שאלות המחקר בארה"ב: מה ישראלי בעיניך?

"הם למדו את אלתרמן גורי ויזהר וילמדו את א.ב יהושע, גרוסמן ואתגר קרת. כדי לספר את הנרטיב הישראלי אני מלמד את הסופרים של הזרם המרכזי. אני מקווה שהם מבינים את התרבות ואת ההתפתחות וגם מכירים טקסטים בסיסיים בסיפור הישראלי", אומר בנזימן. ולמה "חרבת חיזעה", על בסיס הסיפור של ס. יזהר על גירוש כפר ערבי דמיוני ב-1948? "אלתרמן וגורי זו ספרות מאוד לאומית חד משמעית. ס. יזהר זה כמעט 180 מעלות. שם זה יפי הבלורית והתואר וכאן זה גידי גוב עם משקפיים שנופלים לו כל הזמן. שם הם שלטו בקרקע, פה הם לא מצליחים לעבור את הבוץ".

מתעניינים בישראל. סטודנטים בשיעור של ד"ר בנזימן (צילום: יצחק בן-חורין)

הסטודנטים, הוא אומר, מורכבים מכל מי שמעניין אותו תרבות וישראל בכלל. "אחת הסטודנטיות שלי לתואר שני, עושה תזה בנושא אחר לגמרי אבל היא גילתה עניין בתרבות הישראלית ואיך חוקרים אותה. לימוד תרבות זה יותר עמוק ורציני מסתם סיסמאות וכותרות".

ואמנם, הספרות היא רק חלק קטן מהמהפך. "זו הפעם ראשונה שיש תשובה יהודית ממוסדת להשתוללות הערבית פה", אמר ל-ynet ד"ר יואל רפל, מנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, שמספר על פריחת העניין האקדמי בישראל - כמענה לנסיונות להכפשת המדינה.

"כמו שיש לימודי אסיה, לימודים איברים או סובייטים, יהיו גם לימודי ישראל", הוא מתגאה בתוכנית החדשה גם במוסד שלו.

מדובר בהתקדמות של ממש. "באוניברסיטאות בארה"ב יש כיום 1,300 קורסים על מדינת ישראל. פי שלושה מאשר לפני שלוש שנים. יש מהפכה", קובע פרופסור אילן טראון, מאוניברסיטת ברנדייס שליד בוסטון. "חצי מהקורסים הם במדעי הרוח - כמו קולנוע וספרות השוואתית. יש לזה ערך אדיר, כשבתוך ההשכלה הכללית יש ידע על המדינה מעבר לכותרות. הסטודנטים לומדים על ישראל לא רק בהקשר של הסכסוך".

כל התהליך לא נבע בשום דרך ממערך ההסברה הממשלתי, אבל העניין הגובר בישראל בקמפוסים מאפשר לדיפלומטים ישראלים להציע לאוניברסיטאות מרצים על התרבות והאמנות, התקשורת ונושאים אחרים שעל סדר היום. "אנחנו שמחים שניתנת לנו ההזדמנות", מתארת את המציאות המתהווה גלי ברעם, האחראית על הקמפוסים בארה"ב בשגרירות ישראל בוושינגטון. "אנחנו מעודדים ישראלים - אמנים, רקדנים, ותסריטאים לדבר על העבודה שלהם מול סטודנטים".

"חשוב לילדים שלנו"

זה לא קורה רק במסצ'וסטס. מרכז ללימודי ישראל יש כיום בכל פינה בארה"ב, מאוניברסיטת ניו-יורק ורטג'רס בניו-ג'רזי, מרילנד, אמורי שבג'ורג'יה, מיאמי, דרך נורתווסטרן בשיקגו, אוניברסיטת טקסס בדאלאס ובאוסטין, ועד UCLA וסן פרנסיסקו סטייט בקליפורניה.

פרופ' טרואן הוא מרצה להיסטוריה ולימודי מדינת ישראל, איש אוניברסיטת בן גוריון, שעלה לארץ מארה"ב ב-1975 וכעבור שנתיים מונה לדיקן מדעי הרוח והחברה באוניברסיטה. בעקבות שנת שבתון בברנדייס והזמנות להרצאות בארה"ב הוא נחשף למצוקת יהדות אמריקה,

שהובילה להקמת קרנות סיוע ובראשן קרן שוסטרמן, להקמת מרכזים ללימודי ישראל.

"הכל התחיל עד אמצע שנות התשעים עם השחיקה הברורה במעמד ישראל בקרב הציבור הנאור במערב. התופעה הזו השליכה על יהודים בקהילות, שהתחילו לשאול שאלות ולהביע ספקות. הבעיה מבחינתם היא פחות מעמד מדינת ישראל, ויותר ההכרה שישראל מהווה מרכיב חיוני בבניית הזהות היהודית של הנוער בארה"ב. הדימוי של ישראל כמדינה נאורה, מתקדמת ומוסרית, חשוב גם לילדים שלנו", מסביר טראון.

פעם האתוס היה "אקסודוס", היום זה "בופור" ו"ג'נין, ג'נין", הוא טוען. "אנחנו מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו. סופרים ישראלים מתורגמים לארבעים שפות. יש כרסום בדימוי של מדינה במצור אבל בעלת ערכים וצדק. אני ישראלי מעומר ליד באר שבע, כל הילדים והנכדים שלי בארץ וגם הקריירה שלי, עד שנקראתי לבוא לסייע בקירוב הנוער בתפוצות לישראל".

למרכז ללימודי ישראל באוניברסיטת ברנדייס, הגדול ביותר בארה"ב וכנראה בעולם - שפרופ' טראון עומד בראשו - יש חלק מרכזי במהפך. עד מהרה התברר שאין בנמצא מרצים על ישראל, והוא לקח על עצמו את המשימה. "בשבע השנים האחרונות הכשרנו חברי סגל ב-144 אוניברסיטאות בכל ארה"ב, ובמדינות אחרות בעולם. בקיץ האחרון במרכז שוסטרמן ארגנו סמינר ל-120 סטודנטים ואנשי סגל בסין (בבייג'ינג ושנדונג) שדוברים עברית והציגו עצמם בשמות ישראלים כמו אופק, כי ריחמו עלינו שאנחנו לא יכולים לקרוא בשמות סיניים. קיבלנו שלוש פניות מארמניה מאנשי אקדמיה שביקשו ללמוד על המדינה".

מדוע בכל העולם מתעניינים בנו? טראון שואל כדי לענות: "אנחנו טועים כשאנחנו חושבים שרק יהודים מתעניינים בישראל ושההתעניינות היא רק בסכסוך. כל שנה יש קבוצה גדולה של נוצרים מהזרמים השונים וגם מוסלמים, בעיקר חילונים, שבאים ללמוד על ישראל". גם העניין בכתב העת שהוא עורך שלוש פעמים בשנה, "לימודי ישראל" שמו, גבר לאחרונה.

"פעם לא יכולת ללמוד עם ישראל גם אם רצית"

היום טראון וחבריו חוגגים ניצחון גדול. בארה"ב כבר יש יותר קתדרות ללימודי ישראל מאשר ללימודי צרפת או גרמניה. איש מפתח נוסף בסיפור הוא ד"ר מיטשל בארד, שפרסם החודש ספר על הלובי הערבי בארה"ב. הוא עומד בראש ארגון היוזמה המשותפת אמריקה-ישראל (AICE), הפועל מאז 2006 להביא מרצים ישראלים לאוניברסיטאות בארה"ב. השאלת מוחות, אם תרצו.

"עד לפני כמה שנים לא לימדו ב-53 אחוזים מהאוניברסיטאות בארה"ב אפילו לא קורס אחד על ישראל. במרבית האוניברסיטאות לא יכולת ללמוד כלום על ישראל גם אם רצית", משחזר ד"ר בארד. בשנים האחרונות בארד ואנשיו מימנו את בואם של 65 מרצים ישראלים, כל אחד לשנה שלמה.

מי שרוצה להבין כיצד זה פועל, מוזמן למשל לאוניברסיטת מרילנד. פרופ' יורם פרי מוכר בישראל כעורך "דבר" לשעבר, מרצה לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ומקים מכון חיים הרצוג. לאחר שנת שבתון ב"אמריקן יוניברסיטי" בוושינגטון שבה הרצה, פרי קיבל הצעות מכמה אוניברסיטאות בארה"ב להקים בהן מרכז ללימודי ישראל.

הוא בחר במרילנד וקיבל תפקיד כפול: הכובע האקדמי של "בעל קתדרה" וכובע של ראש המכון ללימודי ישראל.

"כשהגעתי לכאן בשנה שעברה היו 200 סטודנטים שלקחו קורסים על ישראל במסגרת לימודי יהדות. עכשיו זו תוכנית נפרדת ללימודי ישראל. בשנה הנפתחת יש כבר 300 סטודנטים ו-15 קורסים על ישראל. פתחתי באוניברסיטה תואר ראשון של לימודי חטיבה על ישראל, שזה כולל לימודי חובה על ההיסטוריה של ישראל, הסוציולוגיה של החברה, הפוליטיקה, הסכסוך, והתרבות. מעבר להם יש קורסים אחרים".

פרי גייס את פרופ' סמי סמוחה, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה, שבא לשנת שבתון להרצות בקורס על ישראל. לסמסטר הקרוב הגיעה ד"ר ענת פירסט, ראש החוג לתקשורת במכללת נתניה. ד"ר גבי וימן, מומחה תקשורת מאוניברסיטת חיפה, יעביר קורס על טרור באינטרנט – באינטרנט. הסטודנטים יצפו בהרצאות המוקלטות במרילנד בזמנם החופשי, ויוכלו להתכתב עם וימן. הצלחה של הניסוי תאפשר לפרי להגדיל את היצע הנושאים.

"אוהבים את ישראל בגלל הדמוקרטיה והפתיחות"

במקביל, פרי מחדיר קורסים על ישראל גם למסגרות אחרות של לימודים כלליים באוניברסיטה – כמו סוציולוגיה, תקשורת ופוליטיקה. "לסטודנטים לספרות אני מציע קורס על השתקפות הסכסוך בספרות הישראלית. למי שלומד על נשים ומגדר אני מציע קורס על נשים בישראל - תולדות התנועה הפמיניסטית, הקיבוץ, השפעת המלחמה על תפקיד האשה בחברה הישראלית".

יש סטודנטים ערבים שמתעניינים בנושא. עומרי ארנס (צילום: יצחק בן-חורין)

על רקע הטענות שנשמעו בישראל על אקדמיה מוטה-פוליטית, פרי מבהיר ש"התורמים שלי לא נכנסים לתכנים ואני דואג להציג את מגוון הדעות האקדמיות, שמרנים וליברלים. אני מציג את האסכולות השונות בישראל. יש מרצים מגוונים מהשמאל הביקורתי הלא הרדיקלי ועד ימינה ללאומי דתי. מופיע אצלנו מרצה שחושב שכל הערבים רוצים להרוג את ישראל ואסור לדבר איתם, ואחר שחושב שבגלל המדיניות שלנו אין שלום". לדבריו, "האמריקנים אוהבים את ישראל בגלל הדמוקרטיה שלה והפתיחות התקשורתית, ואת זה אנחנו מציגים לסטודנטים".

במרילנד מצאנו גם סטודנט ישראלי. עומרי ארנס, הנכד של שר הביטחון לשעבר משה ארנס, שהגיע ללמוד לתואר שני בביטחון לאומי. "אני מתעניין בלימודי ישראל והיחסים עם הערבים והפלסטינים. לוקח קורסים על מדיניות החוץ האמריקנית על המודיעין האמריקני והביטחון הלאומי.

בעבודה שלי על ניהול מו"מ אנחנו מתרכז במו"מ הישראלי פלסטיני".

עומרי הוא העוזר של פרי, ובימים אלה הוא מסתובב בקמפוס כדי לגייס תלמידים להגיע לקורסים סמסטריאליים באוניברסיטת תל-אביב או בחיפה. "יש כאן המון סטודנטים יהודים. בקורס שלנו יותר מחצי הם יהודים ורובם היו בישראל ומכירים אותה. אבל יש לנו סטודנטים סינים, הודים, שחורים, ערבים שמתעניינים בלימודים על ישראל ואין להם שום רקע בנושא". אז נראה שהשנה יותר מתמיד, באמריקה שואלים "מה ישראלי בעיניך"? יכול להיות שהתשובות רק מעלות עוד שאלות.