סרוגים, בנו סוכה - לא פירמידה
"הציונות הדתית איבדה באחרונה את הענווה ואנחנו שומעים קולות היודעים בביטחון מוחלט את רצון האל, כשכל החולק - מואשם בביזוי כבוד חכמים". ד"ר גבי ברזילי בין סוכות וחטא הגאווה
זלמן נשכב על הכורסא בסלון,
הביט על הקירות והציץ מהחלון,
"ביתי מבצרי, הוא כמו ממלכה!"
ושוב יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
סוכות עכשיו, צא אל הסוכה.
נובו ריש אל תהיה לי מצוברח,
הבט לכוכבים הקורצים מהסכך.
ביתך לא אתה,
אשתך לא אתה,
מעמדך לא אתה,
גם אדמתך לא אתה,
אתה פשוט
זלמן.
(קובי אוז, מזמורי נבוכים)
למה לצאת לסוכה, ככה, בתקופת מעבר? כשאי אפשר לדעת אם יהיה חמסין או ירד גשם? התורה אומרת: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ביג-דיל. הלכו במדבר, לא יכלו לבנות בתים, אז גרו בסוכות. האם עניין טריוויאלי כזה מצדיק חג? ועוד כזה של שבוע שלם?
זלמן, של קובי אוז, מגלה שהסוכות אינן טריוויאליות כל כך. למעשה, הסוכה היא היפוכה הגמור של הפירמידה. מבני הקבר שבנו הפרעונים לעצמם נועדו לעמוד לעד. חלקם קיימים כבר למעלה מארבעת אלפים שנה, ולא נראה שהם עומדים ליפול. הפירמידות הן שיאה של הטכנולוגיה האנושית – ניצחון האדם על כוחות הטבע, ועל הזמן. הן סמל ההומניזם, המעמיד את האדם לבדו במרכז ההוויה.
מול מבני ענק אלו מעמידה התורה את הסוכה - מבנה ארעי, עם גג עשוי ענפים, אשר יעופו להם אם תנשב פתאום רוח חזקה מדי. מי שיוצא לגור בסוכה שבוע ימים, דווקא בעונה שבה שינויי מזג האוויר מטרידים במיוחד, מעיד על עצמו שאיננו סומך על כוחו ויכולתו בלבד, אלא מאמין בכוח עליון.
מקומו של האלוהים, במצוות הסוכה, הוא מקום המעודד ענווה והכרת תודה. הוא שומר על האדם, ומגן עליו מפני ההיבריס – אותו רהב עצום וכובש כל, אשר מפיל את המצליחים ביותר. דווקא בעונת האסיף, כאשר שמחת האסמים המלאים כל טוב, מביאה אותנו יותר מתמיד לתחושת "כוחי עוצם ידי עשה לי את החייל הזה" (דברים ח, יז), אומר לנו אלוהים, "תצאו בחוץ! תגורו שבוע בסוכה, בכדי לזכור שלא הצלחתם לבד. – "וזכרת את ה' אלוהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל" (שם, יח).
אלא שרעיון מוצלח איננו מספיק. צריך להבין אותו, וליישם. גם מי שמקפיד על כשרות הדפנות והסכך, אוכל וישן בסוכתו, איננו מוגן מפני ההיבריס, אם לא יעמוד על המשמעות המוסרית של המצווה.
בעשורים האחרונים, איבדה הציונות הדתית את הענווה ואת הכרת התודה. במקום זה אנו שומעים יותר ויותר קולות המדברים בשם אלוהים, מתוך ביטחון מוחלט שהם היודעים את דרכיו ואת רצונו. רבנים רואים בדברי עצמם 'דעת תורה' מוחלטת, וכל החולק, מואשם בביזוי כבוד תלמידי חכמים. אלו הם קולות הומניסטיים-מודרניסטים, הרואים רק אמת אחת – האמת שלהם. ציונות דתית שזוהי גישתה, איננה בונה סוכות, היא בונה פירמידות. היא רחוקה מאוד מיסודות חשובים שהציבו חז"ל, כגון: "שבעים פנים לתורה", ו"אלו ואלו דברי אלוהים חיים", ו"הצנע לכת עם אלוהיך".
הגיע הזמן ללמוד מזלמן.
ד"ר גבי ברזילי הוא מרצה באוניברסיטת בר אילן ובמרכז יעקב הרצוג שבקיבוץ עין צורים
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: דודו בכר
מומלצים
