מעיים פקוחים לרווחה

החגים נגמרו, והותירו אתכם תשושים מארוחה משפחתית אחת יותר מדי (במקרה הטוב) ועם כמה קילוגרמים עודפים. רגע לפני שאתם מחדשים את המנוי לחדר הכושר או חוזרים לספור קלוריות, הנה כמה סרטים שירחיקו אתכם מהמקרר. אחרי שתצפו בהם, הארוחה הבאה תהיה הדבר האחרון שתרצו לראות.

פוחלצים למתחילים

כשצופים ב"טקסידרמיה", סרטו של גיורגי פאלפי ההונגרי מ-2006, מתעורר ויכוח קשה בין העיניים לבטן. בסרט שלושה דורות של גברים: מציצן שסוע שפה שמענג את עצמו בעזרת להבת נר, אלוף בתחרויות זלילה ומפחלץ שאוהב את עבודתו קצת יותר מדי. הפנים והחוץ מתערבבים זה בזה לכל אורך הסרט, שרווי באיברים פנימיים של חזירים והפרשות גופניות שונות.

"טקסידרמיה". העין ממשיכה להסתכל, הבטן צועקת הצילו

בעוד הבטן צועקת הצילו ומתחננת להפסיק לצפות, העיניים נשארות מרותקות למסך. יש משהו מהפנט ב"טקסידרמיה". גם כשאלוף הבליסה הופך מבן אדם נחמד ושמנמן לגוש גרוטסקי, שבנו מחליף עבורו את מגש הצרכים שמונח מתחתיו דרך קבע, אי אפשר להפסיק להסתכל. תנועת המצלמה מתקרבת לקלוז-אפים על פני הגיבורים וגם לפי הטבעת של יונה מלשלשת, ומעבירה תחושה שמדובר ביצירת אמנות, גם אם היא מטפלת בקיא מכל זווית אפשרית.

ממולאים בעצמם

על פניו, "דאמפלינגס" נראה דווקא מעורר תיאבון: הרי מה כבר יכול להיות כל כך מזעזע בכדורי בצק מבושלים ומפתים? אז זהו, שבמקרה של סרט הזוועות החביב של פרוט צ'אן ההונג-קונגי, בתוך כיסוני הבצק הללו מסתתרים להם שיירי עֻבָּרִים, שבידיה של הגיבורה הופכים לא רק למעדן של ממש אלא גם לנוסחת פלא לשימור ושחזור הנעורים.

"דאמפלינגס". איפה את קונה עֻבָּרִים כל כך יפים? (כן, גרמנית. זה מה יש)

בשר זה רוצח

לויד קאופמן, האב הרוחני והחומרי של "טרומה אנטרטיינמנט", מוכר בעיקר מקלאסיקות האימה הזולות להחריד שלו משנות ה-80, ובראשן סדרת "טוקסיק אוונג'ר" (או בשמו העברי, "האיש המורעל והיפהפיה העיוורת"). אבל רק מעריצי הטראש היותר כבדים מודעים לעובדה שקאופמן עדיין פועל ובועט – ומספק לחובבי הז'אנר סרטי טראש זוועתיים וזולים, גדושים בהומור, מוזיקה ועירום.

"Night of The Chicken Dead". הזוועות עליכם, המסר עלינו

אחד הסרטים האחרונים שלו, שיצא לפני כארבע שנים, הוא "Poultrygeist: Night of The Chicken Dead", קומדיית אימה מוזיקלית עם סצינות פורנו רך של לסביות. העלילה מתרחשת במזללת פאסט-פוד המתמחה בעוף אבל שילוב בין קרינה רדיואקטיבית והעובדה שהמקום הוקם על שרידיו של בית קברות אינדיאני (איזו הפתעה!), הופכת את הזוללים לשילוב מעוות בין זומבים לתרנגולות.

הסרט אולי מצועצע ונטול אפקטים יקרים, אבל כולל כמה מהסצנות הוולגריות והדוחות ביותר שנראו על המסך בעשור האחרון. אה כן, ויש לו גם מסר אקולוגי כלשהו, כלול במחיר.

קניבליזם לאניני טעם

"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" אמנם כולל כמה מסצנות הארוחה המרשימות ביותר בתולדות הקולנוע, אבל הוא גם מציג דימויים שיגרמו לכם לחשוב מחדש על עולם הקולינריה העילית. בכל זאת, אדם מת שגופו ממולא בדפי הספרים אותם הוא הקריא לאהובתו הנשואה זה לא ממש מראה מלבב, וגם הסצנות הקשות במטבח המסעדה של השף הצרפתי, כולל הנער המזמר בקול הסופרן המטריד שלו, לא בדיוק מעוררות חשק לצפות במאחורי הקלעים של הנעשה במטבח.

"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב". ולמנה עיקרית - המאהב

וכאילו כל זה לא מספיק, יצירת המופת הזו של פיטר גרינוויי מגיעה לשיאה בארוחה מפוארת, כשלמנה העיקרית מוגש בן אדם עשוי היטב. מתברר שקניבליזם יכול להופיע על המסך הגדול לא רק כאקט ברברי, אלא גם כמעדן צרפתי עם תיבול עדין.

אוכלים מפה לפה

הסרט הבא לא מבזבז זמן ופונה ישירות לקיבה: ב-2009 הוקרן בפסטיבל פנטסטיק-פסט באוסטין (ובהמשך זכה בקטגוריית האימה והשחקן הטוב ביותר) "The Human Centipede", שבו מנתח גרמני מטורף חוטף שלושה תיירים כדי להגשים את חלום חייו - חיבור אנשים דרך מערכת העיכול, כך שמה שהראשון אוכל נפלט אל פיו של הבא אחריו, וכן הלאה.

"The Human Centipede". ולזה יש המשך???

הבמאי ההולנדי טום סיקס טען שהסרט "מדויק ב-100% מבחינה רפואית", זאת אחרי שהתייעץ עם מנתח. סיקס סיפר שראה במו עיניו צופה אחד לפחות מקיא

במהלך הקרנה, וקיבל איומים על חייו בפייסבוק בטענה שמדובר בסרט החולני ביותר שנוצר אי פעם.

היצירה האנאלית הוקרנה בשבוע שעבר גם אצלנו בפסטיבל אייקון, אך למי שפספס או רוצה עוד - סרט ההמשך עומד לצאת ב-2011. סיקס סיפר בראיון שנערך עימו לאחרונה שהפעם יחוברו להם יחדיו לא פחות מ-12 אנשים. הוא הבטיח שהסרט הקודם היה רק הכנה לסרט הזה, ושהפעם באמת מדובר בסרט החולני ביותר שנעשה בכל הזמנים.