כמו העץ, האדם נגדע

סרטה של ג'ולי ברטוצ'לי, "העץ", שיגיע לבתי הקולנוע בישראל בסוף השבוע הקרוב, הוא כמדומה הסרט הראשון בתולדות הקולנוע שעשייתו תבעה ליהוקו, ובכן, של עץ.

צפו בטריילר לסרט "העץ" של ג'ולי ברטוצ'לי

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/upl/videos/1909101310thetree.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-540.MoviesHP-635.MovieArticles&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

"זה היה באמת תהליך של ליהוק", צוחקת ברטוצ'לי, שהגיעה לפסטיבל הסרטים בחיפה לקידום סרטה. "אמנם הציעו לי לעצב עץ מלאכותי שאוכל לשים אותו איפה שארצה, אבל לא רציתי שהתוצאה תראה כמו סרט של טים ברטון. חמישה אנשים חיפשו במשך שנתיים, ואחד מהם, צרפתי, מצא. ואז גם הייתי צריכה להתאהב בו".

העץ המדובר, עץ תאנה עב גזע וסבוך שורשים, נמצא באוסטרליה, שם גם מתרחשת עלילת הסרט (המבוסס על ספרה של ג'ודי פסקו, "Our Father Who Art in the Tree"). במרכזו אלמנה (שרלוט גיינזבורג), שבתחילת הסרט מאבדת את בעלה, העובד כמשנע של בתים (ואל הדימוי הסמלי של בית המועבר בשלמותו על גבי משאית במרחבי השממה עוד נשוב בהמשך), ונותרת מטפלת בארבעת ילדיהם.

"העץ". הדרמה שהופכת אנשים ליצירתיים

האם מתקשה להתמודד עם האובדן הפתאומי, וזוהי דווקא הבת הצעירה סימון (מורגנה דיוויס) שמתעקשת כי רוחו של האב המת חיה עתה בעץ הענק, שבגזעו הנישא ובענפיו השלוחים לכל עבר נדמה כמייצג את נוכחותו של האב הנעדר והתשוקה אליו אשר רודפות את המשפחה גם אחרי הסתלקותו. הבת מטפסת על העץ, נבלעת בין ענפיו, מדברת אליו, ובהדרגה מצטרפת אל הטקסים המיסטיים הללו גם אמהּ.

"אני נמשכת לסיפורים שהדרמה בהם גורמת לאנשים להיות יצירתיים, לפתח דמיון, כמו סימון ואחר כך האם", מסבירה ברטוצ'לי. "בדרך זו הם נעשים חזקים יותר, בוגרים. הם לא קורבנות. אני לא אוהבת קורבנות".

כמו בסרטה העלילתי הקודם, "מאז שאוטר עזב" (2003) שהביא את סיפורה של קשישה גאורגית שבתה ונכדתה מבקשות להסתיר ממנה בדרכים מקוריות את דבר מותו של בנה שעזב לפריז - כך גם עבודתה הנוכחית עוסקת באופנים המפתיעים שבאמצעותם מנסים אנשים להתמודד עם אובדן ומלנכוליה.

מתוך הסרט. "העץ הוא מטאפורה"

"במובן זה, העץ הוא מטפורה", מרחיבה ברטוצ'לי, "והיה לי מעניין לשחק איתה. זהו דימוי חזק יותר מכל שורה של דיאלוג. אנחנו חווים את העץ מבעד לדמויות, והטבע הופך להיות מראה לרגשות שלהם. החיפוש אחר משמעות מתקיים במקום שבו כבר אינך יכול להבין. למשל, הענפים שקורסים על הבית, ונוחתים על מיטתה של האם בדיוק בזמן שהיא מנהלת רומן עם גבר חדש. כאילו שהבעל המת מתערב, ומונע ממנה להמשיך בחייה. זה מוסיף לסיפור רמה נוספת, מוזרה, נאיבית".

הטבע הוא זה שמחליט

הסרט נפתח בדימוי הסמלי הנ"ל של בית מונע למקום חדש, ומסתיים בעזיבה של בית. יחד עם זאת, הוא נקרא "העץ". המשחק הזה בין עקירה ושורשים, בין הקשר למקום ופרידה ממנו, הוא מרכזי לסרטה של ברטוצ'לי. אחת הסצינות הדרמטיות ביותר בו, היא סערה שפוקדת את האזור ושבעקבותיה יכולות הדמויות להתנתק סופסוף מהעבר הכובל אותן. ההשוואה עם "הקוסם מארץ עוץ" היא כמעט בלתי נמנעת.

"בשני המקרים, הטבע הוא זה שמחליט בשבילך", מסכימה ברטוצ'לי. "וברגע שאתה לא מסוגל להחליט, צריך לתת לחיים להוביל אותך. לכן היה חשוב לי לעשות את הסרט דווקא באוסטרליה ולא להעתיק את מקום ההתרחשות לאירופה. אי אפשר לספר את הסיפור בעוצמה כזו בצרפת, למשל. לטבע באוסטרליה יש נוכחות חזקה מאוד. הסערות עוצמתיות יותר. אתה תלוי בטבע".

ברטוצ'לי. במאי או במאית, העיקר שהסרט טוב (צילום: גוסטבו הוכמן)

ואכן, בסרטה של ברטוצ'לי דומה שהעץ מסרב, פשוטו כמשמעו, להניח לבית. ענפיו, כאמור, קורסים עליו, שורשיו חודרים אל תוכו. העבר מסרב להרפות, וההתמודדות עמו פירושה להניח לעץ או לגדוע אותו. ברטוצ'לי עצמה התמודדה עם חוויה דומה לזו שהיא מתארת בסרטה, כאשר בשלבי הקדם-הפקה מת

בעלה, והותיר אותה עם ילדיהם. הרקע הזה ודאי מטעין את הסרט במשמעות מיוחדת בעבורה. "אני מוצאת את עצמי הן בילדה והן באם", היא אומרת.

ברטוצ'לי, בתו של הבמאי ז'אן לואי ברטוצ'לי, החלה את דרכה כדוקומנטריסטית, וביימה בין היתר סרטים על הדינמיקה האנושית בחנות כלבו גדולה, על מיזוג בין שתי חברות בתעשיית הברזל, על בית ספר לשופטים, וכן על הבמאי הגאורגי החשוב, אוטר יוסליאני. היא אף שמשה כעוזרת במאי של קז'ישטוף קישלובסקי בטרילוגיית הצבעים שלו ("כחול", "לבן" ו"אדום"), וממנו נטלה לדבריה את הרגישות הרבה לדמויות נשיות ואת נחישותו להשיג בדיוק את מה שהוא רוצה - כמו, למשל, להקת עטלפים שנדרשה לאחת הסצינות, והיא התעקשה לקבל אותה על אף העלות הכספית הגבוהה.

אני לא יכול לסיים את הראיון בלי להידרש לשאלה המתבקשת לגבי תגובתך לעובדה שהשנה זכתה אשה, קתרין ביגלו, לראשונה באוסקר על בימוי.

"לא ראיתי את 'מטען הכאב', אבל מה שמעניין אותי זה אם הסרט הוא טוב או לא. הנה, בתחרות בפסטיבל קאן השנה (שסרטה נעל אותה) לא היה שום סרט שבוים על ידי אשה. זה לא סקנדל בעיני. יש יותר נשים המפיקות ומפיצות סרטים כיום (את 'העץ' הפיקה הישראלית יעל פוגל – ש.ד.), וישנה התקדמות, גם אם איטית".