לבני, היזהרי מחלוץ

בשבועות האחרונים נחשפנו למסע יחצ"נות תקשורתי למען השתלבותו של דן חלוץ בפוליטיקה. התקשורת מנסה לסייע לו, כך נראה, למרק ולשפץ את תדמיתו הפגועה בעקבות כשלונו במלחמת לבנון השנייה, פרשת המניות והתבטאויות בלתי נסבלות החושפות אטימות ויוהרה.

אין בסיפורו של דן חלוץ שום דבר חדש או מיוחד. זו רק דוגמה נוספת לשיתוף הפעולה בין מוקדי הכוח בישראל - בצבא, בפוליטיקה, בתקשורת ובמשק. הם מבטיחים שאנשים המכירים את כללי המשחק והנאמנות ל"חברים" יגיעו לעמדות השליטה. מי יותר מתאים לאנשי ההון, מאנשי צבא הלמודים בקוד הנאמנות לחברים ולממנים, שהתקדמו בסולם החברתי בזכות צייתנותם ונאמנותם לאלו שמינו אותם.

התופעה מוכרת: לאחר קריירה צבאית ולאחר שמיצו כל יתרון אפשרי של עמדת כוח בצבא, הם עוברים לשלב ב': קריירה אזרחית עם כל היתרונות הכרוכים בתפקידי שרד נכבדים. יש דוגמאות אינספור - מראשי ממשלה ושרים, ועד כאלה שהגיעו להיות "רק" חברי כנסת או "רק" מנהלי חברות עם משכורות שמנות.

כדי לגייס את אהדת הציבור ולשכנעו בהתאמתם להנהגה, הם מבינים שיש להציג אג'נדה חברתית, ובמעבר חד, הם מחליפים הצהרות בטחוניות בדיבור על פערים חברתיים, על אי-שוויון ועל מצב החינוך.

כעת, גם דן חלוץ בא להציל את החברה. מתוך "אמונה פנימית עמוקה", הוא פועל "לא בשביל עצמי, בשביל הדורות הבאים". הוא מבין שהקודים של כניסה לשדה האזרחי כרוכים בססמאות על סולידריות חברתית וערכי שוויון, ומסביר כי "אנחנו צריכים להתפייס בתוכנו... חרדים מול חילונים, יהודים וערבים, בדואים, דרוזים, מזרח ומערב, אפילו אשכנזים וספרדים, וכמובן פריפריה ומרכז... וזה לא פחות חשוב מביטחון".

דגל השוויון הומר בדגל ה"שלום"

אבל מילים לחוד ומציאות לחוד. כפי שכבר למדנו, השתלטות הגנרלים על החברה רק מביאה להקצנה נוספת של הפערים החברתיים, להעברת תקציבים הולכים וגדלים לצבא ולהקטנת התקציבים לחינוך ולסגירת פערים חברתיים.

משמעות נוספת של ההצטרפות של גנרלים לפוליטיקה היא דחיקת הנשים לשוליה. דן חלוץ מבקש, כנראה, להצטרף לקדימה. אך אם ציפי לבני "תקלוט" את חלוץ, היא תעשה טעות דומה לזו שעשתה שולמית אלוני, כשקלטה ב-1984 במפלגת רצ את אנשי שלום עכשיו - על חשבון הנשים.

רצ קמה ב-1973 וזכתה לשלושה מנדטים, עם אשה בראשה (אלוני) ואשה במקום השלישי (מרשה פרידמן). אך מהר מאוד המירה אלוני את דגל השוויון המגדרי עם דגל ה"שלום". היא גייסה את הגברים של שלום עכשיו ודחקה פמיניסטיות בולטות כמו רות רזניק החוצה. רצ, ואחריה מרצ, הפכו לאכזבה מרה לנשים, ושולמית אלוני שילמה מחיר אישי על התכחשותה לנשים שהעלו אותה לשלטון: הגברים סילקו אותה מהמפלגה. כיום זו עוד מפלגת גברים.

קדימה מקיימת היום יותר מכל מפלגה אחרת את ייצוג הנשים: בראשה עומדת אשה ויש בה 25% ייצוג לנשים (אם כי פחות מ"ישראל ביתנו" - שבה 30% נשים). הח"כיות של קדימה (לצד גנרלים כמו מופז, עזרא ודיכטר) מייצגות נושאים חברתיים, כמו בריאות (ד"ר רחל אדטו), רווחה (ד"ר מרינה סולודקין), חינוך (דליה איציק) ופמיניזם (אורית זוארץ).

צירוף דן חלוץ פירושו הרחבת מקומם של הגנרלים והבטחת האינטרסים של הצבא באמצעות ההשתלבות של אנשי צבא לשעבר בקדימה.

לא פחות חמור מכך, הצטרפותו של חלוץ לקדימה פירושה החלשת מקומן של הנשים והנושאים החברתיים שהן מייצגות: חינוך, סיעוד, רווחה ופמיניזם.

אם לבני תעדיף את הגברים וענייני צבא וביטחון על פני נשים וענייני חברה וחינוך, היא תסיים כמו שולמית אלוני. כבר היום לבני למודת ניסיון מהמרורים שהאכיל אותה הגנרל בדימוס, שאול מופז. עם התעצמותה של קבוצת הגנרלים לשעבר במפלגה, יבוא הקץ על סיכוייה של לבני להגיע לראשות הממשלה ושל קדימה כמפלגה ליברלית-חברתית שבה יש לנשים ולזכויותיהן מקום בולט.

פרופ' אסתר הרצוג, ראש התוכנית לאנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל , מרכזת פרלמנט נשים