להקהות את עוקץ ההכפשה

"ישראל הפרה את החוק הבינלאומי, היא אשמה ברצח בכוונה תחילה, בירי בפצועים בראשם, במניעת גישה לשירותים מנוסעי המרמרה, בכפיתתם באזיקונים שהזיקה לבריאותם" - ועקב כל זאת ניתן כמובן להעמידה לדין. אלה רק מקצת מהממצאים והמסקנות העולים מדו"ח ועדת החקירה של מועצת זכויות האדם של האו"ם על אירועי המשט לעזה.

ואולי הוועדה, שבאורח מפתיע למדי קיבלה ללא עוררין את גרסת נוסעי המרמרה על שלל פעיליה ההומניטריים מארגון ה-IHH, בכל זאת עשתה עמנו חסד. למשל, היא פטרה אותנו מהאשמה של שימוש בדם הקורבנות לצרכים יהודיים ידועים ואף נמנעה משימוש באנלוגיה הכה מתבקשת במעמדים מהסוג הזה למשטר מסוים באירופה של שנות השלושים.

הרי באו"ם יש מועצה לזכויות אדם (כמובן לא של כולם) שחלילה לא תטה משפט. אך טבעי שזוטות כמו העובדה שהחבל הראשון שהשתלשל למרמרה מהמסוק, ונקשר לאחת האנטנות מתוך כוונה ברורה להפילו על כלל נוסעיו - לא יטרדו במיוחד את מנוחתם של שופטי הוועדה.

בדיוק כפי שלא אנשי אמת כמותם יתבלבלו מצילומי וידיאו המראים בבירור שלוחמי השייטת נקלעו ברדתם לסיפון בקבלת פנים לבבית של שוחרי זכויות אדם, שמשום מה היו מצוידים במוטות ברזל ובסכינים (כנראה כחלק מהכנסת אורחים וחלילה לא מטעמי עשיית שפטים).

כך, אך מתבקש שרודפי צדק כשופטי הוועדה לא ישחיתו את עתותיהם על דברים בטלים כמו העובדה שאותם "רוצחים" מהשייטת ירדו לספינה עם רובי צבע, כשהאקדחים מצויים בחגורותיהם ותוך שהם קוראים שוב ושוב, למרות המתחולל מתחתם: "לא לירות". ולמה בשם אלוהים צריך חבר השופטים המכובד להתפלש בפרטים בטלים כמו העובדה שכמעט כל פעילי ה-IHH שעל המרמרה היו קשורים לארגוני ג'יהאד עולמיים ולמקצתם הטרור היה לא פחות ממשלח יד ודרך חיים.

כך, כשם שהשמש זרחה, השיטה פרחה והשופט פסק, אך מתחייב היה שמסקנות הוועדה ייקבעו מראש בהתאם לכתב המנדט שנוסח במועצה, שנשלטת בידי בלוק של מדינות אסלאמיות ואפריקניות ומגובה בידי סין, רוסיה וקובה - שבכולן כידוע הדמוקרטיה היא לעילא ולעילא, וזכויות האדם הן נר לרגליהן.

הרי כך היה גם בבציר הקודם של המועצה, בעקבות "עופרת יצוקה". נשיא המועצה פנה למרי רובינסון, לשעבר נשיאת אירלנד והנציבה העליונה לזכויות אדם באו"ם, כדי שתעמוד בראש צוות הבדיקה. רובינסון סירבה, משום שגם לטעמה האצבע המאשימה שהופנתה כבר מלכתחילה לעבר ישראל; והיהודי גולדסטון, שכזכור "יצא לו" בעברו לאכוף כמה חוקים גזעניים ולשלוח עשרות שחורים לעמוד התלייה, נענה בנפש חפצה לקבל על עצמו את תפקיד קבלן הביצועים של המועצה, וכמובן - את משימת ההבאשה של ישראל, שנספחה לו למפרע.

בכלל, הרומן של אותה מועצת זכויות אדם עם יהודים ומדינת היהודים הוא כה הדוק, שמבין כ-40 החלטות גינוי שהוציאה תחת ידיה מאז היווסדה ב-2006, לא פחות מ-34 הוקדשו לנו. זו המועצה שהפקידה את תיק הייעוץ של ענייני ישראל בידי יהודי אחר, ריצ'רד פאלק, שרואה בישראל מדינה נאצית, שמשוכנע ממש כמו אחמדינג'אד שפיגועי התאומים הם קונספירציה אמריקנית, ושבעברו גילה אהדה של ממש לחומייני ומהפכתו.

כך, בדומה לארגון אמנסטי, את אותה מועצת זכויות האדם מעניינות הפרות סיטונאיות של זכויות אדם בעולם (למעט ישראל) כמעט כשלג דאשתקד. מצב העניינים הזה הוא לצנינים בעיניו של המזכ"ל באן קי-מון, שכמו קודמו, קופי ענאן, מתח לא פעם ביקורת על ההטיה לרעת ישראל במועצה. כזכור, שניהם אינם נחשדים באהדת ישראל יתרה.

כל זה הוא מצב נתון. מטעמים שונים, את המשחק המכור של המועצה ודומיה, להציג את ישראל כמי שנטלה תשעה קבין של רוע מתוך העשרה שחולקו לכל, לא נצליח להעביר לחלוטין מן העולם.

אבל יש בכל זאת מה לעשות כדי להפחית את הנזק: לפעול ככל שניתן להסרת מסכות מעל פניהן של הדמויות העומדות בראש הגופים הללו ומניעיהן, ולהציג את מעשיהם והשקפותיהם במלוא גיחוכם. לצד זאת, יש לפעול לפרסום מיידי של מלוא המידע הרלוונטי העומד לרשות ישראל אודות האירוע הנדון, והפקדתו בפי מי שהוכשר ויועד לכך מבעוד מועד.

צעדים כאלו עשויים להקהות ולא במעט את עוקץ הכפשתנו. גם אם בזה לא ננוחם עד תום, זאת נחמה לא מבוטלת.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה