אז תגידי, בא לך לשתות איתי איזה קפה?
זה תמיד "את באה לקפה?", גם אם נשב ונשתה מיץ תפוזים או קולה. כי קפה הוא שם קוד ל"בואי נקשקש קצת", או "את חייבת לשמוע מה היה לי השבוע", או אפילו "בואי נסתכל קצת בעיניים". מה יש בו בקפה שפותח בנו מנהרה של דיבור?
בוקר. השעון צלצל, אני שומעת את השכנה מלמעלה מחייכת לתינוק שלה. הכלבלב מאושר שקמתי, הנה הוא קיבל אותי בחזרה אחרי הלילה, ואם יתכרבל בי אולי אקום להוציא אותו לסיבוב. אבל גם לי מגיע עוד סיבוב אחד. לצד השני. התעוררתי באמצע חלום והחלום עוד אוחז בי, מסרב להשתחרר, כמו צמח עקשני שנתפס לי בסוודר. אני שטה.
שלשום, כשאיחרתי, קיבלתי סמס מענת מהמשרד: "בואי מהר". לא הבנתי מה קרה. לפני שהספקתי לשאול הגיע סמס חדש: "החלב עומד להיגמר, שמרתי לך קצת אבל תמהרי".
שיט. עברו 20 דקות. השבוע כבר איחרתי פעמיים, והנה אני שוב מאחרת. מה קורה לי בסתיו שפתאום קשה לי להתניע?
אנשים מחלקים את עצמם לטיפוסים של בוקר ולחיות לילה. פעם החלוקה הזו היתה ברורה לי. כשהייתי ילדה הייתי קופצת מהמיטה בשש וחצי, מסדרת את החדר, מתקלחת ויוצאת אל העולם אפופה בהתחלה חדשה, בטוחה שהיום יהיה לי יום טוב.
בבוקר קל לי יותר להאמין שעוד הכל יכול לקרות
יש בו משהו אופטימי, בבוקר. בימים הכי קשים אני הולכת לישון מוקדם, מזכירה לעצמי שהענן הפנימי יתפוגג לו מחר בבוקר. משהו בי קם מפויס, כאילו התרפקתי על ערימה חמה של בגדים ספוגים בריח מתוק של מרכך כביסה. בבוקר קל לי יותר להאמין שעוד הכל יכול לקרות, שאני יכולה להיות מי שאני רוצה היום, שהחיים יכולים להפתיע אותי, שזה לא כזה נורא מה שאמרתי אתמול ושאת עוד תראי, יהיה טוב...
מקלחת, שיניים, להתלבש, להתאפר, סיבוב עם הכלב. למה דווקא כשאני ממהרת אנחנו פוגשים את הכלבה הבלונדינית שהוא אוהב? מהר לעבודה. אין זמן לקפה.
הקפה הראשון שלי הוא תמיד במשרד. קפה של בוקר. השלוק הראשון-זה כל מה שאני חושבת עליו בדרך לעבודה. בשלוק הראשון אני מרוכזת. הקפיץ שבי מתרחב לאט, לאט, ומשענת הכסא מכוונת את השקע בדיוק בשבילי, כמו מתאר כף יד טבוע בגרגירי חול ים.
עוד מבט:
נערת האספרסו שלי
יועד לוסטיג
המוני בחורות הולכות, מחליקות, זורמות לתוך הבניין הכחול היהיר, מתנענעות. גלים של חלומות נשיים, חולפות על פני, מחויטות, לבושות אלפי גוונים של שחור. כל אחת נושאת הזיה רגעית קטנה של קשר. ואז נתקלתי בה, נערה של סקס בלתי מחייב, לוהטת ואוהבת את זה קצר ומריר
אני מתפללת לנצח בקרב על החלב. אין דבר מבאס יותר מלהגיע למשרד בבוקר ולגלות שהחלב נגמר. אצלנו בהוצאת הספרים יש מעמדות: חלב רגיל לאנשי ההוצאה וחלב עמיד לסופרים ולאורחים. אבל פעמיים בשבוע נגמר החלב. כל הקודם זוכה, ושום קפה בהמשך היום לא יפצה על קפה עם חלב עמיד בבוקר.
קפה של בוקר (נס עם עוגייה מתוקה) הוא לא כמו קפה של צהריים (שחור עם הל), כשהראש כבר מקושקש אבל צריך להחזיק עוד קצת . וזה של הצהריים הוא לא כמו הקפה של הערב, אחרי המקלחת (נס עם עוגייה מלוחה). קפה בבית הוא לא כמו קפה בחוץ, קפה לבד הוא לא כמו קפה עם חברים, קפה של דייט הוא לא כמו קפה עם ידיד וקפה של קיץ הוא לא כמו קפה של חורף. ואין שום קפה שישווה לקפה של שישי בבוקר.
בשישי בבוקר אני יושבת עם איל. איל רוצה לשבת בבית הקפה "של המגניבים" ואני רוצה בקפה הישן של השכונה, לפני שנהיה פה כל כך פופולרי.שם אני יכולה לשבת לקרוא עיתונים לבד גם אחרי שאיל בורח לסידורים, בלי להרגיש לבד.
לאיל אין הרבה דרישות בנוגע לקפה שלו. זה מסתכם בשתי מילים: אספרסו קצר. בזמן שהוא מזמין אני כבר חושבת על ההקדמה וההתנצלות למלצרית: "אצלי זה קצת יותר מסובך", או: "את רוצה אולי לרשום?". הפוך גדול, חלב אחוז אחד, בלי קצף והאספרסו בצד. כמה שלא ניסיתי - אין דרך קצרה להגיד את זה.
בעצם כל ההבדלים בין נשים לגברים מתקפלים בהבדל בין אספרסו קצר לבין הפוך – גדול-דל-בלי קצף- אספרסו בצד, וזה עוד רק כי לא נעים לי לבקש גם "בכוס זכוכית".
זה תמיד "תגידי, את באה לקפה?", גם אם נשב ונשתה מיץ תפוזים או קולה. כי קפה הוא שם קוד ל"בואי נקשקש קצת", או "את חייבת לשמוע מה היה לי השבוע", או אפילו "בואי נסתכל קצת בעיניים, בואי נהדק את החברות בינינו כמו רגבי אדמה לחים סביב שתיל".
מה יש בו בקפה שמחבר אותנו, שפותח בנו מנהרה של דיבור?
לפעמים אנחנו פוגשים חברים לקפה כדי לעבור למערכה הבאה, להחליף בנו תפאורה מהיום שעבר עלינו. לפעמים קפה הוא נשל נחש של עולם הפייסבוק והטוויטר שאנחנו מורידים מאיתנו, כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו אמיתיים. לא תמיד יש לנו משהו מיוחד לספּר, לא תמיד יש על מה לדבר, אבל קפה הוא נגיעה. קפה הוא עצירה בזמן, קפה הוא נעלי בית נוחות, קפה זה כמו לסגור את השעון המעורר בבוקר סתווי, להסתובב לצד השני ולתת לעצמי עוד חמש דקות לישון.
תחנת קפה
"הכין קפה
הדליק סיגריה
התיישב כמו סימניה
בתוך עצמו.
לא שהיה לו עניין מיוחד
להסב אליו רצה רק
שיהיה לו איזה
מכאן והלאה
אחרי שימעך את האש
וילגום את שרידי פניו
מן הספל".
(אגי משעול, מתוך "ביקור בית", הוצאת הקיבוץ המאוחד)
לפנייה לכתב/ת 
קפה של דייט הוא לא כמו קפה עם ידיד
צילום: Index Open
מומלצים
