למען אבא: סיפורה של ריבי גרינבוים

אם מסתכלים על הממוצעים של ריבי גרינבוים בשנים האחרונות, קצת מוזר שמלכת הסלים הישראלית של ליגת העל היתה ההחתמה האחרונה של אליצור רמלה בקיץ. כן, לא טעינו, הקבוצה של עדן ענבר צירפה את גרינבוים ממש רגע לפני פתיחת האימונים. מסתבר שזה לא היה במקרה. בשלושת החודשים האחרונים גרינבוים היתה עסוקה בדבר אחר שממש לא קשור לכדורסל, כזה שהכניס אותה לקצת פרופורציות על נפתולי החיים.

הכל קרה ביוני האחרון, בלילה אחד שגרינבוים לא תשכח לעולם. אביה ומי שמלווה אותה לאורך כל הקריירה שלה, אהרל'ה גרינבוים, החל בהתמודדות עם מחלה קשה, במאבק שנמשך בעצם עד היום. "זה היה ללא ספק הלילה הקשה בחיים שלנו", שחזרה גרינבוים. "אבא עבר ביופסיה, בדיקה שאמורה להיות קצרה מאוד. הרופא יצא ממנה ואמר שהכל בסדר. נכנסו לראות אותו ואחרי שעה, רגע לפני שנכנסתי לחדר, הוציאו אותנו משם מהר. הסתבר שיש שני אחוזי כישלון אופציונאליים בביופסיה וזה מה שקרה אצלו".

- ולא שמתם לב לפני כן שמשהו שונה אצלו?

"עוד לפני זה הוא התחיל להיות מבולבל וקצת נטה שמאלה, אבל הכל כנראה מתחיל מדבר קטן. אמא שלי לחצה שהוא יעשה סי.טי וזה גדל לדבר הכי מפחיד שיכול להיות. אנחנו לא עוזבים אותו לדקה. נמצאים שם מהבוקר עד הערב. לא היתה בכלל אופציה שאמא שלי תהיה שם לבד בבי"ח, אנחנו באים ועוזרים".

"מחכה כבר שיגיע למשחקים"

- זה לא סוד שהקשר שלך עם אבא הוא מיוחד?

"נכון, אבל גם אמא עוקבת אחרי מההתחלה. ההורים שלי מגיעים לכל המשחקים, לא משנה איפה ומתי. לאבא אני כל פעם אומרת שהעונה הזו מתחילה ומחכה כבר שיגיע למשחקים. אני לא יודעת אם זה יקרה בהתחלה, אבל כן מאמינה שזה יקרה מתישהו העונה. יהיה לי קשה, בטוח בהתחלה כשהוא לא יהיה ביציע, אבל מקווה שיחזור לשם במהרה".

- וכשהוא יחזור, מה החלום הכי גדול שלך?

"החלום הגדול גדול זה שבאמת באיזו שהיא צורה נעשה משהו יפה באירופה, ושהוא יהיה שם ויראה את זה חי במגרש. בימים שהמצב שלו היה פחות טוב, אוהדים של רמלה הגיעו לבית החולים עם סלסלת שוקולד ופתק שאמר: 'הכסא שלך עדיין שמור, מחכים שתגיע'. את האמת, לדבר הזה היתה השפעה על ההחלטה שלי להגיע לרמלה".

- הצלחת כל כך באשדוד ובסוף הצטרפת דווקא לרמלה.

"את האמת, חתמתי מאוחר יחסית וזה נבע ממה שקרה עם אבא. עוד לפני כן התחלתי לדבר עם כמה קבוצות, אבל אייך שהדבר קרה הפסקתי הכל, לא היה לי ראש לזה. נכון, אהבתי המון דברים באשדוד, אבל מי שאתה נמצא הכי הרבה זמן איתם בסופו של דבר אלה השחקניות והמאמן. עדן, אורנית, שירן ולנה יהיו איתי גם כאן, כך שגם אם עזבתי, זה נראה כאילו אני מגיעה לאשדוד עם מדים של רמלה. תשמע, לא אשקר ואגיד שמלבד זה היו שיקולים נוספים. זה יותר קרוב לי לבית, גם הכסף הפך יותר משמעותי אחרי שהתפטרתי מעבודתי".

- מה עם מטרות?

"המטרות ברמלה הן ידועות מלכתחילה. אליפות וגביע זה ברור. זו הרי לא קבוצה רק כדי להתברג בפלייאוף. גם הצלחה באירופה היא משהו שצריך לקחת בחשבון".

- עם כאלה ציפיות ושמות, את מגיעה גם למקום עם לחץ שלא הורגלת אליו בשנים האחרונות?

"נכון, בשנים שחלפו הייתי פחות לחוצה, גם כי היה לי עוד משהו ביד. העבודה בהיי טק הורידה ממני קצת את הלחץ מהכדורסל, אבל לצערי השנה זה לא יהיה כך, יש דברים גם אחרים על הראש. בכל מקרה ולעצם השאלה, אני לא חושבת שאני טיפוס שיותר מדי דברים מלחיצים אותו".

שאלת הזמן

חזרנו לעבודה השנייה של גרינבוים, בחברת ההיי טק הידועה 'אמדוקס', אותה עזבה השחקנית בדיוק לפני שבוע. יש שירימו גבה, ישאלו למה העדיפה את הכדורסל על פני משרה בטוחה ועם שכר גבוה הרבה יותר בחברת היי טק מהמובילות בישראל? התשובה לפניכם.

- אני עדיין מתקשה להאמין, ככה ישר החלטת לעזוב את משרת ההיי טק עבור הכדור הכתום?

"את האמת, בשלושה החודשים הללו כבר חשבתי לעזוב את הכדורסל. 'אמדוקס' היא קרקע יותר יציבה. היו לי את המחשבות האלה, אבל זה לא יכול היה להסתדר בשום צורה. אפילו בחודש לפני שעזבתי לא הגעתי בכלל לעבודה. הם יודעים שההחלטה שלי היא אך ורק בגלל המצב. אני יכולה להגיד לך שזו לא עזיבה לתמיד, אני אחזור לתחום הזה באחד הימים. לא יודעת אם לאמדוקס, או למקום אחר".

- עד כדי כך זה פשוט?

"בהיי טק אם אתה רוצה לעבוד ואתה מספיק טוב, אז אפשר לחזור. אני בת 32 וכדורסל זה לא משהו לכל החיים. אם לא אפסיק עם זה השנה, אז זה יהיה בשנה הבאה או בשנה אחרי זה. הכדורסל אפילו עוזר לי מהבחינה הזו, זה נותן לי יותר אפשרויות מרחב מבחינת השעות. רק כדי שאני אוכל לראות את אבא".