תקופת הצנע באירופה: זעם ותסכול וחשש מהעתיד
תרחיש האימים של יוון ואיסלנד מדיר שינה ממנהיגי אירופה, ורבים מהם הגיעו לאותה מסקנה: החוב הלאומי חייב להיחתך בכל מחיר. חרב הפיטורים הונפה, הגמלאות והמשכורות קוצצו דרמטית ותקציבי המשרדים נחתכו. בכל רחבי אירופה זועמים: מדוע העובדים משלמים את מחיר הרשלנות של אחרים?
אירופה, היבשת הרדומה בדרך כלל, זו שאינה רגילה להפגנות ומהומות, חוותה אתמול (יום ד') את אחד הימים התוססים ובמקומות מסוימים גם האלימים שידעה מזה תקופה ארוכה. מאות אלפי מפגינים יצאו בהוראת האיגודים המקצועיים לרחובות כדי למחות על "מדיניות הצנע" בה נוקטות ממשלות רבות ברחבי האיחוד בניסיון לצמצם את את החוב הלאומי שלהן. חוב כזה כבר הוביל שתי מדינות - יוון ואיסלנד - אל סף חדלות פרעון, וזהו התרחיש שמהלך אימים גם על השלטונות בספרד, לטביה, ליטא, פורטוגל ומדינות נוספות.
בספרד נערכה שביתה כללית לראשונה מזה 8 שנים. משעות הבוקר המוקדמות אתמול החלו קבוצות פעילים, חלקם רעולי פנים, להתארגן ברחבי מדריד וברצלונה. הם נעו לעבר השווקים, הבנקים ובתי עסק בניסיון לשכנע אותם להצטרף למחאה ולא לפתוח. אלה שלא שיתפו פעולה, ספגו קללות וצעקות. בברצלונה התלהטו הרוחות במהלך היום וחלק מהמפגינים החלו ליידות אבנים ולהעלות באש כלי רכב וניידות משטרה, דבר שחייב את כוחות הביטחון להתערב.
הטקטיקה של המפגינים התבררה כמוצלחת. רחובותיה המרכזיים של מדריד וברצלונה היו סגורים, וכך גם תחנות הרכבת המרכזיות ונמלי התעופה. מרבית עובדי המגזר הציבורי בספרד - המהווים כ-17% מכוח העבודה הכולל - נענו לקריאות להפגין. היתר הגיבו באדישות יחסית על-אף שלמצבה הכלכלי הרעוע של ספרד יש השפעה ישירה גם על מצבם. כמעט 20% מהספרדים מובטלים ועתיד טוב יותר לתעסוקה אינו נראה באופק.
ממשלת ספרד מצדה נחושה להתמיד בתוכנית הצנע ולהעמיקה ככל שיידרש. הגזירות כוללות פיטורים המוניים, פגיעה בזכויות הפנסיה, הקפאת רפורמות בתחום העבודה, העלאת שיעורי המיסוי לצד קיצוצים נרחבים בעיקר בשירותים החברתיים. זו גם הגישה בבירות נוספות באירופה: החוב הלאומי חייב להיחתך - אין אלטרנטיבה אם רוצים לחדש את הצמיחה וליצור מקומות עבודה חדשים.
מענישים את העניים
אך המפגינים, אנשי "הצווארון הכחול", אינם מרוצים. מבחינתם, הפעולות לשיקום הכלכלה "מענישות את העניים" ועושות חסד עם אלה שנהגו ברשלנות והובילו את אירופה למצב בו היא שרויה כיום. בבריסל התקבצו עשרות אלפי מפגינים מכל רחבי אירופה כדי להזהיר מההשלכות הכלכליות והחברתיות של תוכניות הצנע.
התפרעות אלימה ברחובות ברצלונה, אתמול (צילום: AP)
"המדיניות צריכה להיות יותר סוציאלית. תוכניות הייצוב האלה אינן טובות כי הן יפחיתו את יכולת הקנייה של אנשים", אמרה גיזלה סאבייה, גמלאית מפורטוגל שהגיעה להפגנה דומה שהתקיימה בליסבון. "אסור שיקפיאו את הגמלאות כיוון שהן נמוכות גם כך ואנשים בקושי חיים מהם. הם אומרים שחייבים לקצץ ולפטר, אבל בלי עבודה לא תהיה רווחה והכלכלה לא תוכל לנוע קדימה".
דוגמא מובהקת לתסכול הרוחש באירופה היא מהנעשה במערכת החינוך של לטביה - אחת המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהמשבר הכלכלי. מרבית המורים איבדו 50-60% משכרם וכעת הם מאויימים בקיצוץ נוסף. המשכורת של יתר העובדים במגזר הציבורי נחתכה ב-30% וחלקם מספרים כי הם חיים מכ-200 אירו בחודש. כלכלת לטביה התכווצה בשנה האחרונה בכ-18% וניצלה מפשיטת רגל רק בזכות תוכנית הסיוע של קרן המטבע, אשר הפעילה תוכנית דומה גם ביוון.
"אנו מפגינים בעיקר בשביל ילדינו שלא באו להפגנה כי הם עסוקים בלחפש עבודה", אמר אמיליו מרטלה, תושב רומא בן 62, שהשתתף בהפגנה בבירה האיטלקית. לדבריו, אותם ילדים מובטלים נזקקים לתמיכה הולכת וגוברת מהוריהם, המתקשים לעמוד בתשלומים. הדבר רק יילך ויחריף אם תממש ממשלת איטליה את תוכניתה להעלאת גיל הפרישה, בדומה לממשלת צרפת.
אותן טענות וחששות נשמעות גם בפריז, אמסטרדם, ניקוסיה, וילנה ופראג. וכשהפערים מעמיקים, הזעם והתסכול על הממשלות ועל מערכת הבנקאות רק הולך וגדל. בדבלין ניצלו כמה מפגינים להביע את מחאתם בדרך שמביעה אולי בדרך הטובה ביותר את מה שחשים מיליוני אירופים על בשרם. הם הובילו מערבל בטון לפתחו של בנק אירי שהולאם והציבו עליו שלטים בהם נכתב "בנק רעיל". סמוך לפרלמנט הוצב מערבל בטון נוסף, שם קראו המפגינים לפיטוריהם של כל הפוליטיקאים.
לפנייה לכתב/ת 
