מספר שיא של אנשים מגיע וקורא - בלב הולם - "אשמנו". עם זאת, מעבר להשפעה על מועד סיום שעון הקיץ בישראל, נדמה כי לחג הזה השפעה יש בסופו של דבר שולית בלבד על אורח החיים היהודיים ביום-יום. הדבקות, הרצינות והמסירות שמלווים את תפילות החג - גוועים בשיכחון במהלך הארוחה שלאחר הצום.
זו איננה תופעה חדשה. הנביא ישעיהו כבר הצביע על כך בביקורתו על התנהגות העם בצום. האנשים אכן מענים את נפשם, אך לא לזה מייחל האלוהים, אלא ל"פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה" (פרק נ"ח). דבקות לתשובה לא נמדדת על ידי מעשינו ביום הכיפורים, אלא במעשינו לאחריו.
מקור הבעיה טמון בטוטאליות של תהליך התשובה בבית הכנסת, ובעירבוב בין שני דברים שונים: כפרה ותשובה. התפילה מעמידה את כל חייו של אדם למשפט, בו אנו מתעמתים ומביעים חרטה על כל אחד מכשלונותינו. זה חיוני כדי לקבל כפרה, אך כחלק מתהליך של תשובה - רשימת החטאים בווידוי של יום הכיפורים רחבה מכדי להשפיע ולו במעט על חייו של האדם.
שינוי, צמיחה ושיפור עצמי אינם לרוב תופעות המתרחשות בן-רגע, אלא תהליכים איטיים והדרגתיים. כפי שמלמד אותנו הרמב"ם, שינויים קיצוניים מהמציאות אליה האדם רגיל הינם בלתי אפשריים. לאלוהים ולמסורת היהודית, הוא קובע, היתה סבלנות אדירה לבני ישראל שיצאו ממצרים כעובדי אלילים בעלי אורח חיים של עבדים. הם לא נדרשו לקבל או לאמץ אמונות או ציוויים שהיו בגדר גזרות שאין הציבור יכול לעמוד בהן (מו"נ ג:לא). אנחנו חייבים להכיר באמת זו גם כשאנו פונים לעשות תשובה.
כדי שיום הכיפורים יוכל לשמש יום מכונן בחיינו האישיים והציבוריים, ולא רק הזדמנות לבקר בבית הכנסת, חובה עלינו לחדול מלהעמידו כסוף של תהליך התשובה, ובמקום זאת לראות בו את תחילתו. מטרת הווידוי, על שלל חטאיו, אינו לדרבן לתשובה על כל אחת מהן, משום שהדבר איננו אפשרי, אלא ליצור תפריט שמתוכו יכול כל אדם לאתר תחום אחד או שניים בו יוכל להתמקד ולהתחייב לחשבון נפש כן.
על יום הכיפורים לחדול מלהוות יום של כפרה בלבד והצהרות על תשובה, ולהתחיל להוות השראה ליצירת תרבות חדשה המטפחת אחריות אישית, התבוננות פנימית ומחויבות להיות בעלי תשובה. אדם בעל תשובה מתחייב לדרך קשה ומתמשכת שבה הוא תמיד מצפה מעצמו ליותר. אדם בעל תשובה אינו רואה בעצמו אידיאל, ואינו משלה את עצמו באפשרות למהפכות מיידיות.
רבותינו אמרו: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן-חורין לבטל ממנה". משנה זו מתוך "פרקי אבות" רלוונטית במיוחד כשמדובר בהבניית חיים שהם בעלי ערך. השנה, הבה נוציא את יום הכיפורים מתוך בית הכנסת, ונציב אותו כבסיס לחיינו היומיומיים.
הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן
לפנייה לכתב/ת 
הדבקות, הרצינות והמסירות שמלווים את תפילות החג - גוועים בשיכחון אחריו
צילום: ישראל ברדוגו
הרב ד"ר דניאל הרטמן
צילום: אירית נחמני
מומלצים
