הנס של משה פייגלין: בנו דוד התעורר מתרדמת

זה קרה ביום שני ה‭28-‬ ביוני, לפנות ערב. המתנדב דוד פייגלין בן ה‭16-‬ ושני כבאים בוגרים בדיוק סיימו את המשמרת בתחנת כיבוי אש באלפי מנשה ויצאו הביתה ברכבו של אחד הכבאים. מכונית שביצעה פניית פרסה בכביש הכניסה ליישוב מבלי לתת זכות קדימה התנגשה בהם והעיפה אותם אל עמוד תאורה. שני הכבאים נפצעו קל. דוד נפצע אנושות והועבר לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה, כשלחייו נשקפת סכנה ממשית.

בשלושת החודשים שחלפו מאז הציבו הוריו מיטת שדה ליד מיטת בית החולים שלו ושהו איתו 24 שעות ביממה. אביו, משה פייגלין, יו"ר חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, בילה למראשותיו את שלושת ימי ראש השנה. מרכז חייהם של בני הזוג פייגלין עבר לחדר הבן, הרביעי מבין חמשת ילדיהם, תחילה בבית החולים שניידר בפתח תקווה ולאחר מכן במחלקת השיקום של בית החולים לילדים ספרא בתל השומר.

"לקראת יום הכיפורים החלטנו שאשתי תישאר עם דוד‭,"‬ מספר פייגלין, "ואני אחזור לבית בגינות שומרון כדי להיות עם הבן הצעיר שלנו אברהם‭."‬

פייגלין הגיע הביתה אחרי הצהריים והלך לסעודה המפסקת אצל השכנים. קצת לפני תחילת הצום יצא אל הרחוב השומם מאדם והתקשר לאשתו שבבית החולים. "ביקשתי ממנה לשים אותי על רמקול כדי שאוכל לדבר אל דוד‭,"‬ הוא אומר, ומסביר שבחודשים שחלפו מאז התאונה הקפידו בני המשפחה לדבר אל הבן הפצוע למרות היעדר התגובה.

כמו בכל אחת מהפעמים הקודמות, פייגלין אחז בשפופרת ואמר "שלום דוד‭,"‬ מתעקש לדבר אל הנער חסר ההכרה, לא באמת מצפה לתשובה. אבל דוד ענה, בקול רפה, מילה אחת. "שלום‭."‬

"אני לבדי ברחוב, רבע שעה לפני תחילת היום הקדוש, ואשתי צועקת: 'שמעת? שמעת? הוא אומר שלום‭'!‬ צמרמורת עברה בגופי. שמעתי אותה אומרת לו: 'תגיד עוד פעם‭,'‬ והוא אמר שוב: 'שלום‭,'‬ בקול חלש אבל ברור. יכולתי לשמוע היטב בטלפון‭,"‬ אומר פייגלין בהתרגשות שאפשר כמעט למשש. מיד, באותו הרגע, באמצע הרחוב הריק, הוא אמר את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‭."‬ "יום הכיפורים הזה היה מלא התרגשות. קיבלתי את הבן שלי מחדש. באותו ערב חשבתי על חנה, שכשהיא קיבלה את הבן שלה שרה: 'עלץ לבי בשם‭.'‬ הרגשתי כמוה. לבי עלץ‭."‬

מגרש תודעתי חדש 

דיוקנו של משה פייגלין מוכר היטב לכל קורא עיתונים ב‭16-‬ השנים האחרונות. פנים אל פנים הוא מרשים יותר: גבוה מאוד, כחוש, כמעט סגפן.

הוא תואר בעיתונות כסמן ימני קיצוני ומסוכן. קבעו שהוא הילד הרע, הערמומי והלא רצוי שכפה את עצמו על הליכוד. קראו לו פרובוקטור, סדין אדום שמרתיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זהו האיש שבשנת 2005 התפטר מרשימת הליכוד לכנסת בטענה שהוא "חושש להיכנס לבקבוק שבכיס הקטן של אהרון ברק‭."‬ האיש שקיבל ב‭2009-‬ קרוב לרבע מכלל הקולות בפריימריז לראשות המפלגה, שנבחר למקום ה‭20-‬ ברשימת הליכוד, אבל ירד למקום לא ריאלי בעקבות ערעור שהוגש לבית הדין הפנימי של התנועה. זה גם האיש שגרם לנתניהו לאיים על חבריו בצמרת הרשימה כי מי שיעשה דיל עם פייגלין לא יהיה חבר בממשלה.

הוא תואר כאדם קר ומסוכן, מגלומן שאינו יוצר קשר עם איש ואינו מגלה שום רגשות. אבל במחלקת שיקום הילדים שהפכה לביתו השני פגשתי אדם חם ולבבי, שמאריך בדיבור אבל מוכן גם להקשיב, ושמבין היטב שדעותיו רחוקות מאוד מהקונצנזוס.

משה פייגלין נולד בחיפה לפני 48 שנה למשפחה שיש בה, כדבריו, חרדים ושמאלנים, מצביעי מרצ, תומכי מפלגות הימין וחסידי יהדות התורה. אמו דתייה ואביו חילוני, ואחת מאחיותיו עובדת בפרקליטות המדינה. עם כולם, הוא מספר, יש לו יחסים טובים והדוקים. "למרות חילוקי הדעות אנחנו משפחה חמה".

הוא גדל ברחובות, ובה גם הכיר את אשתו ציפי, אז עולה חדשה מארה"ב. הוא למד בישיבה התיכונית אור עציון, שירת בצה"ל בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת סרן. אחרי השחרור הקים את החברה הראשונה בארץ לניקוי חלונות בעזרת סנפלינג, וכשניקה, תלוי על חבל, את חלונות בורסת היהלומים ברמת גן, למד להכיר את סידורי האבטחה בבניין והחליט להקים חברת הייטק, סטארט-אפ "שמייעל ומפשט את האבטחה‭."‬

אבל היוזמות העסקיות נקטעו באיבן. כשפייגלין היה בן 30 נחתמו הסכמי אוסלו, והוא התייצב בראש המתנגדים. יחד עם שמואל סאקט והרב בני אלון הקים את תנועת "זו ארצנו" ועמד בראשה, ובאוגוסט 1995 הוציא כמאה אלף מפגינים שחסמו את התנועה ב‭80-‬ צמתים ברחבי המדינה. "מדינה סתומה‭,"‬ אמרה למחרת הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות‭."‬

התנועה, הוא אומר, הייתה מקפצה בטוחה לפוליטיקה. אבל ההצעות שהגיעו, לדבריו, מכל מפלגות הימין לא עניינו אותו. "לא רציתי לעסוק בפוליטיקה. נאבקתי רק בעניין ההסכמים ורציתי לחזור לעסקים שלי‭."‬

מאוחר יותר הוא צוטט באומרו שראש הממשלה יצחק רבין הוא "יודנרט שמעלה אותנו על הרכבות‭,"‬ ולאחר רצח רבין קבע כי רבין "היה עריץ שימיו ספורים‭."‬ ב‭1997-‬ הורשע פייגלין בעבירת המרדה ובפרסום דבר המרדה ונשפט ל‭18-‬ חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל, שאותם ריצה בעבודות שירות. אגב, הוא עדיין לא רואה קשר בין הדברים שאמר וההפגנות שאירגן לבין הרצח.

משפט ההמרדה ההוא שאב אותו אל הזירה הציבורית והוא נותר בה מאז. היום הוא ראש עמותת "מנהיגות יהודית" הממומנת כולה, הוא מדגיש, מכספי תרומות. אבל פייגלין מעיד על עצמו שהוא השתנה. "אני כבר לא במאבק מתמיד. לא מתמודד נגד אף אחד, לא מפגין. אבל לא נשברתי, אני עוסק בחינוך. אני בונה מגרש תודעתי חדש‭."‬

מה זאת אומרת? 

"בלי אלוהים המפעל הציוני לא מצליח להצדיק את עצם קיומו. במו ידינו שמטנו את הלגיטימציה לקיומנו כמדינה ריבונית, וזה מאיים עלינו יותר מפצצה גרעינית. לפני החיסול, מגיעה שלילת הלגיטימיות‭."‬

אתה מאוד פסימי. אתה צופה את חיסול המדינה? 

"אני לא פסימי. אני רואה תהליכי עומק של חיפוש משמעות יהודית ומנסה לתת להם מוצא פוליטי. ליצור מדינה יהודית‭."‬

ובמדינה כזו אדם חילוני יצטרך לקיים מצוות? בתי המשפט ישפטו לפי ההלכה? 

"לא. יהדות היא קודם כל חירות. משמעות המדינה היהודית היא שלכל יהודי בעולם תהיה זכות להצביע בה. לא מדינת הישראלים, אלא מדינת היהודים. כשמגיע משט מטורקיה, ואובמה זורק את ראש הממשלה שלנו מכל המדרגות, העם מרגיש שהבלטה שהוא עומד עליה נעשית קטנה יותר מתחת לרגליים. אני רוצה שלאזרח הישראלי תהיה אופציה לעבור למגרש אחר‭."‬

חשבון נפש אישי 

בערב סוכות השתחרר דוד לביתו, ל‭24-‬ שעות בחיק המשפחה. למחרת שב לבית החולים. בימים שחלפו מאז ערב יום הכיפורים החל ללחוש מילים נוספות, ומסוגל לומר גם "אבא‭,"‬ "כן" ו"לא‭."‬ גם בתחום המוטורי חל שיפור והוא מזיז את ידו השמאלית. "התפקוד בצד שמאל חוזר קודם‭,"‬ מצטט האב את הרופאים ואומר שזוהי רק ההתחלה. "הדרך מאוד ארוכה עד שהוא יחזור לעצמו. הוא התחיל לדבר, זה מאוד מזכיר תינוק שמתחיל לדבר. הדיבור הוא השלב שבו אנחנו נעשים בני אדם, השלב שמבחין אותנו מהחיות‭."‬

הטראומה, הוא אומר, לא שינתה את אמיתות היסוד של חייו, "אבל דברים קיבלו דגש הרבה יותר חזק. היום אני פחות ביקורתי כלפי אנשים. העקרונות לא השתנו, אבל היחס לאנשים הרבה יותר רך‭,"‬ הוא מסביר.

"כשקורה לאדם משהו כזה, הוא מפשפש במעשיו. אני מרגיש שהמאבקים הרבים שנאבקתי ב‭15-‬ השנים האחרונות התחילו לגלוש לרובד אישי, וזה לא טוב. בתהילים כתוב 'ייתמו חטאים מן הארץ' - חטאים, לא חוטאים. כשעשיתי ביום הכיפורים את חשבון הנפש האישי שלי, החלטתי להתמקד במלחמה בטעות, לא בטועים. לשים את הדגש על העניין, לא על האנשים‭."‬

אתה מאמין בגמול אישי? 

"אתה מתכוון לשכר ועונש? אני מאמין שלכל אירוע יש סיבה, מסובב וכוונה. אבל

רוב הסיבות גדולות מאיתנו. אנחנו לא יכולים להבין אותן. כשילד קטן סובל - זה בוודאי לא בגלל החטאים שלו. אני מאמין שאנחנו צריכים ללמוד להשתפר מתוך הסיטואציות שבהן אנחנו נמצאים‭."‬

דקה לפני שאנחנו נפרדים הוא מבקש לומר עוד משפט אחד. "אני יודע שכתבה בעיתון היא לא ד"ש עם שיר‭,"‬ הוא מתנצל, "אבל הסיבה המרכזית שהסכמתי להתראיין הייתה ההזדמנות להגיד תודה מעומק לב לצוותים הרפואיים בבתי החולים שניידר ותל השומר, ועוד תודה עצומה לבורא עולם, ולרבבות היהודים המתפללים כל העת להחלמתו של דוד‭."‬