חבר'ה, עלו עלינו עם שווי השימוש ברכב
רכב משומש טוב, קירבה משפחתית למוסכניקים, והבנה יותר מבסיסית במנוע, תקרב אתכם להחלטה לוותר על רכב הליסינג. אם כשהמכונאי אומר שהחליף לכם את התפוחים, אתם בטוחים שהוא המציא מילה חדשה לעבוד עליכם, תישארו בליסינג
פעם אחת בשנה אני מקבל את המעטפה הקשה מאת משרד הרישוי המודיע לי על טסט למכונית של האישה. כמו חרק המנסה להתחמק ממלכודת האור אני סובב סביב המקרר עליו מודבק נייר הזימון, ביודעי כי מתי שהוא (שזה בעצם תמיד היום האחרון) אני אפול אל מלכודת המוסך.
מכניס לשפתי הרבה "אחי" ו"אח שלו" - זה, אגב, עובד פחות עכשיו מאחר שהרבה רוסית נכנסה למגזר ואת זה יותר קשה לי לזייף, מכניס שני תוספי דלק למיכל - שיהיה, ומייחל שאתפס רק על לוחיות רישוי או מחזירי אור. עד עכשיו היה לי סדר בחיים. רכב ראשון ליסינג מהעבודה, רכב שני פרטי על יתרונותיו וחסרונותיו.
ביום הגזירה אני הופך לפסיכולוג סוג ד' כדי למקסם את סיכויי המעבר ללא תקלות. אני עובר לג'ינס מוכתמים ולטי-שירט בלויה רק על מנת שלא להיחשב כמתנשא, מחפש רדיו אזורי בסקאלה רק לא להיתפס עם גל"צ השמאלנית.
פרשנות:
שוק המכוניות מעוות? האוצר אשם
כסף כסף תרדוף / יהודה מודעי
קל להאשים את חברות הליסינג שלוחצות להעלות את מחירי הרכב, אבל הן פשוט מנסות לשרוד את המיתון. העיוות מתחיל בשיטת המס שיצר האוצר. אם היו עיוותים כאלה בענף הירקות, היינו משלמים מחיר זהה על עגבניה טריה ובטטה רקובה
משרד האוצר הפך את חישובי הכדאיות לחלוטין, שווי הרכב כיום הוא 2.04% מעלותו כחדש ובעוד ארבעה חודשים יהיה 2.5%. כל החישוב שהפך את ישראל למדינה ש-70% מכלי הרכב הפרטיים החדשים היו רכבי ליסינג פג לו.
למה בכלל הגענו למצב זה? עיוות מס שנגע כמעט בכולנו, ובדרך כלל התשובה לעיוות היא עיוות אחר מתקן. פעם המס לרבים מאיתנו היה מעל 50% (כולל ביטוח לאומי כמובן ותאומו החורג מס הבריאות) ושווי הרכב היה נמוך. למיטב זכרוני, כשקיבלתי את הרכב הראשון שלי היה משהו כמו 870 שקל. כלומר, רכב עבודה היה הפתרון האידיאלי למעמד הבינוני ומעלה להתחמקות משיעורי מס דרקוניים.
אבל דברים השתנו. שיעורי המס ירדו ועכשיו הם "סתם" גבוהים אבל לא מטורפים, ושווי הרכב טיפס - לא נעים להגיד - לרמת שוויו האמיתי. כמעט כל ציבור מחזיקי רכבי הליסינג עומד מול השאלה האם להחזיר את רכב הליסינג, להרוויח יותר בנטו אבל להריח שוב את ריח הגריז מקרוב - או להישאר באופציה היקרה והיוקרתית של רכב ליסינג, לבכות על הנטו המצומק, אך להיכנס לתחנת הדלק בשוויון נפש רק כדי לקבל עיתון תוך כדי נעיצת משאבה בפייה.
הגיעו אלי חברים ועובדים, ועשיתי חישובים יחד עימם כמה וכמה פעמים, ברמות שכר שונות ורמות כלי רכב שונות ממה שהיה פעם קבוצות 1 ו-2 (יסלחו לי קהל מכוניות היוקרה - טור זה אינו כולל אתכם. ממילא הפרש של מאות שקלים לחודש - בקניית כלי רכב של מעל 200 אלף שקל - לא משחק עבורכם תפקיד). בכל הבדיקות הגעתי לאותה מסקנה: זה כמעט ולא משנה.
לקיחת מכונית מליסינג זולה בדרך כלל מרכישת מכונית חדשה, אבל לא בהרבה (ובעוד ארבעה חודשים תהיה דומה). כמה זה לא הרבה? טוב, זה תלוי בקילומטרז' שתצרוך, ההסדר עם מעבידך וכדומה. אבל באופן כללי במקרים שאני בדקתי מדובר בכ-200 שקל לחודש.
אם תטרחו לעשות את החישוב בצד של קניית הרכב בעצמכם, אנא הוסיפו לעלות הדלק והביטוח וכן הטיפולים, שקלים להערכה ולהבנה, גם את אובדן הערך החודשי של הרכב החדש. אפשר לדמות רכב חדש לבובת קרח ביום חמסין ממנה ניבטים אגלי הכסף נוטפים מטה. אולי תצטרכו גם הלוואה לתשלום על הרכב וגם הריבית היא עלות נוספת.
האופציה הזולה
אופציה טובה ורווחית יותר היא קניית רכב בן 3-6 שנים. בדרך כלל מכוניות בגיל זה לא עושות בעיות, וקצב ירידת הערך ואיוד השקעתכם נמוכה יותר. אופציה זו עדיפה לרוב על הליסינג - בכמה? כמו תמיד - תלוי.
במקרים הפרטיים שראיתי שוב כ-200 שקל לחודש ובעוד כמה חודשים בכ-400 שקל. כלומר, רכב ישן עדיף על רכב ליסינג. כמובן שתתקשו למצוא לנתונים האלה פרסומות או חישובים, שכן לאף אחד אין אינטרס למכור את זה.
התפרסמו חוות דעת שונות שטוענות כי לנהג שנוסע מעל 30,000 ק"מ עדיף רכב ליסינג ולנהג שנוסע פחות מ-15,000 אלף ק"מ עדיף לוותר על רכב הליסינג. אם נסתכל לרגע מלמעלה נראה כי חישובים אלה מוכיחים את טענתי כי ההבדל לא משמעותי מדי. לפני ארבע שנים לא פרסמו חוות דעת כאלו, כי כמעט תמיד העסקה הייתה משתלמת.
רכב משומש טוב שמצאתם, קירבה משפחתית למוסכניקים, והבנה יותר מבסיסית במנוע, תקרב אתכם להחלטה לוותר על רכב הליסינג ולחזור למקור. אם אתם בטוחים שכאשר המכונאי אומר לכם שהחליף את התפוחים, הוא מצא מילה חדשה לעבוד עליכם ואתם חובשים משקפיים עגולים (עיגולדים) - תישארו בליסינג.
חברה, עלו עלינו. ההחלטה אם לקחת רכב חברה היא כבר לא פיננסית, אלא יותר ברמה של נוחיות ורצון להתחייב לשלוש שנים למקום העבודה מול הרצון להיות בעלים של מכונית, והדיכאון הנורא כשהיא נשרטת. עבור מרבית האנשים שכבר מגיעים לשאלה אם לקחת רכב או לקנות חדש, הפרש של 200 שקל בחודש לא יהיה זה שישנה את ההחלטה.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית. ניתן לשלוח דוא"ל אישי ל- Yehudam7@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ליסינג (צילום אילוסטרציה)
צילום: יהונתן צור
מומלצים
