האתרוג נעלם בקופסת הזהב
"האתרוג הסבור שאינו זקוק למינים האחרים, מייצג את הליברליזם, הנאורות והפלורליזם. בלעדיו, הוא חושב, אין חברה סובלנית ודמוקרטית. קשה לו עם האחר ולכן הוא סוגר את עצמו בקופסת זהב". הרב רוטנברג עם 4 המינים כמשל חברתי
בחג הסוכות אנו עוזבים את ביתנו-מבצרנו אל דירת-ארעי. אין מנעול על דלת הסוכה וכל אדם קרוב וזר החפץ להצטרף לאושפיזין הסימבוליים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד –יכול לעשות זאת. המרחבים האקסקלוסיביים, הפרטיים שיצרנו לעצמנו מיטשטשים: עוברי אורח ושכנים שומעים את שיחות בני המשפחה המסובין בסוכה ונעשים עדים לאופני התנהגות המוגנים בדרך כלל ע"י קירות בטון ואבן. היושבים בסוכה לא תמיד מודעים לכך שהם – בחוץ ותחושת הסגירות וההסתגרות עדיין נוכחת. כשנכנסים לסוכה נוהגים לומר בתפילה: "ובזכות צאתי מביתי החוצה...יחשב לי זאת כאילו הרחקתי נדוד..." – האם באמת יצאנו מתוך הקיבעון והסגירות עד יכולת להכיל בתודעתנו גם אחרים מלבדנו? הרחקנו נדוד? עד כמה?
ארבעת המינים, לולב, ערבה, הדס, אתרוג מסמלים בדברי רבותינו ארבעה סוגים של בני-אדם: משכילים ומוסריים הם כאתרוג שכן יש בהם גם טעם וריח. שאר הסוגים האנושיים מתחלקים בהתאם לבעלי טעם אך חסרי ריח, לבעלי ריח אך חסרי טעם, ולאלה דמויי ערבה – שאין בהם לא טעם ולא ריח.
למרבה ההפתעה לכל אחד מהמינים מעמד שווה לשם קיום המצווה ולא זו בלבד אלא שאי אפשר לקיימה אלא בלקיחת ארבעתם יחד. יתאגדו האתרוג, ההדס והלולב (יש להם הרי נושאי שיחה משותפים) יחד – ללא הערבה - אין כאן מצווה כלל! יסגור האתרוג את עצמו בחשיבות עצמית בקופסת זהב וכולו הנאה מטעמו וריחו –זה הבל ורעות רוח. אתרוג מסתגר בקופסת זהב שווה פחות מערבה יבשה למחצה, תלושת-עלים ברובה, המתאגדת עם שלושת המינים האחרים ומעניקה להם את שלמותם.
למי אנחנו, את, אתה ואני דומים בעיני עצמנו?
לערבה? ללולב? להדס? או לאתרוג.
שאלה חשובה יותר: למי אנו מדמים אחרים?! ללולב? להדס? לערבה?
לדיון ולהתבוננות בשאלות אלה ישנן השלכות על כל מעגלי חיינו, הקרובים והרחוקים. אחד מהם נוגע, ללא ספק, לאופן בו אנו רואים את החברה בתוכה אנו חיים, ואת המדינה בכלל.
אנו שומעים את קול הקינה והנהי ההולכים ומתגברים מסלון לסלון, מאולם דיונים לבית הקפה, ממאמר בעיתון לראיון ברדיו, מבמת התיאטרון לאולפן הטלוויזיה והקולות כולם מתנקזים למפל סיכומים עגומים של השנה החולפת ולתחזיות הקודרות של השנה הבאה. "מה קורה לחברה הישראלית ולמדינה?" שואלים המקוננים. "לאן נעלמו כל האתרוגים? מה הלולבים וההדסים חושבים לעצמם בגישתם החד-צדדית? איך זה שהפכנו להיות חברה של ערבות?"
מה מייצגים הלולב וההדס? כל אחד מהמינים הללו מייצג אידיאולוגיה יחידנית, מוניסטית (ההפך מפלורליסטית). הם שניים בארבעת המינים ומייצגים את רוב הדעות בחברה האנושית.
הערבה איננה מייצגת אידיאולוגיה כלל. היא לא מתיימרת לייצג אפילו את המסורת אבל היא חלק בלתי נפרד ממנה. יותר מזה: בלעדיה אין מסורת. היא המסורת.
האתרוג הכולל הכל, הסבור שאינו זקוק למינים האחרים, מייצג את הליברליזם, הנאורות והפלורליזם. בלעדיו, כך הוא חושב, אין חברה סובלנית ודמוקרטית. קשה לו עם האחרים ולכן הוא סוגר עצמו בקופסת זהב. לאן נעלמו כל האתרוגים? לגטאות הליברליים שהקימו לעצמם. מעגלי-תרבות משלהם, מוסדות קהילתיים אקסקלוסיביים כגון בתי ספר, בתי כנסת וכד'. מבוסם מטעמו וריחו העצמי אין האתרוג מבחין שאיבד את כל מה שהיה יכול לייצג ולתרום באחדות האמיתית עם שאר המינים. הליברליות שלו כבר אינה באמת כזו, נאורותו הועמה, התהדרותו בפלורליזם – מביכה.
קופסאות הזהב הסגורות מחלישות את החברה אך למרבה הפלא – זו יכולה לקיים איזון סביר ואף תרבות דמוקרטית בלעדי האתרוג. היא הרי יכולה להישען על תרומתם החלקית של הלולב וההדס. מה שמקיים את ההוויה הדמוקרטית איננה בהכרח אידיאולוגיה ליברלית או פלורליסטית אלא הוויה פלוראלית – מציאות של גיוון וריבוי. העובדה שהחברה מתחלקת לעשרות ומאות קבוצות בעלות ייחוד נבדל חשובה לקיום הדמוקרטיה הרבה יותר מאידיאולוגיה ליברלית ופלורליסטית. לזו האחרונה יכולה לתרום את תרומתה רק בחיבור ולא בהיבדלות.
חברה איתנה ותרבות דמוקרטית זקוקה לחיבור אמיתי בין ארבעת המינים. האתרוג, למרות מעלותיו הברורות, צריך להצטרף לכל שאר השלושה במעמד זהה, כאילו אינו נעלה על הערבה. אז תרומתו לא תסולא בפז.
הרב פרופ' נפתלי רוטנברג הוא רב הישוב הר אדר ועמית-מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
האתרוג בקופסה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הרב נפתלי רוטנברג
באדיבות מכון ואן ליר
מומלצים
