הטורקים מתפרעים? נהיה המבוגר האחראי

מי שחשב שפרשת המרמרה מאחורינו ושהיחסים עם טורקיה ישתקמו לאיטם בשקט, ככל שהזמן יעבור, חטף השבוע סטירת לחי מטאפורית מהנשיא הטורקי. עבדאללה גול לא רק סירב לפגוש את עמיתו הישראלי שמעון פרס, לאחר שפרס לא הסכים - ובצדק - להתנצל על תקרית עצירת המשט, אלא אף הוסיף היום הצהרה לוחמנית, לפיה בעבר, התנהלות כמו זו של ישראל היתה עילה למלחמה.

את הזמן שסירב להקדיש לפרס, בחר הנשיא הטורקי להקדיש לנשיא אחר - מחמוד אחמדיניג'אד. רמז עבה וברור - וגם אות פתיחה לשרשרת התבטאויות מתלהמות ונעלבות מהצד שלנו, בנוסח מה-הם-עוד-רוצים-הטורקים-האנטישמים-האלה-לא-נבוא-יותר-לאנטליה.

רבים בישראל התאכזבו גם מתוצאות משאל העם שנערך בטורקיה החודש, ומהעובדה שהעם הטורקי נתן יד לפגיעה בסמכויות הצבא שנחשב ל"שומר הדמוקרטיה החילונית".

פתאום הפכנו כולנו מומחים לתהליכים הפנימיים העוברים על המדינה הענקית הזו, וידענו למצוא בהם אות נוסף להמשך ההספד של יחסינו איתה.

אני מציע להמתין קצת עם הדמעות.

אמת, בעשר השנים האחרונות הפכה טורקיה למדינה יותר ויותר דתית. יש בה היום 85 אלף מסגדים פעילים - מסגד לכל 830 תושבים, המספר הגדול ביותר בעולם של מסגדים לנפש. לימודי האסלאם הסוני הם היום חובה בבתי ספר הציבוריים, בניגוד לפסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם ובית המשפט העליון הטורקי עצמו. אבל האם האיסלאמיזציה של טורקיה בהכרח מבטאת את הקצנתה?

הריאקציה של הציבור הטורקי לשלטון החילוני, שנסמך על הצבא ובית המשפט העליון עוד מימי אטאטורק, לא צריכה להטעות. האיסלאם בטורקיה פופולרי וחזק מתמיד, אבל מנהיגי הדת במדינה מתונים לעתים בהרבה ממנהיגיה הפוליטיים.

מנהיג הדת המשפיע ביותר בטורקיה, האימאם פאטוללה גולן, אביו הרוחני של ראש הממשלה המיליטנטי ארדואן, היה אחד היחידים שהעזו לצאת בגלוי נגד מארגני המשט, כשקבע ש"הם קראו תיגר על השלטון הישראלי, והיה ברור שזה יוביל למקום לא טוב".

כשנשאל על כך סגנו של ארדואן, בולנט ארינץ' - מבקר חריף של ישראל - נאלץ לבלוע את הצפרדע ולענות: "הוג'ה-אפנדי (תוארו של גולן) דובר אמת כתמיד".

לא לנענע את החבל לצד הלא נכון

בכל מקרה, השאלה החשובה אינה רק האם טורקיה מוסלמית יותר. היא אכן מוסלמית יותר, אבל השאלה החשובה יותר היא - איזה מין איסלאם זה, ואיך הוא מתייחס לישראל. צריך להפסיק להתנהל בתפיסות עולם קוטביות, בסגנון "טורקיה חילונית = חברה של ישראל, טורקיה איסלאמית = אויבת ישראל". בינתיים, אין קשר בין האיסלאם הטורקי לאנטי-ישראליות. בואו לא ניצור קשר כזה במו ידינו ובמו פינו.

התשובה לשאלה מורכבת הרבה יותר מנוסחאות פשוטות שכאלה. בשנים האחרונות, אכן הופכת מערכת היחסים שלנו עם טורקיה למאתגרת יותר - אבל השמועות על מותה מוקדמות, ובוודאי פזיזות ונמהרות.

גם בשיאן של ההצהרות הקשות והבוטות ביותר מהצד הטורקי, שבה ממשלתו של ארדואן והציעה שטורקיה תתווך בין ישראל לסוריה. כך לא נוהג מי שרוצה לנתק את הקשר.

בהשתלחויותיה נגד ישראל, אמנם השיגה טורקיה את התקרבותה לקיצוניות שבמדינות ערב ולאיראן, אך היא עלולה לאבד את מקומה כגורם מרכזי בקהילת המדינות הנאורות, לסכן את בריתה עם ארה"ב ואולי בעקיפין את חלומה להצטרף לאיחוד האירופי. היא מתמרנת כאן על חבל דק, וחשוב מאוד שלא ננענע אותו לצד הלא נכון.

המסר שיש להעביר הוא מורכב, ודורש הרבה תבונה מדינית, מהסוג שלא תמיד אנחנו מצטיינים בה: מצד אחד, להפסיק את ההצהרות ההיסטריות על סיום היחסים, ואיתן את ההצהרות הילדותיות על החרמת החופשות באנטליה.

מצד שני, אסור להתנהג בהתרפסות ולהבליג על התנהגות והתבטאויות גסות רוח מצד מנהיגי טורקיה הנוכחיים, ובראשם ארדואן והנשיא גול.

נשיא ישראל לא אמור לשבת בוועידת דאבוס, לספוג גידופים מראש ממשלת טורקיה ולנגב את הרוק, או להבליג על העלבונות מהנשיא גול. באזור שבו אנו חיים, מכבדים רק את מי שמכבד את עצמו.

אז מה כן צריך לעשות? זה הזמן להצהרות ברורות, פומביות, מצד מנהיגי המדינה, שיזכירו לטורקים את עומק היחסים ואיתנותם, אך באותה נשימה גם יבהירו להם על מה לא נעבור לסדר היום ומה עלולה טורקיה להפסיד במגרש הבינלאומי בשל התנהלותה הגסה והמתגרה. הטורקים החליטו להתפרע? תפקיד המבוגר האחראי עובר אלינו.

אלי אבידר, יו"ר הפורום למזרח תיכון חכם, איש משרד החוץ בדימוס