סליחה, נועם ואביבה

ואולי דווקא ראש הממשלה וחברי הקואליציה שהוזמנו להרמת כוסית בביתו של המנהיג, הם אלו החייבים לבקש סליחה. הם, שבאו בבגדי חג רוויי נחת, והבחינו (גם אם לא רצו) בזוג הומלסים כואבים, שהפכו לכאלה כי בנם, חייל צה"ל, חטוף מעל ארבע שנים.

אביבה ונועם לא הוזמנו לסעודת החג. הם עמדו כעניים בפתח, ליד הדלת הסגורה. איש מהמנהיגות לא אמר (וגם לא נשותיהם), "איני יכול יותר לשאת את כאבם, איני נכנס". עמדתי מאה מטר משם וחשתי את אביבה, עצובה, כאובה, דומעת, מושפלת. רציתי לרוץ ולחבקה, לעטוף אותה בחום אוהב. הייתי עטופת כלימה במקומם, הנכנסים לחגוג.

והיא מצטנפת בכאבה בחוץ, שעות ארוכות של תחושת עלבון וההשפלה. לעמוד כהומלסים, כמתחננים, כמבקשים נדבה לשחרור בנם החייל. לזה אין מחילה.

אדוני ראש הממשלה, ביום הכיפורים הזה, בקש סליחה על ההשפלה שגרמת לבני הזוג שליט בשער ביתך. קיבלת אותם במעונך בבוקרו של אותו יום, לא במשרדך הרשמי - ולא במקרה.  אתה מנהיג וראש מדינה, אך במעונך אתה אדם פרטי עם כאבך האישי ועם משפחתך השלמה. יותר קל לאחל כך שנה טובה.

בהליכתך לבית הכנסת לאחר השנה שחלפה ללא מעש - חמישה ימי כיפורים כבר יושב גלעד בשבי - האם תבקש סליחה על כך שלא ידעת לחלצו?

אני משוכנעת שאתה ורעייתך שרה שותפים לכאבם וגעגועיהם של אביבה ונועם, ובכמיהה לראות את בנם. אני רואה בעיניי את ישיבתכם השפופה והמקרבת, עיניים עצובות ואולי אפילו דמעה. ודאי נזכרת שוב באחיך יוני ז"ל ובכאבך הגדול. אך הכאב הנורא שלך אינו תשובה מול ההכרח בתשובתך.

אנחנו לא רוצים את גלעד מת - אנחנו תובעים אותו חי.

כראש ממשלה אינך יכול להסתפק בהבעת כאב או השתתפות, אתה נדרש גם להכרעה קשה. מאז שדחית את תנאי החמאס, לא בוצע כל מהלך. כבר שנה חלפה מאז הקלטת שעוררה תקווה שנגוזה. הטיעון התמידי - "הם לא הגיבו".

אכן, הסברת היטב מה לא - עכשו אתה נדרש למה כן. ניסית להבהילנו בשחרור מחבלים רוצחים. את התשובה אתה יודע יותר טוב מכולנו - זרועות הביטחון ייתנו את התשובה במקום ובזמן, וגם כך, אנחנו רואים שהרוצחים הפוטנציאליים לא מחכים למשוחררים.

ויתרת על אמצעים שהיו בידך לשחרור גלעד. פתחת את כל המעברים, ובעזרת שר הביטחון, שר האוצר והנגיד הזרמת כסף למדינת החמאס. הכסף הזה לא עובר לאוכלוסיה הרעבה אלא לקניית נשק וחומרי חבלה כדי לרצוח בנו. שחררת את כל מנהיגות החמאס שנעצרה כקלפי מיקוח.

הסיבות לכל אלה מובנות. לא מוסרי להחזיק אוכלוסיה אזרחית שלמה רעבה כעונש קולקטיבי, לא נוכל להחזיק בכסף לא שלנו, לא חוקי להחזיק במעצר ללא משפט... הכל לא חוקי, לא נכון ולא מוסרי - רק להשלים עם חייל צה"ל חטוף מעל ארבע שנים, חמישה ימי הולדת, זה חוקי ומוסרי? להשאיר חייל פצוע בשדה הקרב זה מוסרי? לאבד את ערך הרעות זה מוסרי?

שחרר את האסירים שברשימה שהגיש חמאס בשנה שעברה. כן, הם רוצחים. למעשה, ראש הממשלה, אתה הוא שהכיר בכך שזו הדרך היחידה שנותרה. לא אנחנו קבענו את המחיר, אתה קבעת. לא כל מחיר, אבל זה המחיר: שחרור את הרוצחים תמורת החייל. אלו הערכים שעליהם מחונכים חיילי צה"ל.

הכרז על כך קבל עם ועולם, ובכך בטא את כוחו האדיר של עם ישראל, במחיר של 1,000 מול אחד. זו לא חולשה - זה כוח, זה ערך. ואם לא יסכימו לתנאים שהם עצמם הציבו - פתח בסנקציות כואבות: עצירת הכסף וסגירת המעברים.

אדוני ראש הממשלה, סליחה לא תספיק. רק שחרור החייל גלעד שליט חי.