אבקת הפיות של ג'ואנה

מחזה לא רגיל, אפילו משעשע, התרחש אמש (ה') במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, בשעות לפני ההופעה של ג'ואנה ניוסום. ההמון המשולהב, הפנים המוכרות והחשודים הרגילים של מה שנהוג לכנות "קהילת האינדי" נראו מבולבלים משהו, נוכח המיקום המעניין בו מצאו עצמם לפתע.

מעטים הם האמנים הצעירים שמסוגלים למלא מעוז תרבות כמו בית האופרה בקהל שנע בטווח הגילאים שבין 20 ל-40, כאילו יד עליונה עשתה קופי-פייסט מה"בארבי" אל הנקודה הרחוקה ביותר ממנו. ג'ואנה ניוסום, בת גילם הממוצע של מרבית האנשים שבאו להאזין ולפרגן לה אתמול, היא אחת כזו, ולא בכדי.

ניוסום על הבמה. מוצלחת ואינה קלה להאזנה (צילומים: ניר פלד)

בשמלת ערב, שיער ארוך וגזרה דקיקה, דילגה לה היוצרת הקליפורנית בקלילות בין הנבל לפסנתר, כשהיא מלווה בחמישה נגנים שכמוה, מציינים את הערב האחרון לסיבוב ההופעות שלהם לקול תשואות אדירות מקהל מאוהב.

גם ניוסום, כך היה נדמה, לא רגילה להרעפת חיבה שכזו: העדינות בה צחקקה והחמיאה לקהל על קבלת הפנים החמה הפכה מיד להבעת תודה משלה, כשפתחה ב"Bridges and Balloons" והמשיכה מיד ל-"Have One on Me", שיר הנושא של אלבומה האחרון. בדיוק אצילי ובעדינות אין קץ, מילאה את המשכן בקסם מכשף, בין סיפורי אכזבות ומעשיות אהבה על רקע נהרות ויערות מכושפים.

אל תנסו לתחום אותה

הופעה של ניוסם איננה דבר קל למאזין שאינו מודע לייחודיות ולמורכבות שביצירתה. בדיוק כפי שהאזנה לאלבומה האחרון והמשולש יכולה להתיש מגודל היצע הכלים, התיאורים והתפניות האקורדיות, כך גם הופעתה, שארכה שעתיים ועשר דקות, דרשה סבלנות רבה.

ניוסום. קמצוץ של ביורק

סבלנות משתלמת, יש לומר, שכן מכלול היצירה של ניוסום כה רחב, שקשה להאמין שבחורה צעירה כל כך מסוגלת להתמודד עם שעטנז הז'אנרים והסגנונות המוזיקליים שהיא מפגינה באלבומיה וכפי שחזינו אתמול - גם בהופעותיה החיות.

וויט-גוספל, אוונגרד, אמריקנה: זרקו סגנון והיא מכילה אותו, במה שאנשים אוהבים לכנות "אסיד פולק". אך אין צורך לנסות לתחום אותה בהגדרות כולאות. מבחינה ווקאלית, מדובר במפגש צבעוני בין קייט בוש, סטינה נורדנסטם, טורי איימוס ופיונה אפל. ניתן למצוא שם גם קמצוץ של ביורק, לפחות מבחינת הגישה, והמיש-מש האקסטרווגנטי הזה, יוצר דבר חדש לגמרי, כמעט קסום, שעבר אתמול בהופעה לא קלה לביצוע.

בהופעה. ניוסום הוחזרה לשלושה הדרנים

דווקא ההתחנפויות המתבקשות לכאורה לקהל המקומי, בדמות "תודה", "חומוס", או "סבבה", (שכשנהגו מפיה של ניוסום עטו צליל שבין האיסלנדי ליפני) נראו כעודף מאמץ מיותר. שכן בין "Cosmia" , "Soft as Chalk" ו"Inflammatory Writ", מחיאות הכפיים שהרעידו את המשכן אתמול, משל התקיימה בו הופעה של ג'ואנה ספרינגסטין, נבעו אך ורק מהערכה לבחורה זעירה עם נבל גדול.

מחיאות כפיים אלה החזירו אותה לבמה לשלושה הדרנים, לביצועים של "Jack Rabbits" ו"Monkey & Bear" והבטחה לשוב לכאן בעתיד, אולי עם בן זוגה, הקומיקאי אנדי סמברג (כפי שהציעה מישהי באולם).

עבור ג'ואנה היה זה אקורד סיום מענג למסע הופעות מוצלח, ואילו הקהל המרוצה זכה לסגור את תקופת החגים בלוקיישן שונה משהורגל אליו עד כה. אבל חלומות בצד ומציאות בפרצוף, כשאת פני היוצאים קיבלו מוכר הבייגלה הקבוע של המתחם, וחצוצרן מבוגר שניגן בחדווה לא אירונית את "יאללה, לך הביתה מוטי". וכך, גם אבקת הפיות המהפנטת של ניוסום נעלמה לה כלעומת שבאה.