דג לחג: השלדג הגמדי יוצא לצוד
אחד מציידי הדגים הטובים בעולם, השלדג הגמדי, חולף בישראל לתקופה קצרה. צלם הטבע, אלון קירה, יצא לתעד את הטורף הקולני והצבעוני בפעולה. צפו בתמונות המרהיבות
קיאקס מלך תסליה היה ידוע בחכמתו וביושרו. בתקופת מלכותו שררו שלום ושלווה בממלכה, אך נפשו של המלך לא הייתה נינוחה, הוא היה טרוד במותו של אחיו האהוב. הוא חש שמותו של האח מעורר את זעם האלים כלפיו, ועל כן החליט לצאת בספינתו לאי קלארוס ולהיוועץ באורקל של האל אפולו.
כאשר נודע דבר המסע לאשתו המסורה של המלך, המלכה אלסיון, היא ניסתה לשכנע את בעלה להימנע מהמסע המסוכן. בהיותה בתו של אל הרוח, הצביעה אלסיון על הסכנות הרבות האורבות לספינת העץ הקטנה מרוחות הים העזות. אך המלך נותר בשלו. לבסוף הציעה אלסיון כי תתלווה למסעו וכך תוסר מלבה הדאגה לגורלו במסע הארוך. הצעתה של אלסיון נגעה ללבו של קיאקס והוא נעתר לבקשתה.
ואמנם, כפי שחזתה אלסיון, סערה אדירה פקדה אותם במסעם והספינה נטרפה בין גלים אימתניים. כל נוסעי הספינה טבעו במצולות, אך האלים, שמסירותה של אלסיון לבעלה נגעה ללבם, חמלו עליה והצמיחו לה כנפיים והיא הפכה לעוף בדמות השלדג. כך על פי המיתולוגיה היוונית. ואכן שמם המדעי של השלדגים – Alcedinidae, מקורו בשמה של אלסיון – Alcyone.
חשדנים ודואגים לפרטיותם בטבע
צפייה בעופות המיוחדים האלה חייבת להיעשות מתוך מסתור, שכן השלדגים כמו מיני ציפורים רבים, חשדנים מאוד מטבעם ודואגים לפרטיותם וביטחונם. קרבת בני אדם לאזורי המחיה שלהם גורמת להם אי נחת רבה ותחושת איום, ולכן הם יסתלקו מהמקום אם נתקרב אליהם עד למרחק של כעשרה עד 15 מטר.
כדי להנציח את הרגעים המיוחדים האלה באמצעות המצלמה, מיקמתי מסתור סמוך לאזורי המחיה שלהם מבלי לעורר את חשדם. כמובן שהקפדתי על השקט ולא עשיתי תנועות חדות אשר עלולות להבריח אותם. אך נראה כי קרבתם של בני האדם היא עובדה בלתי נמנעת, ובפארקים רבים בארץ ובאגמים מלאכותיים שבקרבתם שוכנים בני האדם ניתן לצפות בשלדגים מדי יום ביומו.
בישראל מצויים שלושה מינים ממשפחת השלדגיים: שלדג גמדי (Alcedo Atthis), פרפור עקוד (Ceryle Rudis) ושלדג לבן-החזה (Halcyon Smyrnensis). לבן החזה והפרפור העקוד מצויים בארץ במשך כל השנה, ואילו השלדג הגמדי הוא עוף חולף בארץ ומאוגוסט ועד דצמבר ניתן למצוא אותו בעיקר באזורי החוף, כך שכעת זו התקופה שאפשר לצפות בו בטבע, צד דגים במלוא הדרו.
לשלדגים יש ראש גדול באופן יחסי, ובקדמתו מקור אימתני אשר מהווה כלי ציד קטלני. רגליהם קטנות וחלשות, והן משמשות אותם לאחיזה בלבד ולא להליכה או ללכידת טרף. השלדג הגמדי הוא עוף ססגוני ביותר. גבו וכנפיו צבועים בטורקיז זרחני וגופו מכוסה נוצות בצבע דבש. לזכר יש מקור שחור ובתחתית מקורה של הנקבה יש פס אדמדם-חום, המבדיל בין המינים.
השלדג הגמדי הוא הקטן מבין המינים בארץ והיפה שבהם, אולם הוא הרבה יותר בררן ואנין טעם מהשלדג לבן החזה, אשר למד להסתגל לצמצום מקורות המים בארץ ומזונו כולל גם חרקים וזוחלים. מזונו של הגמדי כולל בעיקר דגיגים שהוא שולה מאזורי המים הרדודים של מקווי מים, נחלים ואגמים.
צולל אל הטרף במים
בדומה ללבן החזה, גם הוא מתמקם ראשית בעמדת תצפית שולטת, בדרך כלל על ענפים, סלעים או צמחים הסמוכים לגדת מקור המים. הוא מאתר את הטרף בראייתו החדה ואז צולל אליו כברק ושולה אותו מתוך המים בעזרת מקורו החזק.
חשוב לציין כי היכולת לאתר את הטרף מתחת לפני המים ולצלול אליו כדי ללכדו תוך דיוק נקודתי, אינה פשוטה כלל וכלל. כידוע, מקדם שבירת קרני האור של המים אינו זהה לזה של האוויר, ולמשל ענף עץ המבצבץ מעל פני מקור מים נראה לנו כאילו הוא שבור מתחת לפני המים.
עובדה זו שמיקומו של דג מתחת לפני המים אינו המיקום ה"אמיתי" שלו כפי שהוא נראה מעל פני המים, ידועה גם לשלדגים ולכן כדי לצלול וללכוד, צריך השלדג לחשב את מיקומו האמיתי של הטרף ולשם לכוון את פניו כאשר הוא צולל.
השלדגים מקננים במחילות שהם חופרים בתלי עפר, בגדות נחלים או בגזעי עצים חלולים, לרוב בקרבת מקורות מים. את חפירת המחילות הם מבצעים בעזרת מקורם החזק אשר מהווה האיבר החשוב והחיוני ביותר להישרדותם.
הנקבה מטילה בין ארבע לשש ביצים לבנות וכדוריות ועליהן דוגרים שני בני הזוג אשר דואגים זה לזה במהלך הדגירה ומספקים מזון והגנה לבן הזוג הדוגר. הדגירה נמשכת כשלושה שבועות, ולאחריה ממשיכים בני הזוג לטפל בגוזלים ולדאוג לתזונתם בזמן שהותם בקן ועד לכמה שבועות לאחר יציאתם מהקן.
השלדגים הם ציפורים טריטוריאליות כשזה נוגע לבני מינם, והם מגרשים שלדגים פולשים בצווחות חזקות, בנפנוף כנפיים מאיים ולפעמים, אם הפולש לא ממש מגיב – הם גם תוקפים. מדי פעם, כשישבתי במסתור צופה בעופות המרשימים האלה ומצלם, הבחנתי בשלדג זר שחדר לתוך הטריטוריה של בעלי הבית. מיד החלו בעלי הטריטוריה לצווח בקול צייצני גבוה וגירשו את האורח הלא קרוי.
יאללה מכות והפתעה על חכה
אלא שבמלחמות טריטוריה, כמו אצל היונקים גם כאן הגודל קובע, לכן פרפור עקוד ישתלט בקלות על מקום התצפית של השלדג הגמדי, למשל, מבלי שזה האחרון יוכל לעשות דבר, חוץ מלעזוב את המקום בציוצים רוטנים. גם לבן החזה יתקוף ללא היסוס פרפור עקוד בשטחו ויסלק אותו בקלות מהמקום. קולו של לבן החזה חזק וצווחני במיוחד. בשעת החיזור או בשעה שבה הוא מנסה להגן על נחלתו נשמע קולו כצחוק מרושע וצווחני הלקוח מסרט אימים...
לא אחת קרה לי שלאחר יום צילומים, בעודי מקפל את ציוד הצילום שלי מחוץ לאוהל המסתור, בא והתיישב לו שלדג גמדי על האוהל ובחן את התנהגותי המוזרה ללא חשש. במקרה אחר, באחד הפארקים באזור המרכז פיתחתי קשר קרוב עם פרט בוגר של לבן חזה. הוא אפשר לי להתקרב ללא מסתור, כמובן עד למרחק של שניים-שלושה מ' ולצלמו מבלי לחשוש ואפילו כאשר עלה בידו לצוד טרף.
אבל המקרה המשעשע ביותר שבו נתקלתי היה כאשר שלדג גמדי בחר את מקום התצפית שלו על חכה של דייג באחד הפארקים במרכז הארץ, זה ללא ספק היה מחזה סוראליסטי. הוא אולי לא דג דגים באותו אירוע, אבל אני בהחלט צדתי בעדשת המצלמה תמונה שעליה אפשר לומר – תמונה טובה שווה אלף דגים....
לפנייה לכתב/ת 
