יופי, אז יש לנו שער בליגת האלופות
אחרי ה-3:1 מול ליון, לא ברור איך החבורה של אלי טביב ומוני הראל פינטזה על השלב השני. לפחות עכשיו אנחנו יודעם מה מקומנו האמיתי
זה נגמר ב-1:3 וטוב שכך. הפועל תל אביב נראתה מבולבלת, חלשה ובכלל לא ברמה של ליון - נו, ההיא מהמשבר - גם במשחקה השני בליגה האלופות. הצמד הקליל של מישל באסטוס והטיול הלילי של הצרפתים, הוכיח שיש לאדומים עוד הרבה מה ללמוד. ההשוואה למכבי חיפה שלא כבשה בעונה שעברה, פשוט מעליבה.
- אכזבה בבלומפילד: הפועל ת"א הפסידה 3:1 לליון גילי ורמוט: "הפתרון לתקופה הרעה - ניצחון על נתניה"
- באסטוס: "לאניימה לא היה סיכוי בשער השני שלי"
- לטבלאות ליגת האלופות
ההשוואה מעליבה לא בגלל מאזן השערים, אלא בגלל שבמכבי חיפה לפחות לא יצאו בהצהרות. זוכרים איך נשמעו אלי טביב ומוני הראל לפני חודש? אם לא אז רק נזכיר שהם לא התביישו לדבר על העפלה לשלב השני, שזה בסדר, אבל רק אם אתה יודע לתת לחבורת השחקנים שלך שקט ניהולי.
לא באותה ליגה
אתה יכול לצאת בהצהרות, שזה בסדר, אבל רק אם אתה יודע מה יש לך ביד ומול מי אתה מתמודד. ליגת האלופות היא לא הליגה האירופית כנראה, אבל גם הפועל היא לא אותה קבוצה שהצליחה כל כך באירופה לפני שנה. כבר במשחק הגומלין מול רד בול בארץ אפשר היה לראות את הבעיות שלה כמעט בכל מערך, שלא רק שלא תוקנו, אלא אף הפכו לחמורים הרבה יותר.
אוהד הפועל ת"א. הפנים אומרות הכול (צילום: אלי אלגרט)
ההגנה סומכת יותר מדי על וינסנט אניימה, הבלמים איטיים מדי או לא מספיק מחוברים והמגינים פשוט לא מספיק טובים. אביחי ידין לא בתקופה שהוא ירצה לזכור, איתי שכטר מתסכל את עצמו וליון פשוט היתה גדולה על הפועל בכמה דרגות. ז'אן מישל אולאס, נשיא הקבוצה הצרפתית, הבטיח לאוהדים ניצחון בתל אביב ומשם גם יציאה לדרך חדשה, והוא ידע למה.
חוסר האונים של הפועל ת"א התבטא דווקא בדקות הסיום, שהיו אמורות להיות בשליטתה. היא כבשה שער מצמק בדקה ה-79 ובמקום לנצל את המומנטום, הסתכלה על שחקני ליון מעבירים את הזמן במסירות עד אין סוף (ולהעברתו של דגלאס דה סילבה קדימה אין לכך קשר). גם לפני כן, נדמה היה כי ליון יכולה להעביר את הזמן במסירות כמה שהיא רוצה.
באדיר והפנדל שנשרק לליון. כבד בהגנה (AP)
אסור לטעות
דני בונדר היה חלש והוכיח שקשה לו מול שחקנים חסונים כבפטימבי גומיס, זריזים כמו יוהאן גורקוף וסתם תותחים כמו באסטוס. עמרי קנדה אולי היה עושה פחות חורים, אבל כשאת בונדר מנפנפים בקלות שכזו, לפחות היית עשוי להרוויח קצת היבטים התקפיים יותר עם המגן הימני שפתח במרבית משחקי הליגה.
בן סהר היה היחיד שסיכן את השער, הוא רץ 9 ק"מ ובעט למסגרת פעמיים, גם אם חלש מדי. גילי ורמוט נעלם לנו במרבית חלקי המחצית השניה, ברגע שקלוד פואל הבין שהוא השחקן הכי טוב של האדומים, כשבהיעדרו לקח דווקא שי אבוטבול את תפקיד הקשר היצירתי. טוטו תמוז סבל מאובר-התלהבות, אבל בסך הכל זה מה שהיה ולמעשה זה מה שיש להפועל להציע.
בונדר. ברמות כאלה, אסור לטעות (צילום: אלי אלגרט)
מול קבוצות ברמות האלה, אסור לנו לקבוצות ישראליות לעשות טעויות ובמקרה הזה כבר היה קשה לספור את כמות הטעויות שביצעו האדומים. וואליד באדיר יכול היה לסגור טוב יותר בעבירה שגרמה לפנדל, דדי בן דיין יכול היה להרחיק טוב יותר, שכטר יכול היה לחסום או לפחות להפריע לבאסטוס בשער השני. הכול נכון, אבל הטעויות לא התחילו ונגמרו שם.
אל תבזבזו ואל תבזו את המעמד
ליון שיחקה בהרכב חסר, בלי כריס ובלי ליסנדרו לופס, אבל כמעט שכחנו שגורקוף אחד שווה את כל התקציב המדובר כל כך של מכבי תל אביב. הצרפתים התלוננו על החום ולמען האמת שיחקו בחצי הילוך ובכל זאת זה הספיק להם ל-20 בעיטות לשער של אניימה, לעומת עשר של היריבה המסכנה מישראל.
פואל, מאמן ליון. הפועל לא בליגה שלו (צילום: אלי אלגרט)
יופי, אז לפחות יש לנו שער, אבל אניימה צדק כשאמר שנקודה תהיה בבחינת הישג מצוין והמחשבה על נתניה במחזור הבא בליגה ולא על שאלקה, היא נכונה. בנפיקה נעזרה בניצחון על הפועל כדי לצאת מהמשבר שפקד אותה בליגה, ונראה שגם ליון בדרך הנכונה. במשחקים הבאים אולי כדאי לתת לאבוטבול ותמוז הזדמנות מהתחלה, שלא לדבר על סלים טועמה. הרי הדרך היחידה של הפועל להבקיע, כפי שהודגם הפעם בהצלחה, היא במצבים נייחים.
מעבר לכך, במשחקים הבאים כדאי להפועל להבין שבליגת האלופות צריך לעבוד קשה ולדבר פחות. מכבי חיפה בקדנציה הקודמת ומכבי תל אביב, ידעו את זה ונתנו הכל במשחקים האלה. בסופו של דבר קיבלנו תזכורת קטנה למקומנו האמיתי ולעזרה שהעניק לנו נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, כשהחליט לשנות את מבנה ליגת האלופות. טביב, הראל ובעצם הפועל כולה, בבקשה, אל תבזבזו את המעמד ואל תבזו אותו. גם בשבילנו.
לפנייה לכתב/ת 
