אלונה זוהרת ליום אחד
אלונה הייתה פעם דוגמנית באחת הסוכנויות הנחשבות בת"א. סדרה של משברים הביאו אותה אל הרחוב, בצד הכי פחות נוצץ של העיר. המציאות קשה והסמים מפילים אותה אבל בכל זאת, אלונה מנסה למצוא את הטוב שבחיים ולעשות מכל בגד שהיא לובשת חגיגה. לאה גולדה הולטרמן צילמה אותה והביאה את משנתה בנוגע לזנות ולחיים בכלל
את אלונה פגשתי באחד מהימים שבהם שוטטתי בסמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, באיזור שהיה במשך שנתיים איזור המגורים שלי. עבודות הצילום שלי התמקדו באותה תקופה בלהבין נשים שעובדות במה שקרוי "זנות". הגעתי לפרויקט הצילום הזה מתוך מחשבה שקיננה בי מאז ומתמיד, שהזונה הוא מי שמציע את הכסף ולא מי שמציעה את הגוף.
דוגמנית עבר. אלונה
בהתאם למחשבה הזו חיפשתי דמות שמכילה בתוכה מרכיבים אנושיים, שתציג עבורי את המושג זנות באור חדש. אלונה הייתה כזו. היא לימדה אותי שזנות אינה קשורה בהכרח למין אלא שהיא משא ומתן לא-הוגן ונבזי, סחר חליפין של בין דבר חומרי בעבור נפשי.
"בחיים הכל זה זנות", אומרת אלונה. האמנם?
"זו עבודה, כמו כל עבודה. זה כמו שאם מתאים לך המחיר כזה או אחר, אז את מצלמת ואם לא מתאים - אז את לא מצלמת. הכל בחיים זה זנות. כל החיים משלמים על סקס. גם בעל משלם על סקס. משלם בטבעת, בדירה. בהתחלה זה אהבה ואחר כך - הכסף. גם אדם שמוכר בגד ומתחיל לשחרר אמירות בסגנון: 'כפרה, תקנה, יפה לך' ולא באמת אכפת לו אם הבגד גורם ללקוח להיות שמן או לא שמן, רק שיקנה, הוא זונה. מה, למכור את הראש ואת הידיים זה לא זנות? למה לא?"
"במהלך האקט אני כמו רובוט. לא מרגישה שום דבר. אם אני מתחילה להרגיש, אז מבחינתי זה כבר לא זנות. בזמן הזה הוא רוצה לקבל אהבה ממני. הוא לא חושב שהוא מגעיל בשבילי. הוא חושב שבזמן הזה אני אהיה שלו,אבל הוא לא יכול לקבל את זה בחיים".
ג'יימס דין משהו
אלונה נראתה לי כמו דוגמנית של מגזין ווג משנות ה-80. בשלב מסוים בהיכרותנו, הסתבר לי שאלונה הייתה באמת דוגמנית, ואף הייתה מיוצגת בסוכנות עלית מודלס המקומית. היא נפלה לתהומות נפשיים עקב מערכת יחסים לא בריאה, שגם גרמה לה להידרדר להרואין ולזנות. "תמיד הייתי יפה. את הבגדים שאני לובשת כיום אני מוצאת ברחוב, או קונה בשוק התאילנדי במדרחוב נווה שאנן. לפעמים אנשים גם תורמים. מכל בגד אני יכולה לעשות חגיגה. מה שקובע זה איך אני מרגישה ואיך אני הולכת בבגד".
כל יום הוא חגיגה אופנתית
אחרי כמה חודשים של היכרות, אלונה עברה לגור איתי. החזקנו מעמד רק חודשיים. הזמנתי אותה לגור איתי במחשבה שאולי אצליח לעזור לה להיגמל, אבל רק לאחר שחלקנו קורת גג, התחוור לי מה פירושה של התמכרות, מהו אותו מקום עצוב ובודד מבחינה רגשית, שמאפשר הזנחה ופגיעה עצמית כזו.
החיוך הזה אומר כל כך הרבה שזה מרגש (צילומים: לאה גולדה הולטרמן)
הצילומים להפקת האופנה ארכו 3 ימים, שיומיים מתוכם היו שיטוט הזוי ברחובות ואיסוף בגדי רחוב ויום נוסף של צילומים, עם ומאפרת וסטייליסטית ועוזרים שונים. עבורה, הפקת האופנה שבה צילמתי אותה בה הייתה סוג של הגשמת משאלה, להרגיש זוהרת שוב. אני בתוכי ידעתי, שזה המעט שאני יכולה לעשות עבורה.
