עם כנפיים, בלי מעוף

"300", סרטו השני של זאק סניידר, זכה לביקורת על היותו גילום רעיוני וסגנוני של ערכים פשיסטיים. גופם של הלוחמים הספרטניים היה עדכון וולגארי לשלמות גופנית קלאסית. מוסרית הם צייתו לאידיאלים של עליונות וטוהר גזע הכוללים דחייה של זרים ושל חריגים שנולדו בקרבם. סניידר תרגם במדויק את חזונו של יוצר הקומיקס הבעייתי פרנק מילר, ויצר סרט שמפגין כישרון ניכר אך גם מרתיע בהשקפת העולם הנובעת ממנו.

"אגדה עם כנפיים". עולמם הפאשיסטי של הינשופים

ההצלחה אפשרה לסניידר לעשות את פרויקט החלומות שלו - עיבוד לקומיקס "Watchmen" של אלן מור, יצירה שערכיה שונים, ואפילו סותרים את אלו של "300". מור עסק, בין השאר, בזיקה המהותית בין קיומם של גיבורי על וסכנת החריגה מצוויי מוסר נורמטיביים, בפער בין היומרה של גיבורי על לעזור לבני אדם וההשפעה השלילית שיש לקיומם על הצביון הדמוקרטי של החברה. זו היתה ההזדמנות של סניידר לבדל עצמו מהערכים הבעייתיים של "300".

"השומרים" היה סרט שאפתני, המכיל כמה סיקוונסים נפלאים, אך סתירה פנימית תרמה לכישלונו: בקומיקס המקורי מרבית הדמויות היו בני אדם רגילים בעל כוח פיזי מוגבל שהתחפשו לגיבורי על. סניידר העדיף לשחזר את המניירות הסגנוניות של סצנות הקרב ב"300" כשהציג דמויות אלו נלחמות. הסרט אולי שאף לחתרנות של הקומיקס המקורי, אך בצורתו היה גילום של מה שהמקור ניסה לבקר.

התנדנדותו של סניידר בין ביקורת על מנטאליות פשיסטית ומשיכה לסגנון שכולו סגידה לעוצמה, רלוונטית גם לסרטו החדש - "אגדה עם כנפיים - השומרים של גא'הול" ("Legend of the Guardians: The Owls of Ga’Hoole"), סרט אנימציית מחשב לילדים שמתרגם סוגיות אלו לעולמם של ינשופים: מלחמה בין לוחמים בני אור ומנגנון רשע העוסק בשטיפת מוח, שיעבוד ודיכוי. עלילה זו מהווה הצדקה לסצנות קרב אינטנסיביות, שנושאות את החותם הסגנוני שעבד ב"300" וחיבל ב"השומרים".

לפעמים זו כמעט פרודיה

ניתן להעריך את השאיפה להציג אלטרנטיבה לסרטי האנימציה העדינים יותר של אולפנים כמו דיסני/פיקסאר או דרימוורקס, להציע בידור אינטנסיבי, ולצדד, כך נראה, במגוון ערכים חיוביים. אבל הסרט הוא כישלון חד משמעי. ההדים הברורים לעבודותיו הקודמות של הבמאי יוצרים תחושה של מפגש חוזר עם כישרון מוגבל וחמור מכך, משקפים את אותה בעייתיות מוסרית שהיתה בסרטים הקודמים - ביקורת כלפי כוחניות טוטליטרית המסתמכת על אסתטיקה שכולה הערצת עוצמה.

מתוך הסרט. גם האנימציה לא משהו

ואם זו אינה סיבה מספיק טובה להימנע מהסרט, יש לציין כי למרות ההשקעה הניכרת באנימציה, הסרט נוחל כישלון חרוץ הן באפיון הדמויות המוגבל והן במופרכות של סצנות הלחימה, המתפקדות כמעט כפרודיה על עבודותיו הקודמות של סניידר.

שני אחים ינשופים מתבגרים עומדים לפני אימוני המעוף הראשונים שלהם: סורן (ג'ים סטרג'ס) החולמני, שנכבש בקסם האגדות אותן סיפר אביו על להק הלוחמים הינשופים הטהורים ששומר על ממלכת ג'אהול. וקלאד (ריאן קוונטן), האח המיושב והזועם. שני האחים נחטפים בידי ינשופים לוחמים הנושאים אותם למחנה בו שולט הינשוף המרושע מטאלביק ("מקור מתכת").

האחים צריכים להחליט האם לקבל את סמכותו של הינשונאצי והערכים המנחים את לוחמיו, המבוססים על עקרונות של "טוהר". לאלו המסרבים להיכנע מצפים שיעבוד או קטילה.

קלאד מאמין לדבריה של ניירה (הלן מירן), בת זוגו של מטאלביק, לפיהם ננטשו בידי משפחתם, ומתחיל לעבור הכשרה כלוחם. סורן, המאמין בקיומם של השומרים, מסרב ולכן נשלח לעבדות בקרב ינשופים ששועבדו לאחר שהופנטו על ידי אור הירח.

סורן חומק מההפנוט ומתחבב על לוחם זקן בשם גרימבל (הוגו וויבינג), שמלמד אותו טקטיקות לחימה (ע"ע דמות המנטור המבוגר מ"מלחמת הכוכבים" ועד הארי

פוטר). מהלכי העלילה הצפויים יובילו את סורן לעימות לא רק מול הינשופים המרושעים, אלא גם מול אחיו שלו.

הסרט, עיבוד של שלושת הספרים הראשונים בסדרת ספרי ילדים מאת קתרין לסקי, מתרחש בעולם שבו ינשופים מדברים, חיים בתוך תרבות מורכבת ונלחמים כשעל רגליהם להבים ממתכת ועל ראשיהם קסדות.

אך גם אם פרטים אלו רחוקים מאוד מהיצורים שאותם אנו מגדירים כינשופים, אין זה אומר שילד שיגיע לסרט לא ילמד כמה עובדות אמיתיות על חייהם. למשל, על קיומה של צניפה - ההקאה של גוש המורכב מתערובת חלקים לא מעוכלים של החרקים והמכרסמים אותם אוכלים הינשופים. אך חוץ מפרטים ספורים ממין זה, הסרט בעיקר יקנה לילד היכרות נוספת עם תבניות ההתפתחות העלילתית השבלוניות של הוליווד.