מארק צוקרברג ומנכ"ל פייסבוק

מציאות משתנה

מזריץ' הוא מחבר הספר "מיליארדרים במקרה – הסיפור האמיתי של פייסבוק" (יצא בישראל בתרגום יעל ענבר). מזריץ' מעיד שהספר מבוסס על "עשרות ראיונות, מאות מקורות ואלפי עמודי מסמכים", אבל מודה כי "במקרים אחדים שיניתי את פרטי הרקע והתיאורים או בדיתי אותם מדמיוני (...) מלבד קומץ של דמויות ציבוריות המופיעות בסיפור הזה, כל השמות והפרטים האישיים שונו (...) אני נוהג לעשות שימוש בטכניקה של דיאלוגים משוחזרים (...) ערכתי מחדש אחדים מהדיונים והאירועים (...) מיקמתי (את הסצינות) במקרים מסויימים במסגרת זמן ומקום אפשריים".

השיטה כבר הוכיחה את עצמה: ספרו של מזריץ' מ-2003, Bringing Down the House, שעסק בחבורת סטודנטים מ-MIT שיצאה להמר בווגאס באמצעות שיטת ספירת קלפים מתוחכמת, עובד לסרט המצליח "21" עם קווין ספייסי.

את הזכויות לסרט על פייסבוק מכר עוד לפני שסיים לכתוב את הספר, והסרט, The Social Network, מגיע היום (שישי) למסכים בארצות הברית בבימויו של דיוויד פינצ'ר (מועדון קרב, שבעה חטאים).

את התסריט כתב גיבור החנונים ארון סורקין, שיצר את "הבית הלבן" ושהפרויקט האחרון שלו, סרט שבוטל והפך למחזה בברודווי, עסק בממציא הבלתי מוערך של הטלוויזיה, פילו פרנסוורת'. הגיבור הבעייתי של הספר והסרט, מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, שמתנזר ככל האפשר מתקשורת ומהופעות פומביות, יצא למגננה: ביום הקרנת הבכורה בפסטיבל הסרטים בניו יורק הוא הופיע בתוכנית של אופרה ווינפרי והודיע שיתרום 100 מיליון דולר לבתי הספר בניוארק.

סרט נקמה

מזריץ' סיפר שהספר נולד בעקבות פניה שקיבל מחבר של אדוארדו סברין, אחד המייסדים-השותפים של פייסבוק, שחש שנושל מהנתח המגיע לו. חלק מהמבקרים רואים בספר ובסרט אקט של סגירת חשבונות מצד האנשים הרבים שזאק, כך הוא מכונה בקרב חבריו, הותיר פגועים או מרומים בדרך לתהילה.

ניקולס קרלסון, שפרסם מוקדם יותר השנה באתר "ביזנס אינסיידר" את הסיפור המלא מאחורי פייסבוק, קורא לזה בפה מלא "מעשה נקמה בדם קר". הדמות שמתאר מזריץ' הוא גאון מחשבים תמהוני ודחוי שמנסה לשווא לנגוס בחיי החברה והסקס הסוערים במועדונים היוקרתיים של הרווארד, וכשלונו מניע אותו להקים את פייסבוק כדי להפוך למלך הרשת החברתית.

לפי הספר “The Facebook Effect”, שכתב דיוויד קירקפטריק ממגזין פורצ'ן, זאק היה חברותי הרבה יותר מכך. בכתבת פרופיל בניו יורקר סיפר זאק שכלל לא היה לו עניין במועדונים הללו.

לסיפור רווי תככים, בגידות, גניבות ותביעות כמו הקמת פייסבוק – כותרת המשנה הפרובוקטיבית של הספר באנגלית היא "סיפור של סקס, כסף, גאונות ובגידה" – יש יותר מגירסה אחת, תלוי עם מי מדברים. בעוד מזריץ' בחר בנקודת המבט של סברין הנבגד, התסריטאי ארון סורקין, שכתב את התסריט לפי הספר של מזריץ' אבל ערך תחקיר משלו, הלך על רשומון.

בראיון לסן פרנסיסקו ביי גרדיאן הוא סיפר: "מה שמצאנו היה שלוש גרסאות מאוד שונות של הסיפור. אז במקום לבחור אחת ולהחליט, 'ובכן, אני חושב שזו האמת. זה הסיפור שאספר', או לבחור אחת ולהחליט, 'אני חושב שזו העסיסית ביותר. זה הסיפור שאספר', מה שאהבתי היה שיש שלוש גרסאות שונות של הסיפור". שלושתן נכנסו לסרט, ושהצופים יבחרו את זו שמתאימה להם.

לכל אחד קוראים לוזר

"אני נוטה להזדהות איתו", אמר סורקין לוויירד על זאק, "לכל אחד קוראים לפעמים 'לוזר'". במאי הסרט דייויד פינצ'ר אמר בראיון לניו יורק מגזין: "אני יודע איך זה להיות בן 21 ולנסות לביים ולשבת בחדר מלא מבוגרים שחושבים שאתה ממש חמוד אבל לא הולכים לתת לך לשלוט בשום דבר. אני מכיר את הזעם שמגיע כשאתה רוצה שיאפשרו לך לעשות את הדברים שאתה יודע שאתה יכול לעשות".

השניים, בניגוד למזריץ', הזדהו עם האנטי-גיבור שלהם, אולי אפילו קצת התאהבו בו. אבל צוקרברג לא רואה את זה ככה. "אני יודע את הסיפור האמיתי", השיב לחוזה אנטוניו ורגס מהניו יורקר כשזה לחץ עליו להתייחס לפרטים שפורסמו על הסרט, שתסריטו דלף לרשת.  

זאק וסורקין סיפור אהבה

לילה. פנים. חדר מלון במדריד. על המיטה זאק וזוגתו, פרסיליה צ'אן, שחלו במהלך טיולם בספרד ורותקו לטלוויזיה, שם צפו בעונה הראשונה של "הבית הלבן" של סורקין. אחר כך רכשו בחנות כלבו את שאר העונות וצפו בכולן. אירוניה 1: זו הסדרה האהובה על זאק. אירוניה 2: הוא אוהב את הסדרה בזכות הדרך האותנטית לדעתו בה היא מתארת את העבודה הפוליטית בוושינגטון.

קאט לסורקין. כתב הניו יורקר מספר לו על כך. פאוזה. סורקין: "הלוואי ולא היית אומר לי את זה". ספוילר: ימים ספורים אחרי שדיבר עם כתב הניו יורקר על הסדרה, זאק מסיר אותה מרשימת הסדרות האהובות בפרופיל הפייסבוק שלו. כולנו מסתירים עובדות שלא מתאימות לתדמית שאנחנו מנסים ליצור לעצמנו.