צה"ל הופך לצבא ה'? אפשר להירגע
לא צריך להיבהל מ"הצפת" הצבא בכיפות סרוגות, אך ראוי להמליץ בפני שר החינוך לממש את הצעת המטכ"ל מלפני 58 שנים, ולהקים בתיכונים - למען האיזון - מגמות לענייני ביטחון
ב-10 בפברואר 1952, התקיים בגימנסיה "רחביה" בירושלים כנס מחזורים. אחד הבוגרים, רב-אלוף יגאל ידין, הרמטכ"ל המכהן, סיפר כי המטה הכללי הגיש למשרד החינוך הצעה - שלא התקבלה - להקים בבתי הספר התיכוניים מגמות לענייני צבא וביטחון, לצד המגמות הקיימות.
למה נדחתה ההצעה? השערה: שנתיים וחצי אחרי מלחמת העצמאות, שבמהלכה טבע בן-גוריון את הססמה "כל העם צבא, כל הארץ חזית", נדמה היה כי הביטחון הוא כבר אתוס יסוד מובן מאליו, מה גם שבאופק הסתמנה תקופת אי לוחמה ממושכת.
לאתוס הביטחון היתה נשימה ארוכה, אך בשני העשורים האחרונים תקף אותו ואת נושאיו תהליך מתמשך של החלדה. אל הלקונה החינוכית הזאת נכנס בהתלהבות הציבור הדתי-לאומי. עשרות מכינות קדם-צבאיות וישיבות הסדר החלו לייצר קאדרים של לוחמים מצוינים.
לפתע נחרדו פוליטיקאים, חוקרי אקדמיה ואישי ציבור חילוניים מ"הצפת" צה"ל בחובשי כיפות, במיוחד ביחידות הקרביות.
מחקר שהתפרסם באחרונה בכתב העת "מערכות" מגלה כי כמות החיילים והקצינים הקרביים הדתיים ביחידות הטובות ביותר גדלה ללא שום פרופורציה לחלקם באוכלוסיה. לדוגמה: מתוך שמונת המפקדים הכי הבכירים של גולני, מח"ט ומג"דים, רק שניים אינם דתיים. כך גם ביחידות לוחמות אחרות, בדגש על המיוחדות.
המגמה הזו נצפית זה זמן רב ובשיח האקדמי אף ייחדו לה מילה חדשה - הדתה (תהליך של התחזקות היסודות הדתיים בחברה). חוקר הצבא פרופ' יגל לוי אף כינה את התהליך "תיאולוגיזציה של התרבות הצבאית", על כל המשתמע מכך. התהליך מדאיג לא רק את מי שחושש מהקמת צבא ה' בהשפעת הרב הצבאי הראשי הקודם, הרב רונסקי הבלתי נלאה. הוא מדיר שינה גם מעיניהם של מי שדואגים לאיזון הפנימי בחברה הישראלית, וחוששים מן ההשלכות הפוליטיות של התופעה. יש אף האומרים כי זהו צעד ראשון להפיכת ישראל לתיאוקרטיה (מדינה בה הדת שולטת). סוציולוגים כבר זיהו סימני פאניקה אצל המתנגדים. טיעונם העיקרי: הצבא הוא מוסד מדינתי רגיש, לכן ראוי שיכלול את כל הזרמים בחברה.
טייפון בלתי נשלט? לא ממש
לאלה ולאלה ראוי להזכיר שהתופעה איננה חדשה. על פי הניסיון היא כנראה גם איננה כה "מסוכנת".
גם בעבר, למשך תקופה מסוימת, שלט מגזר אחד ברוב דרגי הפיקוד בחילות הקרביים - בני הקיבוצים. מוקדם יותר שלטו על שדרת הפיקוד והלחימה של ההגנה לוחמי הפלמ"ח ומפקדיו. עתה הגיעה המשמרת של הדתיים הלאומיים. במבט לאחור, החשש הברור, לכאורה, מאינדוקטרינציה ומהשפעת רבנים מבחוץ - איננו מחזיק כנראה מים. הקיבוצניקים לא עשו את צה"ל לגוף סוציאליסטי.
גם מפקדי הפלמ"ח - שהוחלפו על פי רוב ביוצאי הצבא הבריטי - לא הושיבו את ההגנה ואת צה"ל ליד מדורות הקרטושקעס. מומחים אומרים כי גם הדתיים לא יהפכו את צה"ל לחובש כיפה ולמחצין ציציות. להיפך: מבחינת ערכי ההתנהלות הצבאית, הם ייטמעו כנראה בתרבות הצבאית המאוד דומיננטית, ויתנהלו על פי הקודים שלה. זה קורה כבר היום.
יותר מכך: חוקרים שבדקו את עתיד הגיוס ההמוני של חובשי הכיפות הסרוגות, טוענים כי הוא איננו מבשר טייפון בלתי נשלט. יש הסבורים כי בשלב מסוים הוא כנראה ייעצר. פרופ' סטיוארט כהן מבר-אילן, שבודק כבר שנים רבות את יחסי החברה והצבא, אף טוען כי תופעות המאפיינות את הציבור הדתי-לאומי הצעיר יציבו כנראה גבולות לתופעה. הכוונה היא לנטיית הציבור הזה להתחתן מוקדם, להקים משפחות מרובות ילדים ולהיזקק לקהילה תומכת, למקוואות, לבתי כנסת ולאווירת שבת וחג משפחתית. את אלה לא יוכלו לספק במלואם, ולאורך זמן, המתקנים ומחנות הצבא.
ספרטה בישראל
אז מי יהיה הבא בתור ליד ההגה של צה"ל?
האם יהיו אלה ילדי הפריפריה, בני העולים הוותיקים? האתיופים? העולים החדשים מחבר המדינות? החרדים? ואולי הדרוזים? או עובדים זרים? סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ, שנשאל על כך השבוע בכנס אקדמי בנושא בבר אילן, השיב כי איננו מצליח כיום לזהות את המגזר בא.
וכאן ראוי להמליץ לשר החינוך, גדעון סער, לשוב להצעתו של יגאל ידין. זאת, על מנת לווסת - ואולי למנוע בעתיד דומיננטיות יתר של מגזר אחד בעמדות הלחימה והפיקוד בצבא.
מגמות צבא וביטחון בבתי הספר התיכוניים יאפשרו את חשיפת הנושא בפני כלל האוכלוסייה הצעירה. וכך, בעת הגיוס, יאזנו בוגרי המגמות את הנטיות הסקטוריאליות המסתמנות. אנשי הציונות הדתית - שהצליחו לגדל לוחמים מצוינים ומסורים - צריכים להיות מעוניינים בהצלחת הפרויקט, שכן כל הפרה של האיזון הפנים-חברתי איננה בריאה למדינה דמוקרטית בה הם מתכוונים להמשיך לחיות.
יהיו כמובן כאלה, ולא מהפריפריה, שיעקמו אף. יהיו שיזכירו מיד את החינוך בספרטה - בלי לדעת איך הוא באמת היה - ויאמרו כי אין לנו צורך במיליטריזציה מוקדמת ומוגזמת. אלה, כמובן, קולות חשובים - אך אסור שיהיו הקובעים. ואשר לשר החינוך - ניתן להתחיל את הפרויקט בפיילוט ניסיוני, בכמה בתי ספר. על פי התוצאות, אפשר יהיה להכין תוכנית המשך. ואשר למועד ההתחלה הרצוי: אברהם הרצפלד, זמר החימום של החלוצים, היה אומר: "...ויפה שעה אחת קודם".
יוסף ארגמן, היסטוריון צבאי
לפנייה לכתב/ת 
