גֵרים תושבים, ועבודה עברית

בעקבות מאמרי על עובדים זרים וילדיהם, לא גירוש - לא אזרחות, הגיעו אלי תגובות רבות, ובהן התייחסות רצינית מאוד של משפטן חשוב, שאמר לי בערך כך:

מעמד תושבי הקבע במדינת ישראל (בשונה ממדינות רבות בעולם הדמוקרטי), הוא כמעט כמו זה של אזרחים, ופרט להצבעה לכנסת, יש להם כמעט כל הזכויות - הם רשאים להצביע לרשויות המקומיות, הם מקבלים ביטוח לאומי, הם יכולים להתגייס לצה"ל - ולכן כמעט שאין משמעות לסייג של "לא אזרחות". מה גם שלא ניתן יהיה להגן על הסייג הזה לאורך זמן ביחס לילדים וצאצאיהם.

אותו משפטן הסביר כי מיליון עובדים זרים יבואו בשמחה במעמד של תושב קבע, ובמשך הזמן יהיו לאזרחים. לא נוכל לעצור את הזרם, ולא תהיה לנו מדינה יהודית. לכן, אמר, אין לנו ברירה אלא לגרש את מי שנכנסו בדרך לא חוקית, והולידו ילדים כדי להישאר, וזו בעיה קיומית עבורנו.

עד כאן תמצית ההשגה על מאמרי.

אצלי נותר עדיין הקושי לעמוד על הגבולות ולגרש אנשים שנמלטים אלינו מתוך מצוקה. הוא אינו איננו נובע רק מרגש הרחמים הידוע של בני אברהם, יצחק ויעקב (יבמות עט ע"א), שגם בו אסור לנו לזלזל, אלא גם מן הזכרון ההיסטורי הכואב של אלפי שנות נדודים וגירושים, עד שלא מצאו עוד צוררי היהודים מקום על פני האדמה לגרש יהודים אליו, וגם מפסוק מפורש בתורה, שאוסר להסגיר עבד שברח אלינו, מאדוניו (דברים כ"ג טו-טז, צוטט גם במאמר הקודם).

איסור זה שבתורה, מוכיח היטב שהתחושה המוסרית המתנגדת לגירוש, איננה רכות לב או חולשה רגשית, אלא נורמה מוסרית ייחודית לעם ישראל. בכל העולם העתיק הסגירו עבדים בורחים, וזה היה החוק. רק בתורת עם שיצא ממצרים, זה אסור.

ואולם, התורה והמוסר היהודי אינם חייבים לקבל בעיוורון את השוויון המוחלט של הליברלים הרדיקלים (כמו את זה של הסוציאליסטים הרדיקלים, בדור הקודם), שמתעלמים מן התופעות החמורות שמחוץ לחוק, ומן הזכות של ציבור בעל צביון ותרבות להגן על קיומו, גם בתנאים של הגירה המונית מיבשת כושלת ומורעבת. לכן אני תומך במקלט הוגן בקרבנו לפליטים, בלי לגרשם, אבל גם בלי זכויות אזרח, רק זכויות אדם.

אם יש צורך בחקיקה מיוחדת שתיתן למהגרים-פליטים מעמד של תושב, בלי גיוס לצה"ל, בלי ביטוח לאומי, בלי זכויות הצבעה (כמקובל באמריקה הדמוקרטית למשל), מוזמנים המחוקקים שלנו, והמפקחים עליהם מבית המשפט העליון, לחוקק חוק הולם, כדי לשמור על מוסר אנושי-יהודי, וגם על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. אם אנחנו לא נשמור על מדינת הלאום היחידה שלנו, איך נוכל לתבוע מן הפלסטינים להכיר בכך?

כמו החלוצים - בשכר הוגן

אולם תפקידנו לא יוכל להסתיים בחקיקה מאוזנת, מוסרית ויהודית. עדיין ניוותר בפני בפני בעיה חמורה, גם היא קיומית. אם זרים יעבדו את אדמתנו ויבנו את בתינו לאורך זמן, אנו עלולים לאבד גם את האדמה וגם את הבתים. זה היה מושכל ראשון בדורות הראשונים של גאולת העם על אדמתו, ובניית היישובים בכל הארץ.

כדי לצמצם עד מאוד את ממדי ההגירה המחפשת עבודה, צריך להחזיר את צעירינו למעגל העבודה העברית. בלי המאבק של החלוצים על עבודה עברית, לא היתה קמה מדינה עברית.

מדינת ישראל משלמת תוספת שכר משמעותית לצעירים משוחררי צבא, למשך חצי שנה, עבוד עבודה ב"עבודה נדרשת". אם ניקח את התקציב של יחידת הפיקוח נגד המהגרים, ואת כל מה שהמדינה משלמת למשטרה ולמשפטנים,

ונשקיע אותו בהגדלת הסובסידיה לצעירים משוחררי צבא, ובהארכת התקופה לשנתיים, נוכל לבנות מחדש "פלוגות עבודה" של צעירים ישראלים. המעבידים ישלמו מה שהם משלמים לפועל זר, והמדינה תשלים ותפטור ממס, כך שהצעירים יוכלו לחסוך בארץ סכומים משמעותיים, ונחזיר אלינו נתחים חשובים משוק העבודה.

אומרים לי, שצעירים ישראליים אינם יודעים מהי משמעת עבודה, ואינם יעילים כמו הזרים, שמוכנים לקבל תנאי עבדות, ולתת תפוקה גדולה, בשקט ובלי תלונות. אבל אותם הדברים נאמרו בשעתו נגד החלוצים, בהשוואה לפועלים הערבים. אני מאמין בנוער הישראלי - אם נשכנע אותו בחשיבות הנושא, וניתן לו שכר הוגן, הוא לא יכזיב, כשם שהוא מוכיח את עצמו ביחידות הלוחמות.