תזכורת: ייתנו, יקבלו

התעלמות הציבור הישראלי מהמו"מ המתחדש עם הפלסטינים היא עדות נאמנה לבגרותו ולשפיותו. 17 שנות טרור, דם, שכול ושנאה רצחנית בעקבות "תהליך השלום" בנו ציבור מציאותי בהרבה ממנהיגיו.

הציבור מבין שהפלסטינים אינם רוצים בהסכם, לאחר שסירבו להצעת אולמרט, שקיבל בפועל את כל דרישותיהם, כולל זכות השיבה. הציבור יודע בוודאות כי כל הסכם שייחתם ממילא לא יכובד. ובעיקר, הציבור הבין שהמנטרה "שתי מדינות לשני עמים" אינה רלוונטית לחלוטין.

למעשה, זה חמש שנים מדובר ב"שלוש מדינות לשני עמים" - מדינות עזה ורמאללה לפלסטינים, ומדינת תל אביב ליהודים. הסכם כי ייחתם, ואפילו יישמר בקפדנות, יתייחס רק לחלק קטן מהעם הפלסטיני היושב ביהודה ושומרון, בעוד החלק הגדול היושב בעזה ותומכיו הרבים ביהודה ושומרון ימשיכו להילחם במשנה מרץ - עובדה פשוטה ומוכרת לכל מי שעיניו בראשו ואינו הוזה שלום משיחי חסר תקנה.

על רקע זה, העיסוק בשאלת המשך הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון הינו חסר חשיבות לחלוטין. האינטרס האמריקני בדיון הזה ברור - הנשיא אובמה מקושש כל בדל של הצלחה על מנת להינצל מהקטסטרופה הצפויה לממשלו בבחירות חצי הקדנציה בנובמבר.

גם לאבו מאזן גם יש אינטרס מובהק - להמשיך במסע הוויתורים הישראלי ללא תמורה. קשה מאד לפיכך להבין מדוע ראש הממשלה נתניהו ממשיך במסלול מסוכן וחסר תועלת זה?

כולי תקווה שנתניהו לא הפך את עורו, כפי שקרה לאריאל שרון, שנבחר בקולות מחנה הימין ומימש מדיניות שמאל קיצונית. לאור ההנחה הסבירה שהשאלות המהותיות לא נעלמו מעיניו של נתניהו, ושנזקי המהלכים ההרסניים של שרון גם לא נעלמו מעיניו - סביר שהוא מנסה לרצות את כולם ועדיין נאמן לעקרונותיו הישנים והטובים.

אמירתו המפורסמת "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו" שרירה וקיימת דווקא עכשיו, לאחר שהוא עצמו פגע בה קשות בהקפאת הבנייה שאין תמורתה מאומה. עמידה איתנה של נתניהו מאחורי הכרזתו על הקפאה זמנית בלבד תוסיף לו משנה תוקף של אמינות גם כלפי פנים ובעיקר כלפי העולם החיצון. נאמנות לעקרונות ולהכרזות פומביות של ראש ממשלה הינה מתכון בטוח להדיפת לחצים ובניית מעמד מכובד לראש הממשלה בפרט, ולמדינת ישראל בכלל.

עדיף פיצוץ לפני הבחירות בארה"ב

רצה הגורל, ויום סיום הקפאת הבנייה, 26 בספטמבר, הוא יום השנה ליום הקרבות הגדול של אירועי מנהרת הכותל לפני 14 שנה, בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו. יריביו הרבים של נתניהו משמאל עלולים לנסות ולאיים באפוקליפסה נוראה כפי שקרה אז.

אולם דווקא על רקע הזמן שחלף, יכול נתניהו להפסיק את הקפאת הבנייה ללא חשש. גם באירועי המנהרה לא אירעה אפוקליפסה אלא התרחש אירוע דמים נוסף במסע האיוולת של אוסלו.

אירועי המנהרה הסתיימו לאחר שלושה ימי לחימה. הם הסתיימו רע מאד מבחינת ישראל - 17 חיילים וקצינים הרוגים, ואובדן אמון מוחלט בשותף הפלסטיני. אולם לנוכח מלחמת אוסלו הכוללת שפרצה בראש השנה של שנת 2000 ועלתה בלמעלה מ-1,500 הרוגים שרובם אזרחים - אירועי המנהרה אינם יותר מיום קרב אחד במלחמת אוסלו.

נתניהו סירב בספטמבר 96' לסגור את פתח מנהרת הכותל, בניגוד להמלצות הרבות שקיבל מיריביו משמאל - וכיום מנהרות הכותל הינן אחת האטרקציות הפעילות ביותר בירושלים ללא כל ערעור בטחוני או מדיני על פעילותן. על אותו משקל, סביר מאוד שגם אם תחודש הבנייה ביהודה ושומרון, לא יתרחש דבר משמעותי בשטח, למעט איומים והאשמות של הפלסטינים ותומכיהם בשמאל הישראלי.

כזכור, ברקע לפתיחת המנהרה אז עמד הוויתור הדרמטי של נתניהו שהסכים להקמת המסגד הגדול באורוות שלמה בהר הבית, "כפיצוי" על פתיחת המנהרה. סיכום זה החזיק מעמד אף לא יום אחד. הפלסטינים קיבלו את המסגד וגם פתחו במלחמה. נתניהו זוכר היטב את העסקה הכושלת ההיא, ולכן חזרה על מתכונת דומה בדמות המשך הקפאה חלקית תמורת התחייבות פלסטינית כלשהי - סביר שתסתיים באותו אופן טרגי.

האשמה הגורפת של ישראל באירועי המנהרה וההתעלמות המוחלטת מהזדון הפלסטיני הינם עוד תמרור אזהרה לנתניהו. הפלסטינים נתפסים על ידי העולם כילד המופרע בסכסוך, וישראל המבוגר האחראי - לכן התביעות תמיד מופנות לישראל. בהנחה הוודאית שפיצוץ השיחות הינו כמעט בלתי נמנע - עדיף שהוא יתרחש כעת, על רקע זמניות ההקפאה, ולא על כל נושא אחר בעתיד.

אם נגזר על השיחות המיותרות הללו להתפוצץ, טוב שהדבר יקרה כעת מאשר בעוד מספר חודשים. כל אירוע מסוג זה לפני הבחירות בארה"ב יעבור בקלות יתר מאשר אחריהן. אם כתוצאה מכך אובמה יפסיד עוד מספר תומכים בקונגרס ובסנאט - ודאי שאין למדינת ישראל על מה להצטער.