הוא התעקש: סקס? אך ורק עם תעודת כשרות

אחרי הרבה חודשים כאלה, של טלנובלות בגרוש שרצו על המסך שלי על ידי נושאי לבבות שבורים שצעקו על מר גורלם, נתפסתי על אחד שנראה לי חם וחזק במיוחד. עשיתי את הלא ייעשה והזמנתי אותו אלי הביתה. רק ביקשתי שיביא איתו את המדליה שהוא טוען שיש לו מנבחרת הזיונים האולימפית העולמית. 

הרחתי את הפחד שלו עד לצד שלי על הצג. הוא בא עם שרשרת צהובה זולה וטען שזה זהב טהור. שככה נראה זהב בבאר שבע. הסכמתי שהוא יישאר. נואשות זה בדיוק הקטע שלי.

אבל אז הוא טען שאחרי שהראה לי את שלו, הוא רוצה לראות את שלי.

אין בעיה, שמחתי שסוף סוף בא אלי גבר שבשבילו משחק מקדים זה לא שיחה מורטת עצבים על כוס קפה, והתחלתי להתפשט. אבל הוא עצר אותי ואמר שהוא צריך לראות תעודת כשרות.

ודווקא עוד לא ירד הגשם הראשון. לא היתה לו שום סיבה להשתגע ככה. בדיוק כשהחלטתי לפתוח דף חדש ולהעיף אחת ולתמיד את הפסיכים מהחיים שלי.

התרכזתי טוב ושאלתי אותו לאט אבל ברור מה הוא רוצה. 

"אני לא נכנס למיטה עם שרמוטה וירטואלית"

מיכה התעקש: תעודת כשרות. "אני לא נכנס למיטה עם שרמוטה וירטואלית שאני לא יכול לדעת מי היה אצלה קודם ובמה הוא הכתים אותה". 

"עם אף אחד!" נשבעתי בלהט. "אף אחד לא בא אלי אף פעם!" רקעתי ברגליים והתעצבנתי ממש והאדמתי, אבל העיניים שלי שרצו לכל הכיוונים במהירות 90 קילומטר בדקה הסגירו אותי. 

חיטטתי במגירות שלי והעמדתי פנים שאני יודעת בדיוק מה אני מחפשת. חיפשתי את אקדח המים שלי, זה שתמיד מבריח כאלה שרוצים להתקרב יותר מדי, אבל מכל מגירה קפצו עלי קונדומים משומשים. חשוב למחזר. כל אחד יודע את זה.

בסוף ניסיתי טקטיקה חדשה ואמרתי לו שאני מודה שאין לי תעודת כשרות, אבל אם הוא רוצה אני יכולה ללחוש לו באוזן את הדברים הכי כשרים ששום אמא יהודיה טובה לא יודעת ללחוש, ושדווקא מדליק אותי שזה הקטע שלו. 

ולבשתי את הגופייה הסגולה. זאת שגורמת להם תמיד לגמור מהר. 

מיכה נד בראש בעצב ואמר לי שחבל. חבל שככה אני צוחקת על האמונה שלו, הטהורה, ושעכשיו, כשמתחילה שנה חדשה ויום הדין תכף בפתח, כדאי שאבין ואפנים שהגיע הזמן להחליף טכנולוגיה במסורת ישנה וטובה ולגלות את היופי שבשיטה. שהאינטרנט הוא לא באמת העולם האמיתי.

וואללה? ואת זה אני צריכה לשמוע מגבר שלא מאמין בכרטיסי אשראי או בטלוויזיה. 

אמרתי שטבילה בעירום בים כשרה כמו טבילה במקווה

אמרתי לו שאם הוא רוצה אנחנו יכולים לרוץ עירומים על החוף. שעכשיו אחרי חצות ואין הרבה אנשים, רק כמה סודנים שעובדים במסעדה ואין להם איפה לישון אבל הם לא רואים טוב מכל היום שהתרוצצו בשמש על החוף וניסו לרַצות אנשים שיודעים לחיות טוב. מסכנים. אמרתי לו שאם אני זוכרת משהו מהימים שבהם הקפדתי על כשרות, אז טבילה בעירום בים נחשבת כשרה בדיוק כמו טבילה במקווה מזורגג. 

מיכה חשב על זה קצת ואז הקפיץ את המפתחות של המכונית החבוטה שלו ואמר "יאללה. בואי". 

הוא התקדם לכיוון הדלת, פתח אותה והתחיל לצאת כשהוא שורק לעצמו בעליזות שיר שמח על החיים היפים. 

איך שהוא עבר את הסף, טרקתי אחריו את הדלת ונעלתי אותה שלוש פעמים, מלמעלה ומלמטה. 

חזרתי מהר אל המחשב שלי, שהיה דלוק עדיין כל הזמן הזה, והתלהבתי מהאנשים חסרי המעצורים שגורמים לי להזיל עליהם ריר. בשביל מה לבזבז זמן על אנשים אמיתיים שמאמינים בחולצות עם פסים, אם אני יכולה להתכייף עם יצורים מהחלל החיצון שתמיד יהיו שם בשבילי?