מותר לכפות על אב לקחת תרופות?
שאלה:
אבי חולה במחלה ממארת, ולאחרונה אף עבר ניתוח קשה. הרופאים ציוו עליו לקחת תרופות, לאכול ולהסתובב. אך מחמת מצב רוחו הוא מסרב לשתף פעולה, ובכך מסכן את עצמו.
אני נאלץ לכעוס ולצעוק עליו, ורק כך הוא מסכים להיענות להוראות הרופאים (גם אם אחר כך הוא מקפיד עליי ועל התייחסותי אליו).
אני תמה, האם מתוך דאגתי לבריאותו אכן מותר לי לנהוג עמו בתקיפות כזו. (שלמה)
תשובה:
שלמה שלום,
ראשית, צר לנו על מחלת אביך, ועל הצער שאתה מצוי בו בגין הטיפול בו.
לעצם העניין: א. אדם מצווה ומוזהר מאוד בכבוד אביו ואמו, עד כדי כך שהתורה השוותה את כבוד ההורים עם כבוד שמים (שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ א).
ב. לא בכל מקרה צריך הבן לשמוע בקול ההורים, אלא דווקא בדברים הנוגעים להנאת גופם, ואולם ציווי הורים לילדיהם, שאינו נוגע לכבוד ההורים, אין הבנים מחויבים לשמוע בקולם.
ג. הפוסקים דנו במקרה שבו האב מצווה את הבן לתת לו דבר מאכל שהרופאים אומרים שהוא מזיק לו. הם פסקו כי במקרה כזה אין הבן מחויב לשמוע לו (ספר חסידים רלד).
פוסקים אחרים כתבו כי דין זה נכון רק אם יש סכנת חיים לאב. ואולם אם המאכל גורם לאב נזק בלבד, אפילו נזק ודאִי - יציית הבן לבקשת האב. לפי דעה אחרת, גם במקרה שאין סכנה לאב, לא יציית הבן (יד שאול).
מחלוקת פוסקים זו דומה לנידון שאלתך; אם האב לא ייטול את התרופה, הדבר יזיק לו ואף יסכנו. במקרה כזה כולם מודים שעל הבן לפעול ככל יכולתו על מנת להצילו.
לעומת זאת, אם חוסר הטיפול המתאים רק יגרום נזק לאב, ללא סכנת חיים, תלויה התנהגות הבן במחלוקת הנזכרת. נראה שבמצב הבריאותי הירוד של האב כל נזק יכול לסכנו, ולכן על הבן לפעול ככל יכולתו על מנת להציל את האב.
ד. אפשר לדחות סברה זו, ולומר שהדעות שהובאו במקרה הקודם נוגעות לבן שנמנע מלהביא לאביו דברים העלולים לסכנו, והרי הוא יושב ולא עושה, ואילו במקרה שלפנינו הבן צריך לפעול כנגד אביו, לכעוס ולצעוק עליו. ייתכן שבמקרה זה אין על הבן לפעול כך.
ואכן, הפוסקים מתייחסים למקרה שבו אישה שנטרפה עליה דעתה מתגוררת בבית בנה. עקב מחלתה היא משתוללת ומפירה את שלום הבית, ויש צורך לקושרה לכיסא. האחרונים כתבו, שבמקרה זה לא הבן הוא שיקשרה, אלא אחרים (שו"ת ציץ אליעזר יב, נט).
בניגוד לכך, יש מצבים שבהם מצאנו פעילות ממשית, אקטיבית, של הבן להציל את ההורים, גם אם הדברים נראים כפגיעה בכבוד ההורה. בגמרא (תלמוד בבלי מסכת קידושין) נזכר לשבח בן שמכניס את אביו לטחון בבית הריחיים במקומו של הבן, אף על פי שזו עבודה קשה ביותר. הדבר מותר אם בזה האב ניצל מעבודת המלך, שהיא קשה ומסוכנת מהטחינה. הרי לנו, שהדבר מותר ואף נזכר לשבח.
כך גם כתבו אחרונים, על המקרה של האם שנטרפה דעתה, שאם האם עלולה להינזק עקב השתוללותה, יהא מותר גם לבן לקושרה עד שיימצא לה מקום מסודר במוסד (נשמת אברהם ע' קמז בשם הרב נויבירט).
ה. זאת ועוד. מצאנו ציווי לבן לעשות מעשה רפואי באביו, גם אם הדבר כרוך בפציעת האב והקזת דמו. בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ א) נאמר, שאם הבן הוא רופא, לא יקיז דם ולא יחתוך לאביו (ינתחו), אף על פי שמתכוון במעשים אלה לרפואת האב. הרמ"א כותב על זה שאם אין שם אדם אחר, והאב יצטער ללא הטיפול, מותר לו לבן לעשות ככל הנדרש.
בדעת ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, נחלקו האחרונים; יש סוברים שאפילו אם אין איש אחר, גם אז אסור לו לבן לטפל באביו (בן איש חי שנה ב שופטים כד). ויש סוברים, שמרן מודה במקרה זה, והרמ"א לא בא אלא לפרש את דבריו ולא לחלוק עליו (הרב שלמה זלמן אוירבך).
ו. במקרה שלך הדבר קל יותר, שהרי לא מדובר על עשיית חבורה באב, דבר הנחשב לאיסור חמור, אלא "רק" בהפרת כבודו, על ידי כעס מדומה והרמת הקול.
ייתכן שבמקרה כזה כולם יודו שהדבר מותר, מכיוון שאין אדם אחר שיכול לעשות זאת עבור האב.
לסיכום: מותר לך לצעוק על אביך ו"לכעוס" עליו, כדי שייקח את התרופות הדרושות לו לבריאותו ולהצלת חייו. אם הדבר אינו כרוך בקשיים מיוחדים עדיף למצוא אדם אחר שיעשה זאת. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
