אני מרגיש שאיבדתי במו ידיי את אהבת חיי
ככל שעובר הזמן אני מבין שהסיפור שלנו נגמר. הזהרת אותי כל כך הרבה פעמים, ואני הבטחתי לך כל פעם מחדש שמעתה הכל יהיה אחרת, אבל בתוך זמן קצר הכל חזר להיות כמו שהיה. אינני יכול לכעוס או להאשים אותך. קשה להתעלם מתחושת ההחמצה שמלווה אותי מבוקר ועד ערב. תחושת ההחמצה האינסופית
אני מאמין שכשמרגישים למישהו רגש חזק צריך לומר לו את זה, ומה שהוא ייעשה עם זה תלוי רק בו. אז בחרתי להתחיל את המכתב בלספר לך כמה אני אוהב אותך וכמה קשה לי לדמיין את החיים שלי בלעדי האהבה שלך, שעטפה אותי כמו שמיכה מגוננת. חשוב לי שתדעי כמה עצומה האהבה שלי אלייך, כמה היא גדולה מהחיים עצמם, ולתת לך את הבחירה לעשות עם גילוי הרגשות שלי אלייך מה שתבחרי.
באותה מידה אני גם מאמין שכשהרגש נגמר, אז צריך לומר גם את זה. לפעמים זה אפילו יותר קשה. לצערי (או לשמחתי) את מעולם לא אמרת לי שהפסקת לאהוב אותי, ולא עובר יום שאני לא שואל את עצמי אם את עדיין אוהבת אותי, אם גם את הרגשת כפי שהרגשתי אלייך, או שהכל בדמיון שלי?
עשיתי הכל כדי לשכוח ולנסות להמשיך, אבל לא ממש הצלחתי. אני חושב עלייך מהרגע הראשון שאני פוקח את העיניים ועד הרגע האחרון שהן נעצמות, בשעות הקטנות של הלילה. חברים שלי והמשפחה דוחקים בי לצאת מזה ולהתגבר, ואני עונה להם בחצי ציניות, כדי שיאמינו לי שאני בדרך הנכונה: ״צריך כמה ימים של אבל לכל חודש של אהבה כזו עצומה, שהיה לי הכבוד הבלעדי להרוס אותה״. אבל אני יודע בתוך תוכי שאני לא בכיוון הנכון ושאני חייב לחזור לעצמי ומהר. לא פעם אני מסתכל בראי ואומר לעצמי להפסיק לחשוב עלייך, להדחיק את קיומך עד שאהיה בטוח שהמחשבה עלייך לא תכאיב לי יותר.
אבל זה כואב.
אינני יכול להתעלם מהמציאות, שככל שעובר הזמן אני מבין יותר שהסיפור שלנו נגמר, לתמיד, ושום דבר שאומר או אעשה לא יצליח לשנות את העובדה הזאת. למעשה, עשיתי כבר כל מה שיכולתי לעשות ואמרתי כבר כל מה שיכולתי לומר כדי להחזיר אותך אליי, ואני מאמין באמונה שלמה שאת יודעת ומאמינה שחל בי שינוי.
קיבלתי יותר מדי הזדמנויות, והחמצתי את כולן בעיניים פקוחות
עם זאת, אני מבין שאת כבר לא יכולה לקבל את השינוי ושאת לא יכולה להאמין לי שהוא בא מתוך כוונה כנה ואמיתית. כבר קיבלתי יותר מדי הזדמנויות, והחמצתי את כולן בעיניים פקוחות. הזהרת אותי כל כך הרבה פעמים, ואני הבטחתי לך כל פעם מחדש הבטחה נרגשת שמעתה הכל יהיה אחרת, אבל בתוך זמן קצר הכל חזר להיות כמו שהיה. אינני יכול לכעוס או להאשים אותך, פשוט מכיוון שעבר בינינו יותר מדי ׳דם רע׳, עד שחסמתי בפנייך את האפשרות שתפתחי שוב את ליבך אליי ותאמיני לי שהפעם זה שונה, שהפעם עברתי תיקון ושיניתי את ההרגלים הפחות טובים שלי.
קשה להתעלם מתחושת ההחמצה שמלווה אותי מבוקר ועד ערב. תחושת ההחמצה האינסופית שאיבדתי במו ידיי את אהבת חיי, ושאינני יכול עוד להשיב אותה אליי. שהבנתי את הטעויות שלי, אבל אין לי שום דרך להוכיח ולהראות לה את זה.
כששתי נשמות תאומות נפגשות, מיד מרגישים את זה
כבר אמרתי לך בעבר שאני מאמין בלב שלם שאנחנו נשמות תאומות, נשמה אחת שהתפצלה כדי לערוך את התיקונים שלה יותר מהר. כששתי נשמות תאומות נפגשות, מיד מרגישים את זה ויודעים את זה, ממש כפי שאנחנו ידענו והרגשנו. זוכרת - כשנפגשנו במכולת באילת, החיבור המדהים שלנו בצפון, ההתאמה המושלמת בינינו בכל מה שעשינו ותחושת הרוגע שהשרנו זה על זה עד הרגעים האחרונים. דברים כאלו אינם דברים פשוטים או מובנים מאליהם, ושנינו ידענו והרגשנו בזה ואסור להתעלם מכך. לא בכל יום שני אנשים נפגשים ומגלים את הנפש התאומה שלהם.
אני מאמין שכל אחד מאיתנו ירד לעולם בכדי לערוך את התיקון לעצמו ולהתמודד עם הבעיות שלו. בני המזל מבינינו לומדים מהר מאוד את הבעיות שלהם ואת התיקון שעליהם לבצע, וחלקנו מגלים זאת בשלב מאוד מאוחר בחייהם. האמונה שלי בהיותנו נשמות תאומות, יחד עם הידיעה שכולנו פה כדי לערוך תיקונים - חלקנו אפילו פה כדי לעזור לאחרים לערוך תיקונים, בין אם על ידי היותם ההורים שלהם, הילדים שלהם, חברי ילדות או בני-זוג - גורמת לי להבין ולהאמין שהדברים היו צריכים לקרות בדיוק כפי שהם קרו.
אני חושב ומאמין שאת היית התיקון שלי. הייתי חייב לפגוש אותך, להתאהב בך בעוצמה בה התאהבתי ומיד אחר כך לאבד אותך, כדי להגיע להבנות ולמקום בו אני נמצא היום. הייתי חייב לעבור את הכאב והייסורים שעברתי כדי להתמודד עם הבעיות שלי ולהבין אותן ואני שמח על כך, שכן הדרך הקלה והקצרה לא היתה מביאה אותי לתובנות שיש לי היום, וגם אם כן, אז בשלב מאוד מאוחר בחיים שלי. זו גם אולי הסיבה שהצלחת להיות כל כך נחושה ולא להסתכל אחורה, בין אם מכיוון שהכרת מישהו ובין אם פשוט משום שהיית כל-כך בטוחה בעצמך שהשקפות העולם שלנו שונות. כי אם זה היה אחרת, התיקון יכול ולא היה מתרחש לעולם.
לא קל לי לומר את הדברים האלה, והלב שלי נשבר כשאני כותב אותם. אני מבין היום שגם את צריכה לעשות את התיקון שלך. להתמודד עם הבעיות והפחדים שאני יודע שקיימים גם אצלך. ייתכן שהתיקון שלך הוא לתת בי אמון ולחזור אליי ועל ידי כך להפסיק לפחד, אבל יכול להיות מאוד שהתיקון שלך יבוא ממקום שונה, ממישהו אחר בכלל שתתאהבי בו - ורק לאחר מכן אולי נוכל לחזור להיות יחד.
כל שנותר לי לעשות הוא לקוות שכשתהיי בטוחה שתדעי מה את רוצה - לטוב או לרע מבחינתי - תודיעי לי, לא משנה כמה זמן זה ייקח. בינתיים אני רק יכול לקוות שתבחרי לסלוח, להאמין שהדברים יהיו שונים הפעם ולתת לנו סיכוי נוסף. כי כשאתה מבין עם מי אתה רוצה לבלות את שארית חייך, אתה רוצה שהחיים האלה יתחילו כמה שיותר מהר.
ואם זה לא יקרה, אני רוצה שתדעי כמה משמעותית היית בעיניי, ושתמיד יישמר לך מקום ענק בליבי.
אוהב ומתגעגע,
אני
לפנייה לכתב/ת 
