הזדמנות למשהו טוב: טיול תל אביבי עם מיכל שלו

כך נולד פרויקט "מסע עם כוכבים ". בכל שבוע אטייל בארץ עם אישיות מפורסמת אחרת בנקודות הציון והמקומות האישיים בחייה. השבוע מוקדש המדור לסופרת הפופולרית מיכל שלו , אחת הסופרות הנמכרות והנקראות ביותר בארץ. בין היתר פרסמה את רבי המכר "מלאכי עליון", "רחמים", "שבועת רחל" ו"100 חורפים", ובחודש מאי האחרון פרסמה את "ממערב לירח".

פארק הירקון

"מזה שנים אני רצה בפארק הירקון היפהפה והרומנטי. זהו צורך נפשי ושכלי עבורי. במהלך הריצה אני מתנקה מכעסים ומתסכולים ומתמלאת באנרגיות חיוביות, המחשבה מתעלה, הרגש נפתח, ואני מגיעה לתובנות, לפתרונות, להחלטות. הריצה מאפשרת לי גם לעשות את הדבר האהוב עלי ביותר: לחלום בהקיץ ולדמיין דברים".

"היה יום אביב, וצבעי הנוף היו ברורים וחדים כאילו שטף מישהו את הפארק בסבון וציחצח אותו מאבק. אינספור גוונים של ירוק ניצנצו במים, אלף גוונים ירוקים בעצים ובדשאים שלשתי גדות הירקון" (מתוך "הזדמנות למשהו טוב")

החווה הירוקה

"התחלתי לרכוב באופן רציני לפני שש שנים, והתאהבתי כליל בסוסים ובעולם הזה על כל גווניו. אני רוכבת בסגנון אנגלי, עם קפיצות מכשולים, בחווה הירוקה שבכפר הירוק. המקום הפך לבית עבורי. המאמן רועי אייל, שהיה במשך שלוש שנים אלוף הארץ בקפיצות ראווה מדריך אותי, ואני גם רוכבת כמה שעות קסומות מדי יום שישי ביער בן שמן בסגנון מערבי עם טליה ודורון מחוות דורון. הרכיבה מעניקה לי אושר והשראה בספרי".

"היא חלפה בשערי הכפר הירוק ופנתה שמאלה לחווה... לגבי היו מכנסי רכיבה בצבע בז', מגפיים עד הברך, קסדת קטיפה שחורה וכפפות שקנתה בארצות הברית. כשהגיעה לשיעור הראשון אחרי הפסקה של חודש, בחנה אותה בר ואמרה: 'איזה כיף ללמד מישהי שלבושה כמו שצריך, כמו רוכבת'" (שם)

הנמל הישן של יפו

"בתקופת לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב, הכרתי את דביר שהפך ידיד-נפש. זו חברות שנמשכת עד היום. לפרנסתנו עבדנו בקייטרינג וכמעט מדי שבוע, לאחר שהרווחנו קצת כסף, היינו הולכים יחד לנמל יפו הישן, שם הייתה אז מסעדה בשם 'באבאי'. ישבנו בה שעות וכל כך אהבנו את האווירה מסביב לנמל. עשור לאחר מכן, על סמך סיפוריה של סבתי רחל, כתבתי את התיאור של נמל יפו של שנות העשרים, בתקופה שהיא עלתה לארץ מפינסק שברוסיה הלבנה".

"היא לא התקשתה להיזכר באירועי אותו יום. מהאונייה העבירו אותם אל החוף בדוגית קטנה, ואת החפצים השליכו אחריהם. היא עמדה על הרציף וניסתה לקלוט את המראות, הרעשים והריחות החדשים. אנשים רבים היו בנמל, והקולות היו שונים ורמים. ערב רב של קלסתרים ושפות" (מתוך "שבועת רחל")

שוק הפשפשים

"זהו מקום מעניין ומרגש המלווה אותי בשלושים השנים האחרונות. כשהייתי סטודנטית ושכרתי את הדירה הראשונה שלי, ברחוב מרכז בעלי מלאכה בתל אביב, נסעתי לשוק וקניתי שם מיטה, כריות ובדים, ועיצבתי חלל מגורים שנראה כשעטנז של עיצוב בוכרי, רומני וטורקי.

עשרים שנה לאחר מכן, כשקנינו את הבית שלנו לחיים, ריהטתי את חלקו הגדול ברהיטים, במנורות, ובכלי בית יפהפיים מהשוק. אחת לכמה חודשים אני נהנית לחזור לשוק, לחפש מציאות - ולעולם לא חוזרת בידיים ריקות".

רחוב לילינבלום

"הייתי קשורה לסבתי רחל בעבותות אהבה וקרבה. ביקרתי אותה כמה פעמים בשבוע והאזנתי מרותקת לזיכרונותיה מחייה ברוסיה ובתל אביב הקטנה. בשנותיה הראשונות היא גרה עם שתי חברות בדירה ברחוב לילינבלום. את ספרי 'שבועת רחל' הקדשתי לה".

"אחרי שחנה ויצחק פנו לדרכם אמרה אסתר שהערב מציגים ב'עדן הקיץ' - אולם ראינוע ללא גג ששכן בהמשך הרחוב - סרט של צ'רלי צ'פלין, והציעה שהן תלכנה לראותו. זו הייתה לרחל הפעם הראשונה בחייה לראות סרט, ואף שלא היה לה מושג מיהו אותו צ'רלי, היא הנהנה בהתלהבות מרובה" (שם)

סופרת סופרן

"לו הייתי יכולה להיוולד מחדש ולבחור חיים אחרים, הייתי מבקשת להיות זמרת אופרה. באוניברסיטה לקחתי במשך שנה קורס מוזיקה ונשביתי. במשך שנתיים השתתפתי במפגשים קונצרטיים של ד"ר אורית וולף ואני ממשיכה להשתתף בסדנאות של ג'ואן דורנמן וללכת לקונצרטים ולמופעי אופרה באופן קבוע".

"האולם חשוך, הצופים בלתי נראים, זרקור אור כלא אותו ואת הפסנתר על הבמה. בתוכנית היו ארבע סונטות של בטהובן - "פסטורלית", "אפסיונטה", "ולדשטיין" ו"סערה". היא אהבה את באך, את שוברט, שופן, שומאן וברהמס, אבל במיוחד את בטהובן..." (מתוך "ממערב לירח")

המורה האמיתית שלי

"בסיום לימודיי, עם קבלת התואר, התמחיתי אצל השופטת המבריקה ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן בבית המשפט המחוזי. חצי השנה שבה עבדתי לצדה הייתה התקופה המאושרת היחידה בכל הקריירה הקצרה שלי כמשפטנית. היא נחשבה לשופטת קשוחה, אימת הסנגורים, אבל כלפיי הייתה חמה ולבבית ביותר, ונהגתי לשבת לצדה ולעקוב אחר המשפטים המרתקים, ובסיומם לכתוב עבורה - ובהדרכתה - טיוטות של פסקי דין כבסיס להכרעות. בשנים שלאחר מכן הופעתי במשך כמה שנים בערכאות השונות של בתי המשפט וחוויתי את 'הצד השני' של אולם המשפט".

"השופטת סולטנה חזרה ונשענה לאחור בכיסאה השחור, הגביהה את סנטרה המחודד, קפצה שפתיה, צמצמה את עיניה והסתכלה בריכוז רב בציפורני אצבעותיה המכונסות פנימה לתוך כף היד. עורך-דין יבנה, שהיה אותה עת בעיצומה של החקירה הנגדית, שלח בה מבט ולבו צנח, קולו איבד בהדרגה את

הצליל האגרסיבי ששלט בו קודם" (מתוך "שבועת רחל")

שדה וטבע פתוח

"בצעירותי ראיתי את עצמי כעירונית קלאסית. הייתי תל אביבית בנשמתי, וגם כשנסעתי לחו"ל נמשכתי לכרכים: ניו יורק, פריז, לונדון, אך ככל שאני מתבגרת, אני מחפשת את המקומות היפים, המבודדים והפתוחים. לשבת על ספסל בשדה בגב גלילות זוהי שלווה במרחק של כלום מן השגרה ומן הבית ברמת אביב כדי לחבוק את המרחבים שאין לי בנוף העירוני".

• גילי מצא, עיתונאית וצלמת אווירה ונוף שצילומיה מתפרסמים בעולם