לא רק בשבדיה: אירופה מחבקת את הימין הקיצוני

ההישג חסר התקדים של המפלגה הקיצונית נובע משני מקורות עיקריים: ההגירה המוגברת למדינה בעשור האחרון, והלגיטימציה לה זוכות מפלגות הימין הקיצוני באיחוד האירופי בתקופה זו.

נכון לשנה האחרונה, שבדיה היתה המדינה שקיבלה את המספר הרב ביותר של מבקשי מקלט פוליטי באירופה. כ-30 אלף בני אדם מגיעים מדי שנה לשבדיה ממדינות כמו סומליה, עיראק, אפגניסטן או יוגוסלביה לשעבר, ומגישים בקשה למקלט מדיני. איחוד משפחות בין אלו שכבר קיבלו מקלט לבין אזרחים של מדינות אחרות מעלה באופן משמעותי את מספר המהגרים החיים בשבדיה.

שכונות שלמות בפרברי הערים הגדולות הפכו למוקד דיווחים בתקשורת על כנופיות פשע, אלימות כלפי המשטרה, אבטלה מוגברת וכל יתר הבעיות שמאפיינות פרברי עוני ברחבי העולם. למשל, העיירה הקטנה סודרטאליה שליד שטוקהולם קלטה יותר עיראקים מאשר ארה"ב כולה בשנה שעברה,

או רוזנגורד במאלמו, שבה אחוז המוסלמים בעיר עומד על כ-15. למעשה, העובדה שמהגרים מוסלמים מהווים פחות מארבעה אחוזים מאוכלוסיית שבדיה אינה מאפיינת את הדרך שבה הדברים משתקפים במישור הציבורי במדינה.

במקביל, זוכה הימין הקיצוני בעשור האחרון ללגיטימציה חוצת-גבולות באיחוד האירופי. בדנמרק השכנה, "מפלגת העם הדנית" - שאחד מראשיה הגדיר כבר בתחילת העשור את המהגרים המוסלמים כ"סרטן בגוף האומה" - מהווה חלק מהשלטון כבר יותר משמונה שנים. ייתכן שצעד זה תרם לתחושות הקשות בשבדיה, מאחר שחוקים נגד הגירה שחוקקה דנמרק ב-2002 הבריחו מהגרים רבים למדינה השכנה, ובמיוחד למאלמו הסמוכה לקופנהגן.

שבדים רבים רק רצו "ליישר קו" עם השכנה הסקנדינבית. גם הולנד, שנודעה אף היא בליברליות שלה עד השנים האחרונות, הפכה באחרונה את מנהיג הימין הקיצוני חירט וילדרס לראש המפלגה השלישית בגודלה במדינה. למעשה, הימין הקיצוני התחזק בשנים האחרונות כמעט בכל מדינה מערב אירופית בעלת מיעוט של מהגרים מוסלמים, מלבד גרמניה.

פעם ניאו נאצים, עכשיו נגד מהגרים

המנצח בבחירות בשבדיה, ראש קואליציית המרכז-ימין פרדריק ריינפלדט, אמנם הקפיד להבהיר כבר בנאום הראשון שלו כי לעולם לא ישתף פעולה עם "הדמוקרטים השבדים". אולם הניסיון האירופי מלמד שכניסת המפלגה לפרלמנט תשפיע באופן עמוק על המדיניות ביחס למהגרים.

בבלגיה נתקלה המפלגה הפלמית הלאומנית "ולאאמס בלאנג" בחומה בצורה שמנעה ממנה בעקביות לקחת חלק בשלטון. אולם מפלגות המרכז אימצו בהדרגה סעיפים מהמצע הלאומני שלה, עד כדי כוונה קרובה לאסור לבישת ניקאב

בפומבי. בצרפת, שבה הגיע מועמד הימין הקיצוני ז'אן מרי לה-פן עד לסיבוב השני בבחירות לנשיאות, עסוקים בימים אלה בגירוש צוענים, ובהבטחות לבטל אזרחות צרפתית למהגרים שפשעו.

שוב ושוב נראה שמאבק בהגירה, מלווה בקורטוב שנאת-זרים, הוא שהופך מפלגות קיקיוניות לפופולריות. "השבדים-הדמוקרטים" זכו לשברי אחוזים בודדים בתור מפלגה ניאו-נאצית, אבל כשהפכו למפלגה הנאבקת בהגירה, הם עברו באופן ניכר את אחוז החסימה. בעבור המפלגות הגדולות באירופה, כמו בכל מקום, זהו פיתוי פוליטי שקשה לעמוד בו.