בקבוק שמן או שיעור פרטי?
כבכל תקופת חגים, אנו נקראים לתרום מזון לעניים. יחיאל אקשטיין קורא להסדרה מיידית של ביטחון תזונתי לכל; עדנה קנטי מציעה לברר קודם מה העניים רוצים באמת
עני רוצה להאמין / יחיאל אקשטיין
החגים באים עלינו לטובה ושוב מתמלאת התקשורת בתמונות של הנזקקים הגודשים את מרכזי חלוקת המזון. מכל מקום קוראים לנו כלי התקשורת להתגייס ולתרום את חלקנו כדי שלפחות בחגים יוכלו אותם נזקקים לשכוח את מצוקתם היומיומית ואת חרפת הרעב שהיא חרפה לכולנו.
אכן, אזרחי ישראל נרתמים ותורמים ועמותות הסיוע מגייסות מתנדבים לחלוקה במאמץ לסייע לכל נזקק, כדי שאיש לא יישאר רעב. הערבות ההדדית מחממת את הלב, אך עמה מקננת תחושת אי נוחות מהעדר נוכחות משמעותית של המדינה במשימה הלאומית.
נכון, לא מדובר ברעב נוסח אפריקה, ואנו לא רואים ילדים קטנים ורזים מקוננים על כך שלא אכלו במשך ימים שלמים, אך ישנה תופעה מובהקת של חוסר "ביטחון תזונתי" בקרב מאות אלפי משפחות ויחידים החיים בקרבנו. ישנם אזרחים רבים שלמרות הימצאותם בשוק העבודה והשתכרותם בשכר מינימום, עדיין מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם רכישה סדירה של מזון בריא ומזין להם ולילדיהם.
העדר ביטחון תזונתי הוא איום על שרידותה ודמותה של החברה הישראלית. כל עוד אנשים רבים כל כך סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, אין תמריץ או אילוץ שיחלצו אותם ממעגל העוני והתלות. אדם רעב הופך שקוע במאבקו הקיומי הסיזיפי ואינו מסוגל לבצע מהלכים שיסייעו בהוצאתו ממעגל העוני.
כדי שיהיה סיכוי לתוכניות השונות לצמצום העוני ועל מנת ליצור שינוי חברתי אמיתי, עלינו לספק במקביל את הבסיס - רשת ביטחון תזונתי לאלו שאינם מסוגלים כרגע לספקו לעצמם. עמותות המזון אינן יכולות לבדן לעשות זאת ולהיות תלויות ביכולת גיוס התרומות שלהם. הן חסרות את האיתנות והיציבות הכלכלית. בגלל העדר תאום ביניהן והעדר רגולציה בתחום, נוצרה פרישה בלתי אחידה של עמותות סיוע בין הפריפריה למרכז, ואין פיקוח על טיב המזון המחולק בחלק מהעמותות.
בשנתיים האחרונות, בעקבות עתירתה של עמותת "לתת" לבג"ץ, החלה ממשלת ישראל, בהובלת שר הרווחה, יצחק הרצוג, להכיר באחריותה כלפי הנזקקים. בשבועות האחרונים אף הוכרז על תחילתו של פרויקט ביטחון תזונתי של משרד הרווחה, בשיתוף הקרן לידידות, שאמור להסדיר את תחום תרומות המזון, לאגם את משאבי המדינה, העמותות והגופים הפילנתרופיים וליצור מערך לוגיסטי לאומי שידאג שלאזרחי ישראל הנזקקים ביותר יהיה סל מזון מינימאלי.
למרות זאת, הנני חושש כי יוזמה ברוכה זו עשויה להתמסמס, בין אם בקדנציה הנוכחית ובין אם בקדנציות הבאות, כפי שקורה לרפורמות רבות בארצנו, ללא דרישה ציבורית ברורה ורמה. אזרחי ישראל חייבים לעמוד על המשמר ולזעוק את זעקת הרעבים.
על הפוליטיקאים שאכפת להם לקרוא לפעולה מיידית, ולהסדיר באופן סופי את הנושא, כדי שיהיה מושרש וברור. ללא דיחוי וללא תירוצים, זה לא הזמן. מעגל העוני מתרחב בהתמדה ללא קשר למצב הנתון, גם במיתון וגם כשיש רזרבות בקופה הציבורית. רק החלטה ברורה וחותכת של הסדרת פרויקט הביטחון התזונתי תייצר תקדים שיוביל למהפכה חברתית אמיתית, ותבטיח את חוסנה של מדינת ישראל.
הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן לידידות
למרק את המצפון, או לעזור באמת? / עדנה קנטי
כל חג עומדים נערים ונערות בשערי הסופרמרקטים ומבקשים ממני לתרום: ממרח שוקולד, קילו אורז, קילו סוכר או בקבוק שמן. וזה כדי שגם לעניים יהיה חג שמח כמו שלנו יהיה.
כל חג אני יודעת שהכוונה שלהם טובה והכוונה של מי ששלח אותם טובה. באמת, למה שהרבה עניים יישבו מסביב לשולחן בסוכה ואין להם ממרח שוקולד, קילו אורז, קילו סוכר או בקבוק שמן? איך הם יעבירו את החג?
אני יודעת שמי שעומד בשערי הסופרמרקטים בטוח שאם תישלחנה החבילות ליעדן העני, העניים כבר לא יהיו עניים והם יעבירו את ראש השנה, סוכות או פסח ברווחה גמורה.
אז אני רוצה לספר לאלה שאוספים ולאלה שתורמים ולאלה שמשנעים, אני רוצה לספר לכם מה זה עוני. אני מספרת, כי אני יודעת.
עוני זה כשאין כסף לרופא שיניים וחור קטנטן שמתחיל בגיל 12 הופך להיות טיפול שורש וכתר בגיל עשרים וחמש. עוני זה כשאין אפשרות לקחת שיעורים פרטיים במתמטיקה או אנגלית או אפילו ערבית. ילד למשפחה לא ענייה, יכול להעשיר את עצמו בכל המקצועות משך כל ימות השבוע. ילד עני, אם נמנם, אם פספס, אם היה חולה - ההורים שלו לא יכולים לממן את ההשלמה. הוא יסחב את הפער כמעט לנצח.
ילד עני זה הילד שכל החברים שלו הולכים לבילויים שעולים כמאה שקלים לערב והוא מסתכל עליהם בעיניים כלות.ילדה ענייה היא זו שכשהיא הולכת למסיבה תימצא הנשמה הטובה שתגיד לה: עוד פעם המכנסיים האלה? לא נמאס לך? שום ממרח שוקולד לא יכסה על הבושה של הילדה ששמעה את המשפט הזה.
ילדה ענייה היא ילדה שאמא שלה הביאה לה בגד ים מאיזה מחסן של נדבנים וקשרה לה את הכתפיות, כי היא לא מצאה במידה של הילדה. ילדה ענייה היא זו שהילדים רואים את הבגד ים הגדול מתנפח במים, צוחקים עליה והיא רוצה לקבור את עצמה בחול. שום שמן לא יחליק את העלבון.
איש עני הוא איש שקופא בחורף כי הוא צריך להחליט אם להוציא כסף על הסקה או על תרופות. אין מצב שהוא יכול לעשות מדורה מהקילו קמח. איש ואשה עניים הם אלה שרואים את הילדים שלהם מתביישים ואת ההורים שלהם קופאים, והם לא יכולים לעזור.
ברור שאף אחד לא יכול לחיות בלי אוכל. ברור שאוכל הוא דבר בסיסי. אבל אסור לחשוב שאוכל הוא הקו שמפריד בין מצב של עוני למצב של לא עוני. משפחה יכולה להיות ענייה מאוד גם אם היא בכלל לא רעבה.
אז לקראת השנה החדשה, כל אלה שמחליטים להיות אנשים טובים יותר, מועילים יותר וסולידריים יותר בשנה הבאה עלינו לטובה, שיתכבדו וישאלו את העניים מה הם באמת רוצים.
תעזבו את הקמח, הסוכר, השמן והממרח שוקולד. מי שיכול לנדב שיעורים פרטיים, שינדב, ומי שיכול לממן טיפול שיניים שיממן, ומי שיכול לממן חשבון חשמל של קשיש בחודש ינואר - שישלם.
מי שרוצה למרק את המצפון שלו לקראת החג, שיוסיף מצרכים על ערימת מצרכי היסוד וייקווה שהעניים יעשו מהם עוגת דבש וצלי בקר עם פטריות יער.
עדנה קנטי , מספרת סיפורים
לפנייה לכתב/ת 
