"זה לא את, זה אני - פשוט לא מתאהב בך"
איך זה קורה פעם אחרי פעם, ברגע שאני מתחילה להראות עניין? אולי התיאוריה נכונה, על כך שכל מי שאנחנו מעוניינים בו לא רוצה אותנו, וההפך? אחרת אין לי שום הסבר הגיוני לכך
זה חדש. כבר שמעתי הרבה טיעונים בסגנון "זו לא את - זה אני" בוואריציות שונות ומשונות, אבל את זה - עדיין לא.
חודשיים לפני כן הכרנו. יצאנו, היינו מבלים, לפעמים בבית, יותר בחוץ, והכל היה יוזמה שלו, לפחות ככה חשבתי. והוא היה הכי בעניין. או שלא? אולי דמיינתי הכל, יצרתי לעצמי מציאות אחרת שאין לה כל קשר לאמת, רק כדי לא לראות מה באמת קורה? נראה שזה מה שהיה.
לפחות יכולתי להתנחם בעובדה, שהפעם לא נתתי לזה להימשך יותר מדי. בפעם הקודמת שקרה כזה דבר, לקח לי חצי שנה לקלוט. ליהנות מהספק.הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה שוב. הפעם זה לקח רק חודשיים.
אחרי חודשיים עם מישהו - אמור להיות לפחות מושג
נו טוב, זה הגבול שהצבתי לעצמי. אחרי חודשיים עם מישהו - אמור להיות לפחות מושג לאן זה מתפתח, אם בכלל. אז הרשתי לעצמי לבדוק את העניין - וזו היתה התוצאה. צדקתי, ואני אמורה להיות גאה בעצמי על כך שעצרתי את זה בזמן. אז למה זה לא מרגיש ככה? למה זה מרגיש כמו עוד כישלון לאוסף? לסדרת כשלונות זהים לחלוטין רק בעטיפה אחרת, עם בחור אחר ועם תירוץ אחר?
למרות שמבחינתו, זה יכול היה להימשך עוד. הוא רצה שנמשיך כמו מקודם, אם זה בסדר מבחינתי. כאילו לא דיברנו על זה והכל כרגיל. ואיך אני אמורה להמשיך להיות בקשר עם מישהו שאומר לי מפורשות "אני לא מתאהב בך, וגם לא נראה לי שזה יקרה?"
אבל הוא הפיל את ההחלטה עליי, בתור זאת שפתחה את כל הנושא.
האמת, היה קצת לא פשוט. התלבטתי.הייתי קצת בשוק ולא ידעתי איך להתמודד. זה היה משהו שבין "נו, מה יכול להיות, נמשיך עם זה עוד קצת ונראה מה יהיה, אולי משהו ישתנה" לבין "מה נסגר איתך?? הרי כלום לא ישתנה וזה סתם בזבוז זמן ואנרגיות. לחתוך - ומיד".
איך זה, אני תוהה, שזה קורה פעם אחרי פעם, ברגע שאני מתחילה להראות עניין? אולי התיאוריה נכונה, על כך שכל מי שאנחנו מעוניינים בו לא רוצה אותנו, וההפך? אחרת אין לי שום הסבר הגיוני לכך. ברגע שבחורה מראה לגבר שהיא בעניין - הוא מאבד עניין לגמרי.
מה לא בסדר בתמונה הזאת?
ומה זה בכלל אומר, "נחמדה מדי"? למה, כי אני יוזמת גם פגישות ולא יושבת ומחכה שהוא יעשה הכל כל הזמן? או אולי כי כשהוא לא יכול להיפגש אני אומרת "אוקיי", ולא מפתחת מזה ריב, ולא נעלבת מכל דבר?
אני בטוחה שיש גברים שדווקא יאהבו ויעריכו דברים כאלה, לפחות מקווה. עם מישהו כזה אני רוצה להיות. מישהו שאוכל להיות עצמי איתו, לא לשחק את המשחק רק כדי שהוא לא יחשוב שאני נחמדה מדי.
עכשיו רק צריך לברר אם קיים מישהו כזה.
בגילי, 27, אחרי אין ספור דייטים וקצת פחות "קשרים" שנמשכו מעבר לשלושה דייטים, אני עדיין מנסה לפצח את הקוד. מנסה להבין אם התיאוריה נכונה. בינתיים אין ממצאים.
אז לקח לי יומיים לעכל את העניין, ולא היה פשוט כל כך. בהתחלה אני אומרת "לא", אחר כך משנה את זה ל"כן", אבל בסוף אני אומרת לו, שבנסיבות האלו לא נראה לי שאנחנו יכולים להמשיך להיות בקשר.
וזהו. חזרתי לנקודת ההתחלה.
- מאמרים, סיפורים וטורים על התמודדות עם פרידה
לפנייה לכתב/ת 
