מוכנים לקרב: קפיצת המדרגה של הנח"ל החרדי

לא מסתמכים על גיבוי מההורים. חיילי הנח"ל החרדי (צילום: עידו ארז)

למעלה משני שליש מהחיילים בגדוד היו רשומים עד גיל 18 בישיבה, אבל מי שמצפה לראות המון של זקנים ארוכים, עשוי להיות מופתע. אמנם הכיפה השחורה שולטת, אבל יש גם כיפות סרוגות, לא מעט מהציבור הדתי-לאומי וגם עולים, בעיקר מארצות הברית וצרפת. המפקדים מודים שהאידיאולוגיה אינה נר לרגליהם של חלק מהחיילים. "לא מעטים באים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, עושים שיקולים כלכליים של מה יעשו בחוץ, איזה קושי צפוי להם, ולפעמים מבינים שעדיף להם להתגייס", התוודה אחד המפקדים. עם זאת, החיילים לא מנותקים מההוויה: "הם יודעים איפה הם חיים, הם גולשים באינטרנט".

הגדוד ששייך לחטיבת כפיר חגג לא מזמן עשור להיווסדו, וכאשר סגן-אלוף שפיגל, איש חטיבת הצנחנים, נכנס לתפקידו, הוא ידע כי השלב הראשון בדרך למהפך של הגדוד הוא להוציאו מגזרת הבקעה בה פעל שנים ארוכות. "אי אפשר להיות באותה גזרה במשך שנים", הסביר, "מאבדים באופן הזה אתגר מבצעי". הנחת העבודה הייתה כי הקיבעון באותה גזרה אף פגע בגדוד ולא נתן לו להצליח, ולפני למעלה משנה השינוי קרה - הגדוד עבר לשומרון והחל לפעול בגזרת ג'נין. בהמשך התווספו כשירויות שהיו חסרות, ונוספה הפלוגה המבצעית. המפקדים בגדוד סבורים כי בעתיד יתפרץ סכר מרכזי, ויהיו חיילים שישתלבו "בצבא הגדול" ולא רק בתוך היחידה האורגנית בעלת הצביון החרדי.

לוחמי הגדוד. "רק המפקד נותן פקודות" (צילום ארכיון: דובר צה"ל) 

סרן דניאל אודנורד, בן 25 מיבנה, מפקד פלוגת המסלול, החל לחזור בתשובה בגיל 18 וחיפש בצבא מקום שיאפשר לו להמשיך בדרך בה בחר. "הרגשתי טוב מאוד רוחנית", הסביר את הרומן שלו עם הצבא, שנמשך בקורס קצינים ועד תפקיד המ"פ עם הכומתה המנומרת. "כשיצאתי מהגדוד לצבא הגדול לקורסים השונים, הבנתי שאין מסגרת מסודרת לאנשים כמוני. זה אתה מול הקדוש ברוך הוא, מוציאים את הזמן לדברים החשובים לנו. לא הרגשתי שונה, לא שאלו אותי בקורס מ"פים למה יש לי כיפה גדולה על הראש". המ"פ הצעיר מודה כי יש שוני מסוים בין החיילים שלו לחיילים של חבריו מקורס המ"פים. "מקדישים המון זמן לשיחות אישיות, לפרט, להסביר לחיילים למה הם בעצם פה". בין לבין, מחדירים לחיילים קצת ציונות, מורשת צבאית בתיבול מאפייני דת.

"זאת לא קייטנה" 

עם הצלחות קשה להתווכח, ובגיוס האחרון הגיעו לגדוד פי 1.5 מהיקף החיילים שהיו צריכים להגיע. במשרד הביטחון עמלים לעודד גיוס בקרב האוכלוסיות, ומתברר שיש לא מעט קופצים. "אנחנו לא עושים כאן קייטנה, החיילים עובדים קשה מאוד", מבהיר סגן-אלוף שפיגל. בגדוד מעל לשמונים חיילים המוגדרים על ידי צה"ל "בודדים".

לשליש מהם יש הורים בארץ, אבל הנתק עמם מוחלט. "כל מקרה לגופו מטופל בצורה אישית על ידי המפקדים, עם הרבה מאוד שעות של שיחות אישיות", מספרים שם, "יש גם מקרים בהם הורים משפילים את בניהם, שלא מקבלים שום גיבוי מהם".

בעיה נוספת בגדוד היא להוציא את החיילים המצטיינים לקורסי פיקוד ב"צבא הגדול", לאור העובדה שרבים מהחיילים מעדיפים להישאר בחממה שאליה התגייסו ולא "להתערבב" עם חיילים חילונים. סגן-אלוף שיפגל מודה כי זה צומת מרכזי ומאוד מורכב עבור החיילים.