מרוסיה באכזבה. הנשק שמדאיג את ישראל

לא כל עסקת נשק חדשה בין אחת המעצמות לבין מדינה מזרח תיכונית צריכה להדאיג את ישראל באותה מידה. ההבדל העיקרי מנקודת ראות ישראלית הוא בין שני סוגי עסקות. סוג אחד הוא עסקה שביצועה עלול לכרסם מהותית, ובתוך זמן לא רב, בחופש הפעולה של צה"ל וביכולת ההרתעה שלו לגבי מדינות או ארגונים הנמצאים בעימות ישיר ופעיל עם מדינת ישראל.

הסוג האחר, שאין בו איום מיידי, הן עסקות אספקת נשק חדיש למדינות שאינן נמצאות בעימות ישיר עם ישראל. מה שמדאיג בעסקות אלה הוא פוטנציאל האיום הגלום בהן אם ישתנו המשטרים ו/או התנאים המדיניים הקיימים במדינות הרוכשות או מקבלות את הנשק.

כמה מעסקות הנשק שחתמה רוסיה בשנים האחרונות עם סוריה (וגם עם איראן) הן מהסוג הראשון שגלום בו איום מיידי, בטווח של שנה-שנתיים. העסקה שעומדת ארה"ב לחתום עם סעודיה היא מהסוג האחר, שאין בו איום ממשי ומיידי אך הוא מחייב את ישראל להצטייד ולהיערך למקרה שיתממש בטווח הארוך.

טיל S-300. גם הפעם יימצא פיתרון יצירתי? (צילום: AP)

לרוסיה יש אינטרס למכור נשק לסוריה משתי סיבות - כסף והשפעה. רוסיה רוצה למצב את עצמה כגורם מדיני וצבאי בזירה המזרח תיכונית וכמו ברית המועצות בשעתה, היא עושה זאת באמצעות מכירות נשק. סוריה, שהמערב מסרב למכור לה נשק, היא לקוח אידיאלי. לא רק מפני שהיא זקוקה לנשק רוסי שהיא מנוסה בהפעלתו, אלא בעיקר מפני שיש לה כסף, שמקורו כנראה באיראן, שמאפשר לה לקנות מהתעשייה הצבאית הרוסית המשוועת להזמנות. בנוסף לכך מעניקה סוריה לרוסיה, בתמורה לנשק שהיא מקבלת ממנה, נמל בסיס בלטקיה שממנו יכול הצי הרוסי לפעול במזרח אגן הים התיכון, מול הצי השישי האמריקני.

רוסיה מהלכת בין הטיפות 

בה בשעה, קובעי המדיניות ברוסיה מבינים כי אם יתייצבו לחלוטין לצדם של אויבי ישראל במזרח התיכון הם יאבדו את מעמדם כמתווך וכגורם בעל השפעה מדינית באזור, ויחריפו את העוינות של ארה"ב ואירופה

כלפיהם. הם גם אינם רוצים שישראל תספק נשק חדיש למדינות שיש להן גבול משותף עם רוסיה - גאורגיה, למשל. לכן, מדיניות ייצוא הנשק של הקרמלין למזרח התיכון מנסה להלך בין הטיפות: רוסיה אינה מוכרת נשק אסטרטגי והתקפי למדינות המזרח התיכון, אך מתירה ייצוא נשק טקטי התקפי ונשק המוגדר על ידה כהגנתי.

זה מכלול האינטרסים שבגללם נמנעה רוסיה בשנים האחרונות מלמכור לסוריה שתי מערכות נשק אסטרטגיות שדמשק חפצה בהן מאוד: מערכת הטילים ליירוט טילים ומטוסים מדגם S-300 וטיל הקרקע-קרקע החצי-בליסטי והמדוייק מדגם "איסכנדר".  

מאותן סיבות רוסיה גם אינה מספקת לאיראן את ה-S-300 שעלול להקשות על ישראל וארה"ב לבצע פעולה נגד מתקני הגרעין באיראן. במוסקבה יודעים גם כי מסירת מערכת נשק זו לטהרן תכעיס ותדאיג ביותר את סעודיה ומדינות נפט ערביות אחרות שאיתן חשוב לרוסיה לשמור על קשרים טובים.

לכן, ההודעה ששחרר שלשום שר ההגנה הרוסי בוושינגטון לפיה תמכור רוסיה לסוריה את טיל השיוט נגד ספינות מדגם "יאחונט" אינה צריכה להפתיע. על פי הגדרת הקרמלין ה"יאחונט", (המוכר במערב גם כ-SSN-26, KH-61 Onyx ו-P-800) מוגדר כנשק הגנתי בהיותו טיל חוף-ים שתכליתו לפגוע באוניות תוקפות. לכן, לשיטתו של פוטין, מותר למכור טיל זה לסוריה ובלבד שדמשק תתחייב שלא יועבר לחיזבאללה או לארגונים לא-מדינתיים אחרים.

ראש הממשלה ניסה לשכנע את הרוסים, ללא הצלחה (צילום: AP)

בישראל מדיר "הטיל ההגנתי" הזה כבר עכשיו שינה מעיני מפקד חיל הים והמטכ"ל של צה"ל. זאת מפני שהטיל החדיש יחסית מסוגל לפגוע בכלי שיט במרחק שעד 300 ק"מ מהחוף ומצוייד בראש קרב גדול והרסני שמכיל 200 ק"ג חומר נפץ. פירושו של דבר, שכל כלי שיט של חיל הים המשייט מול חופי לבנון או סוריה, ואפילו במרחק של כמה עשרות מילין ימיים מחופי צפון הארץ, נמצא בטווח היעיל של ה"יאחונט".  

החשש גובר בגלל תכונותיו הייחודיות של הטיל, המקשות מאוד על שיבוש מסלולו באמצעים אלקטרוניים והעושות אותו קשה מאוד להשמדה באמצעות תותחים וטילי יירוט של הספינה המותקפת. ה"יאחונט" הוא מה שמכונה טיל שיוט "לוחך ים", כלומר כזה שבהיותו במרחק של 15 ק"מ מהספינה הוא יורד ומשייט בגובה של 15-5 מטרים מעל פני המים באופן שמקשה מאד על המכ"ם של הספינה לגלותו.

מהירותו באותו שלב היא פי 1.5 ממהירות הקול (מאך 1.5), ובנוסף לכך הוא בעל תכונות חמקניות. את התמונה הלא-סימפטית משלימה מערכת הביות המורכבת של הטיל שמקשה "לנעול" עליו את הנשק של הספינה בהתקרבו אליה. הטיל הזה הוא מהדורה משופרת לאין ארוך מטילי ה"סטיקס" הרוסיים שבאמצעותם הטביעו המצרים את המשחתת אח"י "אילת" באוקטובר 1967 וגם מהטיל האיראני (שהועתק מטכנולוגיה סינית) C-802, שבאמצעותו פגע חיזבאללה בספינת הטילים החדישה "חנית" מדגם "סער 5" במהלך מלחמת לבנון השנייה.

ישראל ורוסיה יגיעו לפיתרון יצירתי? 

הנתונים האלה מצטרפים ביחד לאיום ממשי על חופש הפעולה של ספינות חיל הים באגן המזרחי של הים התיכון אם בביטחון שוטף, ואם בזמן מלחמה. לכן ייאלץ חיל הים להקצות משאבים רבים ולאמץ שיטות לחימה יצירתיות כדי להתמודד עם ה"יאחונט" בבואו לבצע את משימות ההגנה על חופי הארץ או על השיט המסחרי לישראל. צריך לזכור שרוב המטענים החיוניים לכלכלת ישראל מגיעים לנמלים באמצעות ספינות ולכן חמור שבעתיים יהיה המצב אם הסורים, כדרכם, ימסרו את הטיל לחיזבאללה שיעשה בו שימוש נגד מטרות אזרחיות וצבאיות בים.

ה"יאחונט" אינו מערכת הנשק היחידה שהרוסים מסרו או מתכוונים למסור לסוריה שמאיימת על חופש הפעולה של צה"ל. טילי הנ"מ החדישים מדגם "פנציר 1" וכן SA-17 שרוסיה מספקת לסוריה מהווים איום ממשי גם על חופש הפעולה של חיל האוויר בשמי לבנון או סוריה. לא מדובר בטילי נ"מ ארוכי טווח במיוחד, ולכן הרוסים מגדירים גם אותם כנשק הגנתי. אבל ניידותם ומידותיהם הקטנות מאפשרים לסוללות הטילים מהדגמים האלה להופיע במהירות באורח לא צפוי ולא נצפה בזירה כלשהי, ולהפתיע את מטוסי חיל האוויר הישראלי בבואם לתקוף. הוא הדין בטילי הנ"ט החדישים שרוסיה העבירה לסוריה בכמויות אדירות ואשר חלק מהם כבר נמצא בידי חיזבאללה.

F-35. ישראל מעדיפה לשתוק, ולקבל עוד נשק (צילום: AFP)

קרוב לוודאי שמפעילים סוריים נמצאים כבר ברוסיה ולומדים להפעיל מערכות נשק אלה, אבל ייתכן גם שלפחות חלקן לא יגיעו בזמן הקרוב לשימוש מבצעי בסוריה, או שהדגם שיסופק יהיה פחות מתקדם מזה שמעורר חששות בישראל. בשבועות האחרונים השקיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק מאמצים רבים כדי לשכנע את פוטין ומדבדב שלא למסור את ה"יאחונט" לסוריה. בקרמלין, כאמור, מטים אוזן קשבת לחששותיה של ישראל ולכן קיימת אפשרות קלושה שגם במקרה זה, כמו בפרשת ה-S-300, יימצא פתרון יצירתי שיפחית את מפלס החששות בירושלים.

עסקת ארה"ב-סעודיה: מסר לאיראן 

אשר לעסקה הסעודית. זו אמנם עסקת ענק, המכירה הגדולה בהיקפה ובערכה הכספי בהיסטוריה של אספקת נשק אווירי וימי על ידי ארה"ב לאחת מבעלות בריתה. המניע העיקרי הוא האיום האיראני. הסיבה העיקרית היא רצונו של הממשל בוושינגטון להוכיח לאיראן כי תוכנית הגרעין שלה לא רק שאינה משפרת את ביטחונה הלאומי אלא שאף מרעה אותו.

סיבה נוספת היא רצונה של ארה"ב להרגיע את חששות סעודיה מפני חתרנות איראנית בחסות המטריה

הגרעינית, ולהוכיח לה כי ארה"ב ניצבת לצדה, לכן אין צורך לסעודים להצטייד בעצמם בנשק גרעיני כפי שהם מאיימים לעשות. על ידי אספקת נשק קונבנצינאלי לסעודיה, מגדילה ארה"ב את יכולתה של הממלכה המדברית לטפל באיומים על שיט הנפט במפרץ ובחתרנות מהסוג שסעודיה חווה בגבולה עם תימן.

מדובר במערכות נשק מוכרות: 84 מטוסי F-15, עשרות מסוקי קרב מדגם אפאצ'י לונגבואו, מסוקי תובלה ושדרוג מערך הנ"מ. מערך זה אינו מאיים כעת על ישראל אבל אם ישתנה המשטר בסעודיה והקיצוניים האיסלאמיים הפונדמנטליסטים יתפסו את השלטון כפי שהם מאיימים לעשות כבר זמן רב - תהיה לנו בעיה. אבל בנסיבות הנוכחיות מעדיפה ישראל שלא להקשות על יחסי וושינגטון-ריאד המתוחים בלאו הכי (בגלל מה שהסעודים רואים כאזלת יד אמריקנית בטיפול באיום הגרעין האיראני). במקום זה מעדיפים שר הביטחון וראש הממשלה לקבל עוד ועוד מערכות נשק וטכנולוגיות מארה"ב - F-35 למשל - שימצבו את יתרונה הטכנולוגי-צבאי של ישראל מול כל אויב בפועל או אויב פוטנציאלי.