זוג בבית, זוג בחו"ל - זה קצת אחרת בטיול
לפחות פעם בשבוע אני יושבת על כסא הצוות במטוס ונועצת מבטים מקנאים בזוג היושב מולי שלוב ידיים בהמראה. הפעם אני לא לבד. מחבקת את הזוגי שמחייך אלי בחיוך החופש שלו ומגלה שמה שקורה מסביב לא ממש מטריד אותי
עצם העובדה שמותר לך בימים האלה לא לחשוב על עבודה אלא רק על הכיף שאתה הולך לעשות היום עם אהובך מקנה איזו שלווה מהולה בהתרגשות. אין ספק, נסיעה זוגית לחו"ל זה אחד הדברים, שאני לפחות, מקטלגת תחת "דברים ששווה לחיות עבורם".
בינינו, לא חסר לנו חו"ל. אני דיילת והוא איש עסקים, כך ששנינו כבר עברנו בנתב"ג איזה פעם וחצי. אבל מסתבר, לשמחתי, שאת האהבה הזו לנסיעות אנחנו אוהבים לחלוק, וזה אומר קצת פשרות אבל בעיקר - הרבה הנאה.
זה מתחיל כבר בשלב האריזה. אפשר כמובן לארוז כל אחד לחוד, אבל גיליתי שביחד זה הרבה יותר נחמד. "אז מה את אומרת?", הוא שואל אותי, מתחבט קשות בשאלת החיים והמוות - "לקחת את הפליס או את הז'קט?". זה קצת משעשע לראות איך אנחנו אוהבים לא להחליט לפעמים אם יש מישהו אחר שיכול לעשות את זה בשבילנו.
הטרולי הזוגי מגלה הרמוניה של "שלו ושלה"
אז אחרי שהחלטתי כמה דברים בשבילו והוא בשבילי, שכב לו הטרולי שהוכרז כזוגי לצורך הנסיעה האחרונה פתוח, מגלה הרמוניה של "שלו ושלה". קדימה, לסגור את הריצ'רץ' ולצאת לשדה. אוויר הרים שוויצרי כבר עולה באפי.
ערב חג. השדה עמוס לעייפה. אנשים עצבניים, מסועים סרבניים שממאנים להסתובב ודיילות קרקע מסכנות שעומדות בגבורה בהתפרצויות זעם של נוסעים מתוסכלים. אני חושבת לעצמי שבטח כבר הייתי מאבדת מזמן סבלנות אילו הייתי צריכה לסבול את כל זה לבד.
אבל אני לא לבד הפעם. מחבקת את הזוגי שמחייך אלי בחיוך החופש שלו ומגלה שמה שקורה מסביב לא ממש מטריד אותי. מ'כפתלנו, אנחנו? אוטוטו ואנחנו שקועים בשוקולד וגבינות עד האוזניים...
לפחות פעם בשבוע אני יושבת על כסא הצוות במטוס ונועצת מבטים מקנאים בזוג היושב מולי שלוב ידיים בהמראה. אני עומדת לפני יום (או לילה) של הגשת אוכל, נקיון שירותים והתרוצצות הלוך ושוב שעות ארוכות בצינור המתכת הארוך הזה שנקרא מטוס, והם בדרכם לטיול רומנטי בחו"ל. וואלה יופי.
אז עכשיו תורי.
המטוס רועד ומתרגש לקראת המראה, ואני מתרגשת מזה שעכשיו אני זו שיושבת מול הדיילת. עכשיו אני שלובת ידיים עם הזוגי, מחייכת לקראת סופשבוע רומנטי. תענוג.
אני זוכרת שטסתי אחרי הצבא לשנה סביב העולם, עם החבר דאז. כולם אמרו שבטיול כזה של 24/7 או שמהר מאוד נפרדים, או שחוזרים ומתחתנים. מובן שאין חוקים בדברים האלה, ולמרות שהשנה היתה נפלאה והסתדרנו מצויין, חזרנו ונפרדנו דווקא חצי שנה אחרי, בלי כל קשר לטיול.
זו כמובן הזדמנות מצויינת לבדוק אם באמת יש התאמה
עם זאת, זה נכון שבנסיעה זוגית לחו"ל אין הרבה ולפעמים אין בכלל זמן לבד. נמצאים זה עם זה כל הזמן, וזו כמובן הזדמנות מצויינת לבדוק אם באמת יש התאמה. נכון, רוב הזמן אנחנו לא בחופש ולא בחו"ל, אבל חשוב להכיר התנהגויות גם במצב כזה. שלא לדבר על הרגלים שאפשר לגלות רק בסיטואציה של טיול.
אתה, למשל, אוהב לקחת מספיק תחתונים וגרביים לכל הימים, והיא, לעומת זאת, מכבסת ותולה את שלה על כל אהיל אפשרי. אתה אוהב לנצל את העובדה שאתה במלון ומפזר בכל מקום את המגבות המשומשות והיא, לעומתך, בכלל לא אוהבת שנכנסים לה לחדר. היא מתרוצצת לאסוף אחריך, משאירה את החדרנית מובטלת. אתה אוהב להסתובב כל היום בחוץ עד הלילה, והיא באיזשהו שלב מתחילה לעשות קולות של שלאפשטונדה, אחרת נשרף לה הפיוז ולא כדאי לך להיות בסביבה.
אין ספק שצריך לארוז גם סבלנות כשנוסעים לחו"ל, כי לא תמיד רוצים בדיוק אותו דבר, ויש דברים שצריך להתפשר עליהם. למשל כמה שעות מסתובבים רצוף, לאיזה מהאטרקציות הולכים. על מה מוותרים אם אין זמן או כוח. מה אוכלים. מתי אוכלים. אפילו מי מחזיק את המטריה...
האוויר אכן היה שוויצרי ביותר. הדבר היחידי שהעכיר אותו קמעה היה ריח הצ'יז שהתפרץ החוצה ממסעדות הפונדו.
"בוקר טוב", הוא לוחש מתחת לזיפי הלילה ומתכרבל בפוך במבט חולמני.
ואני חושבת: אחחח, למה לא כל יום חופש. לרגעים זה מעייף ואינטנסיבי מדי, אבל רוב הזמן זה פשוט כיף גדול.
