יש כאן אתרוג של דולצ'ה וגבאנה?
"עלות גידול האתרוג יקרה מעלות גידולו של תפוז, ולכן הוא צריך להימכר ריאלית במקסימום חמישה שקלים ליחידה. אלא שמי יקנה אתרוג במחיר כזה"? שמואל שטח מחבר בין חוקי השוק הכלכלי לרדיפת המותגים
המשימה הראשונה שכל אחד מאיתנו צריך להתמודד עימה בצאת יום כיפור היא מה עונים לילד של השכן שכבר חודשיים רומז לך שהשנה כדאי לרכוש אצלו: האם לקנות ממנו סט ארבעת המינים כשר, מהודר או מהודר למהדרין.
המשנה במסכת סוכה (פרק ג' משנה א') מלמדת אותנו כלל חשוב בחיי קיום המצוות. היא כותבת מהם הדברים המעכבים בקיום מצוות ארבעת המינים. מן הסתם, כמו בשאר כתבי חכמינו יש משמעות לסדר הדברים. תחילה פותחת המשנה ב" לולב הגזול" שהינו פסול. כלומר, הדבר החשוב ביותר במצווה זו הוא קודם כל היושרה והצדק שבין אדם לחברו. אח"כ אומרת המשנה שגם לולב יבש- פסול, זאת מן הסתם, משום שלולב יבש כבר אינו דבר חי אלא דבר אחר. אח"כ מציינת המשנה כי לולב "של אשירה ועיר הנדחת"- פסול. כלומר, כללי ה"אדם למקום" באים בהכרח אחרי כללי אדם לחבירו. רק בסוף המשנה בא העיסוק במראה הפיסי ובגודל: "נקטם ראשו, נפרצו עליו- פסול", ומיד אח"כ: "לולב שיש בו שלושה טפחים כדי לנענע בו- כשר". -לאחר ששמענו כל כך הרבה את המילה "פסול" באה במשנה ואמרת בסיפא שלה כי גם לולב של 27 ס"מ, שהוא דבר בהחלט מינאטורי, כשר. במילים אחרות, אומרת לנו המשנה שהדבר האחרון שצריך להטריד אותנו זה הגודל.
הרצון הנכון והראוי להדר במצות ארבעת המינים בא מתפיסת "זה א-לי ואנוהו - התנאה לפניו במצוות" (שבת קל"ג.). לא ייתכן שאדם ישקיע את כספו בקניית פאנל מוכסף לפלאפון, אך כלי מצוותיו יראו זנוחים ועלובים. אלא שכיום אין הדבר בדיוק כן. בילדותי, היינו משמרים את ארבעת המינים בתוך מגבות מדלדלות ומקווים שבדרך לבית הכנסת לא ינשרו כל עלי ההדס והערבה שכבר נרקבו אחרי היום הראשון. כיום, עם התקדמות החקלאות ובעידן הניילונים האטומים ותיקי הפלסטיק, עד הושענא רבה הציבור זוכה לסט נאה ו"טרי". אם כן, מדוע בשנים האחרונות בבואך לבית הכנסת בחול המועד ירדפו אחריך עשרה ילדים ויתחננו שתקנה ערבה טרייה מהבוקר? ואין מה לדאוג להם, הציבור קונה.
חבר שלי, קיבוצניק יגיע כפיים וירא שמיים אמיתי, נשאל על ידי פעם, מדוע האתרוגים כל כך יקרים. כמגדל אתרוגים הוא סיפר את האמת הפשוטה: עלות גידול האתרוג יקרה מעלות גידולו של תפוז, ולכן הוא צריך להימכר ריאלית במקסימום 5 שקלים ליחידה. אלא שמי יקנה אתרוג במחיר כזה? ודאי יאמרו כולם שהוא פסול. לכן, המחירים מופרזים רק בגלל אופיים של הקונים. כמו שילדים שאוספים קלפים או "גוגוסים" בהפסקה מחפשים את הקלף הנדיר ולא את ה"פושט", כך גם כאן. זה לא באמת שווה יותר אך יש לכך יותר דרישה.
שוק ארבעת המינים הוא לרוב שוק נעים ומיוחד בו רובם ככולם נוהגים בהגינות וביושרה אמיתית. ובכל זאת, בבואו של אדם לשוק ארבעת המינים יבדוק מהר תחילה אם יש כאן לולב הגזול- האם נקטפו הדברים בהיתר ולא בשמורות טבע, האם פועל המוכר בישרות ובדיקת הכשרות למשל לא נעשתה בידי פועלים תאילנדים עם חותמת של אב"ד פלוני. יוודא שהוא אינו קונה בדוכן פיראטי שלא שילם דמי שכירות כפי ששאר הדוכנים שלידו אולי שילמו למארגני השוק. ואולי אף יבדוק אם ראש המשווקים אינו במקרה בחור ישיבה שאמור ללמוד תורה ובמקום זאת מא' אלול הוא עסוק ראשו , רובו וכולו בהכנות ליום הנורא והגדול הלא הוא יום טוב ראשון של סוכות. אח"כ יבדוק שאכן הסט כשר לברכה, אינו יבש, יש לו עלים, יש לו גודל מינימלי נדרש וכדומה.
ייתכן שראוי לחפש מעט כדי למצוא אתרוג בעל מבנה גוף אנושי ששמו עליו "גרטל", אולי אף ניתן להשקיע לשם כך עוד כמה שקלים, אולם כשההבדל הוא של עשרות שקלים, מוטב כי הם יזרמו לקופת הצדקה ויקיימו מצווה דאורייתא מאשר לזכות בהידור זניח שמעלה את המחירים בשוק.
שמואל שטח, מנכ"ל "נאמני תורה ועבודה"
לפנייה לכתב/ת 
