עתירה לבג"צ: בטלו את מצלמות המהירות
הצבת מאות מצלמות מהירות חדשות בכבישי הארץ, עומדת למבחן משפטי. בעתירה שהוגשה היום (ה') לבג"צ, טוענים העותרים כי הצבת המצלמות לא רק בלתי סבירה, אלא גם הסוואה להטלת מיסוי עקיף על הנהג הישראלי. לחילופין מבקשים העותרים להעלות ב-30% את המהירות המותרת בכבישים מהירים. משפטנים בכירים העריכו כי סיכויי ההצלחה נמוכים, אך אומרים כי מדובר בצעד מבורך
עתירה לבג"צ: בטלו את הפעלתן של 40 מצלמות מהירות חדשות, או לחילופין - הורו למדינה להעלות את המהירות המותרת בכבישים מהירים. על שולחנו של בג"צ הונחה היום (ה') עתירה, שבה הוא מתבקש להורות למשרד התחבורה ולמשרד לביטחון פנים להימנע מהפעלת 40 מצלמות מהירות חדשות, בנובמבר הקרוב. בעתירה טוענים רוני אהרונוביץ' וארנון פלקוב, עיתונאי רכב ואיש היי טק, כי הצבת מצלמות המהירות "בלתי סבירה בעליל, (ו)תוצאתה מהווה שימוש בנימוקי תעבורה להסוואת מיסוי עקיף ופסול".
אם יחליט בג"צ שלא להורות למדינה לבטל את הפעלת המצלמות, מבקשים העותרים כי לחילופין יורה להעלות את רף האכיפה, כך שיופעלו רק ממהירות הגבוהה ב-25 עד 41 קמ"ש מהמותר בחוק. לחילופין מבקשים העותרים כי בג"צ יורה למדינה להעלות את המהירות המותרת בכבישים מהירים ומרובי-מסלולים "לרמה המקובלת באירופה המערבית" - כלומר, העלאה של כ-30% בממוצע, למהירות של 130 קמ"ש.
העותרים: המשטרה מעוותת את נתוני התאונות (צילום: חגי אהרון)
בשיחה עם ynet העריכו היום משפטנים בכירים, כי סיכויי העתירה להתקבל נמוכים, ואף יתכן כי בג"צ ידחה אותה על הסף, מבלי להורות למדינה להשיב עליה. לטענת מומחי משפט, אחת הסיבות העיקריות לכך עשויה להיות מועד הגשתה: הצבת המצלמות מתוכננת מזה שנים ארוכות, והגשת העתירה דווקא כעת - כחודשיים לפני הפעלתן - עשויה להביא לכך שתידחה מנימוק המוגדר "שיהוי".
עם זאת, עו"ד אילון אורון, מומחה לדיני תעבורה, סבור כי עצם הגשת העתירה הוא צעד מבורך: "אמנם ארוכה הדרך עד התערבות של בג"צ, אבל הגשת העתירה תעורר עניין ציבורי, וזה בהחלט דבר חשוב".
"חוקי המהירות בישראל - ארכאיים"
עתירתם של אהרונוביץ' ופלקוב, עוסקת בעיקר בניסיונות להוכיח כי מדינת ישראל שוגה בהתמקדותה באכיפת עבירות מהירות - התמקדות שנועדה לדבריהם לשמש "קרדום לחפור בכיסו של האזרח". לטענתם, חוקי המהירות בישראל מיושנים ואינם מתאימים לכלי רכב מודרניים ולהתפתחויות בתשתית הכבישים.
בעתירה כותבים השניים כי "המהירות החוקית בכבישים המהירים בישראל... נמוכה בממוצע בשליש מזו הנהוגה באירופה-המערבית. ישנם כבישים מהירים, כמו כביש ת"א-חיפה, שהמהירות המותרת בהם לא שונתה מזה 30 שנה(!)... ישראל מאמצת את התקן האירופאי לגבי תקינות ובטיחות כלי הרכב, אך מתעלמת מחוקי המהירות הנהוגים בה. ארכאיים - אין הגדרה אחרת לחוקי המהירות בישראל".
הוכחה לכך שחוקי המהירות אינם תואמים את המציאות התחבורתית, מוצאים העותרים בכך שמהירות הנסיעה הממוצעת במרבית הכבישים גבוהה מהמותר בחוק: "כיצד קורה שמיליוני נהגים, כולם אזרחים נאמנים ושומרי-חוק, שלא יעלה בדעתם לגנוב בסופרמרקט או לעקוף על קו לבן, בוחרים לצפצף דווקא על תקנות המהירות - ועוד בפרהסיה? מדוע תקנות המהירות אינן זוכות ללגיטימציה? זה מה שקורה כשחוק מסוים הוא ארכאי, לא צודק, צבוע ולא הגיוני".
"קרדום לחפור בכיס האזרח"
העותרים טוענים כי משטרת ישראל מעוותת את סטטיסטיקת התאונות, במטרה להצדיק את התמקדותה באכיפת המהירות. כמו רבים אחרים, העותרים גם מציינים כי גם על-פי הסטטיסטיקה הרשמית של המשטרה, שתי עבירות המהירות - מהירות מופרזת ביחס לחוק ומהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך - אחראיות לחלק קטן בלבד מהתאונות: כ-5% בלבד. עם זאת, יש לציין כי ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים תומכים בעמדת המשטרה, וטוענים כי מהירות היא אחד הגורמים המשמעותיים בגרימת תאונות.
בהתייחסם למהירות החוקית בכבישים מהירים בישראל, טוענים העותרים כי "אין ספק שלא שיקול מקצועי אלא פוליטי, הוא המניע את (שר התחבורה) שלא לתקן ולא לעדכן את מהירות הנסיעה החוקית". השניים אמנם יודעים כי בג"צ אינו מרבה להתערב בשיקולים שהם נחלתו של המחוקק הישראלי, אך "(ב)מקרה זה, בו ברור שמעולם לא הופעלו כל שיקול דעת, תבונה והגיון אלא מונצחת תקנה ארכאית, תקנה שחוסר סבירותה כה בולט עד שרוב הציבור בוחר שלא לעמוד בה... הוא מאותם מקרים נדירים בהם רשאי ואף צריך בית-המשפט להתערב".