מול עזה, גם מכוניות הן נשק

בשבועות האחרונים הלך ונחשף בפנינו פן מעט שונה של הלחימה מול חמאס ברצועת עזה - הפן הכלכלי. במקביל, חזינו בעליות וירידות בהיקף ירי הרקטות, שנדם לחלוטין בימים האחרונים, והותיר אותנו עם יום כיפורים שקט ורגוע. מה הקשר בין הדברים? התשובה המפתיעה: מכוניות.

ביוני, עם הסרת המצור בעקבות פיאסקו המרמרה, מיהרה ישראל לעשות את מה שגורמים כלכליים רצו כבר מזמן: פתיחת שערי עזה ליצוא מישראל. העזתים הם צרכן מעולה: משלמים מראש בעזרת כל כספי הסיוע הזורמים לעזה מהעולם כולו.

כל גרגר אורז, ביצה, תפוח או עגל המועבר לרצועה מישראל - יש מי שגוזר עליו קופון. העולם ממרק את מצפונו בתרומות כספים, כך שכסף לא חסר בעזה.

למעשה, הרצועה היא "אלופת העולם" בקבלת תרומות לנפש - ומובילה בהפרש ניכר על מדינות כמו קונגו, מלאווי, פקיסטן והאיטי .

עם ההכרזה הרשמית על הסרת מה שכונה "המצור הישראלי", גבר פי עשר מחזור המכירות לעזה מישראל. אם לפני שנה הוכנסו לעזה כ-40-60 משאיות עם פירות וירקות בשבוע, הרי שבתחילת אוגוסט השנה הגיע המספר ל-563 משאיות מזון טרי.

במקביל, הודיעה ישראל כי תאפשר, לראשונה מאז תפס חמאס את השלטון, להכניס לעזה מכוניות חדשות. כמובן שהודעה זו לא נמסרה ישירות לשלטונות החמאס - ישראל הרשמית מעדיפה להעמיד פנים כי בעזה עדיין שלטת הרשות של רמאללה.

כולם, לכל אורכה ורוחבה של המערכת הצבאית-כלכלית, משתפים פעולה עם העמדת הפנים הזו, שגולת הכותרת שלה היא השקלים שאיתם משלם חמאס משכורות בעזה - שקלים המועברים לעזה על ידי בנק ישראל ונמסרים לכאורה רק לבנקים המורשים.

שלא ייפגעו היבואנים, חלילה

כך, גם מסרים על יבוא רכב מועברים בעזרת משחק בנדמה-לי: "רק לנציגי הרש"פ הרשמית". אלא מה? הפעם היתה הפתעה.

מאהר אבו-אלוף, האחראי מטעם הרשות הפלסטינית על תיאום עם עזה, מיהר לאשר את העיסקה, אך אז הודיע חסן עוכאשה, מנכ"ל משרד התחבורה של ממשלת חמאס בעזה, כי לא יאפשר את הכנסת כלי הרכב.

את המהלך הסביר עוכאשה כך לעיתונות העזתית פעורת הפה: לרשות יש אינטרס כספי להכניס כלי רכב לעזה. על כלי רכב גובה ישראל מסים כבדים (50% מס קנייה + 14% מע"מ), ואלו מועברים ישירות ממשרד האוצר הישראלי לחשבונותיה של הרשות בבנקים בישראל. הרשות אינה צריכה להתאמץ לגבות את הכסף מהיבואנים - הכל עושה עבורה ישראל.

החמאס, הבהיר עוכאשה, אינו רוצה לפגוע ביבואנים ולגבות מסים כפולים על כלי רכב הנכנסים לעזה, ולכן הציע פתרון פשוט: הבה נקים ועדה משותפת שתדון עם הרשות בחלוקת הכספים המגיעים מישראל.

בממשלת סלאם פיאד הבינו שהמיליונים חומקים מידם, ומיהרו להעביר לעוכאשה מסר כי רצוי שיסתום את פיו: אין שום סיבה שבישראל יידעו את טיב היחסים הכספיים בין חמאסטן לרשות הפלסטינית - יחסים בהיקף של מיליארדי שקלים בשנה.

עוכאשה הבין את הרמז והציע להקים ועדה בנושא שונה לגמרי. בתוך פחות משבוע, הוקמה ועדה משותפת למשרדי התחבורה של ממשלת עזה וממשלת רמאללה - ועדה שבאופן רשמי התכנסה לדון רק ב"חזון תחבורתי משותף לפלסטין וחיבור עזה לגדה". זהו הרי נושא שמקובל גם על ישראל (באחרונה אישר משרד התחבורה כי הוא מתכנן רכבת מעזה לרמאללה).

וכך, כשדיון על חזון אינו מעורר חשד של העברת כספים לחמאס, סיימה הוועדה את עבודתה. באופן רשמי, מסרה הרשות לישראל לפני כשבוע הודעה קצרה לפיה הצליחה לשכנע את שלטונות החמאס "להסיר את התנגדותם להכנסת הרכבים לעזה". החמאס, מצדו, מסר הודעה קצרה לפיה הוא אינו מעונין יותר במסים על כלי הרכב, ובלבד שממשלת פיאד תקצה מעתה כספים רבים יותר ישירות לעיריות בשטחי הרצועה - כספים שיוקצו לשיפור התשתית התחבורית ולשיפור המצב ההומניטרי.

כולם ספקו כפיים, השיירה הותנעה ועמדה לצאת לדרך תחת הסכמה ישראלית להכניס מדי שבוע 60 מכוניות - אלא שבדיוק באותו זמן התגבר ירי הרקטות על היישובים בעוטף עזה. "הסלמה", זעקו הכותרות - וכהרגלם עסקו הפרשנים בשאלה הגורלית: האם זה החמאס יורה, או שאלו "ארגונים סוררים"?

ואז, מישהו במערכת הביטחון הישראלית נזכר בתרגיל ישן שעבד לפני "עופרת יצוקה": קראו לזה בקריצה "סגירת מעברים". היום כבר לא ניתן להשתמש בלחץ זה, אבל זה עדיין לא אומר שצריך לתת פרסים לחמאס בדמות מכוניות ותשלומי מכס. וכך, באופן בלתי צפוי, עצרה ישראל את העברת כלי הרכב וחלקי החילוף לעזה. בחמאס מיהרו שוב להבין את הרמז - וכך זכינו לסוף-שבוע שקט.

השאלה היא, כמובן, האם סוף סוף נפל למערכת הביטחון האסימון לגבי יכולתה לפגוע בעסקים המשגשגים של החמאס, ולהשיג שקט עבור אזרחי עוטף עזה, בלי שנואשם בפשעי מלחמה. מסתבר שגם מכוניות הן נשק.

במאמר הבא - עסקי הזהב של החמאס.

אבי טרנגו, עיתונאי