מזרח ומערב נפגשים בצפון

השודד

מותחן אוסטרי המביא את סיפורו האמיתי של שודד בנקים שהוא גם אצן מרתון. הסרט נפתח בשחרורו מהכלא של הגיבור, שמיד עם צאתו חוזר לעסוק בתחביביו הישנים - שוד בנקים וריצה. בהמשך, הוא עובר להתגורר בדירת מכרה לשעבר, שהופכת למאהבתו.

"השודד". מהורהר ומרתק

הבמאי בנימין הייזנברג, שסרטו מתבסס על רב מכר ספרותי, נמנע במכוון מלספק מידע על עברו ומניעיו של השודד הסדרתי, שאינו אלא אדם בודד, נרדף ומנוכר השב ומבצע מכאנית אותן שתי פעולות רפטטיביות, בעוד הצופה ממתין בדריכות ובאיפוק למה שיעלה בגורלו. התוצאה היא סרט מבוים היטב ומרתק, שבו השוד והריצה נהפכים בהדרגה להרהור אקזיסטנציאליסטי. נוכחות מרשימה של אנדראס לוסט בתפקיד הרץ הבודד למרחקים ארוכים.

סיבוב הופעות

סרטו הרביעי כבמאי של השחקן הצרפתי מתייה אמלריק ("הפרפר ופעמון הצלילה") מציע מבט אחר ומקורי על הדיאלוג התרבותי שבין צרפת ואמריקה. אמלריק מגלם את דמותו של יואכים זנד, אמרגן מפוקפק בעל שפם עכברי, המעלה ברחבי צרפת מופע "בורלסקה חדשה" בהשתתפות חשפניות-רקדניות שיובאו מאמריקה. הסרט מתמקד ביחסיו עם אחת מהן (הסטריפטיזאית-בחיים בעלת שיער הפלטינה Mimi le Meaux), וכן בניסיונותיו הכושלים לתפקד כאב לשני בניו הבזים לו ולזכות בטובה מאחיו המתנכר.

הסרט, שזיכה השנה את אמלריק בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, מצטיין בנגיעות אלטמניות ובסגנון כמו-דוקומנטרי החושף את המתרחש מאחורי הקלעים ובדרכים. דמותו של אמלריק עצמה מזכירה את זאת שגילם בן גזארה ב"רציחתו של סוכן הימורים סיני" (1976) של ג'ון קסאווטס. לזכותו כבמאי ושותף לתסריט ייאמר, שהדיוות הססגוניות אינן מוצגות כקריקטורות ושישנם בו רגעים מרגשים ויפים באמת, כמו סצינה משעשעת בה מעורבת קופאית בסופר או זו החותמת שמתרחשת במלון נטוש לחוף הים.

לורד

דרמה המתרחשת בעיר הצרפתית המשמשת מקום עליה לרגל לחולים ובעלי מום המצפים לנס. הבמאית האוסטרית ג'סיקה האוזנר מעטרת את הסרט באווירה קסומה ונוסכת עליו הומור שחור מעודן שהופכים אותו ליצירה לירית ומהפנטת, מתמונת הפתיחה היפהפייה שבה נראים נכים וחולים מתגלגלים-צולעים אל חדר האוכל בבית מלון מקומי לצלילי "אווה מריה".

"לורד". מאופק ואינטליגנטי

סילבי טסטו הצרפתייה ("אדית פיאף - חיים בוורוד") מגלמת פה אשה הלוקה בטרשת נפוצה שמגיעה לאתר במסגרת מסע צליינות של פיסחים ודוויים המשוועים למרפא. הסרט עוקב אחר הדמויות השונות, מצולם במקום הקדוש עצמו, ובהדרגה מעלה סוגיות מטפיזיות וסוגסטיביות המוכרות מסרטיו של הבמאי הדני הגדול, קרל דרייר ("יום הזעם"), שעניינן טיבם של נס ואמונה. התוצאה היא סרט מאופק, מפתיע ואינטליגנטי ביותר.

הטרילוגיה של יוסוף

במסגרת מחווה ראויה לשבח שעורך הפסטיבל לבמאי הטורקי המוערך סמיח קפלנולו, יוקרנו שלושה מסרטיו - "ביצה" (2007), "חלב" (2008) ו"דבש", שקטף את הפרס הראשון בפסטיבל ברלין השנה, המרכיבים יחד את הטרילוגיה הנזכרת לעיל שבנויה בסדר הפוך: הסרט הראשון פוגש את הגיבור בבגרותו, ושני האחרים הולכים אחורה לימי התיכון שלו וילדותו.

"ביצה". קולנוע רוחני, פיוטי ומהורהר

ב"ביצה" שב יוסוף, שהוא משורר, לכפר בו נולד בעקבות מותה של אמו. שם הוא פוגש בדודניתו שסעדה את האם, וזו מספרת לו על בקשתה האחרונה והמפתיעה של המנוחה - הקרבת אייל. הסיפור מינימליסטי, אבל המלאכה הקולנועית היא לא פחות ממפעימה - קולנוע רוחני, פיוטי, מהורהר, מצומצם בעלילה ובדיאלוגים, שנדרש אל מיני המזונות השונים המייצגים שלבים במסעו הפנימי של הגיבור, אל המקור, ההתחלה, האותנטיות, ומציע התבוננות אסתטית מקורית בחומר הגלם של הקולנוע, הלא הוא הזמן החולף.

שירה / אמא

שני סרטים מעולים מדרום קוריאה. "שירה", בבימויו של לי צ'אנג דונג הזוכה בארצו למעמד נישא במיוחד (הוא אף שימש בה כשר התרבות), מביא את סיפורה של אישה פשוטה ומטופחת בת שישים-ומשהו המצטרפת לחוג של כתיבת שירה, כשבמקביל מתגלים אצלה סימנים ראשונים של מחלת האלצהיימר. ואם לא די בכך, מתברר עוד שנכדהּ התיכוניסט, אותו היא מגדלת לבדה, היה שותף לאונס קבוצתי של נערה שהתאבדה.

בעוד הכיעור, האלימות והשקיעה המוסרית מקיפים אותה, נסוגה האישה לעולם ילדותי של חיפוש אחר היופי שבפרטים הקטנים של החיים; ובעוד המחלה גורמת למילים להיעלם, היא מפתחת יכולת התבוננות בעולם שמסביבה, ואותו דבר חמקמק הנקרא השראה.

הסרט עוסק בקשר שבין יופי וכאב, בלידתו של הפיוט האותנטי ממקום של תמימות, מוות והיעדר - והתוצאה יפהפייה ומרגשת. יון ז'ונגהי, אחת השחקניות המובילות בדרום קוריאה ששבה אל המסכים אחרי פרישה בת 15 שנה וחיים בחו"ל, מגישה הופעה כובשת ותיאטרלית במידה כמתבקש מתפקידה.

"אמא". קומדיה שחורה ומטרידה

"אמא" של בונג ג'ון הו, שסרטו "המארח" מ-2006 היה לסרט המצליח ביותר בתולדות דרום קוריאה, הוא קומדיה שחורה שגם היא מעמידה במרכזה אם, הפעם מרפאה בדיקור וצמחי מרפא, היוצאת להוכיח את חפותו של בנה המפגר הנחשד ברציחתה האכזרית של תלמידת תיכון.

הסרט מצטיין באמביוולנטיות מוסרית, ובדימויים מטרידים ומורכבים של אמהוּת אפלה וקיצונית נוסח "פסיכו" (יחסיהם של האם ובנה החולקים אותה מיטה מזכירים את אלה שהיו ודאי בין נורמן בייטס ואמו המנוחה בסרט ההוא). כבסרטיו הקודמים, גם כאן משכיל בונג להשתמש במוסכמות ז'אנריות מפתיעות על מנת לעסוק בצד האלים, המודחק והאקסצנטרי של התא המשפחתי.

האיש שרצה להיות מלך

יצירת המופת של ג'ון יוסטון מ-1975 ואחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע. עיבוד לסיפור קצר מאת רודיארד קיפלינג המביא את המעשה בשני נוכלים בריטיים בהודו של המאה ה-19 היוצאים למסע רווי הרפתקאות לארץ אגדתית עתירת אוצרות. אחד מהם משכנע את תושבי המקום שהוא אל ונהפך למלכם, אך התוצאות הטרגיות אינן מאחרות לבוא.

"האיש שרצה להיות מלך". אחד הגדולים בתולדות הקולנוע

כמו בכמה מסרטיו הנפלאים ("הנץ ממלטה", "האוצר מסיירה מדרה", "הכבוד של פריצי"), עוסק כאן יוסטון, לעולם ציניקן מושחז, בחולשות אנושיות, בתאוות בצע בלתי ניתנת לכיבוש, בניתוץ מיתוסים ובטירוף. את התפקידים הראשיים, שבמקור

הוצעו להמפרי בוגרט וקלארק גייבל (ואחר כך גם לברט לנקסטר וקירק דגלאס וכן לפול ניומן ורוברט רדפורד), מבצעים שון קונרי ומייקל קיין שמעולם לא היו טובים יותר.

הסרט המרהיב הזה מוקרן בפסטיבל בעותק חדש ומשוחזר לצד שלושה סרטים נוספים של יוסטון: "מלכה אפריקאית" (1951), "מולן רוז'" (1952), ויצירת המופת האחרונה שלו, "המתים" (1987) לפי ג'יימס ג'ויס.