תעלומה: לאן נעלמו 100 מיליון שהבטיח כץ?
לפני כחודשיים הודיע שר התחבורה, כי הוא עומד להגדיל את תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ב-100 מיליון שקלים. כעת מתברר כי משרד האוצר עומד לקצץ דווקא יותר מ-10% מהתקציב. וגם, ראש אגף התנועה מאיים - כמו בכל שנה - כי הקיצוץ בתקציב הרשות יפגע במלחמה בתאונות, וסומך על כך שאיש לא יבדוק מי האחראי האמיתי לתקציב
מדוע עומדים לקצץ בתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, למרות ההבטחה להגדילו משמעותית? אתמול (א') הודיעה מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כי היא מוחה על כוונת משרד האוצר לקצץ את תקציב הרשות ב-38 מיליון שקלים, מ-350 מיליון ב-2010 ל-312 מיליון ב-2011. חברי המועצה הודיעו כי בכוונתם לבקש משר התחבורה, ישראל כץ, לפעול ללא דיחוי להגדלת התקציב המיועד לרשות, על-מנת למנוע פגיעה בפעילותה בשנת התקציב הבאה.
אלא שהודעת המועצה מגיעה כחודשיים בלבד לאחר הצהרת השר כץ, לפיה ב-2011 דווקא יוגדל תקציב הרשות לבטיחות ב-100 מיליון שקלים. בהודעה שפרסם ביולי האחרון, ציין כץ כי "מדובר בתקציב הגדול ביותר שהעובר לרשות בשלוש השנים האחרונות". בלשכתו אף אמרו כי "השר לא יהיה מוכן להגיע לשום הסכמה ללא תוספת משמעותית לתקציב (הרשות לבטיחות, ש.ה) של 2011".
אלא שמקורות ברשות לבטיחות אומרים כי תוספת התקציב אותה הבטיח השר, מתוכננת בכל מקרה להעברה לרשויות מקומיות לטובת שיפורי תשתית, וכי החלטות בעניין יתקבלו בסופו של דבר בהתאם לרצונו של כץ. יש לציין כי גם ללא התוספת, מיועד כיום חלק ניכר מתקציב הרשות - כ-200 מיליון מתוך 350 מיליון שקל - למימון פרויקטי תשתית ברשויות מקומיות.
כל שנה והקיצוץ שלה
הודעתה של מועצת הרשות לבטיחות מגיעה על-רקע הצהרות בכירים במשטרה ובמשרד לביטחון פנים, לפיהן הקיצוץ בתקציב הרשות ייפגע אנושות בתפקוד אגף התנועה, המתוקצב חלקית על-ידי הרשות. אלא שבדיקת ynet מעלה כי הצהרות מעין אלה חוזרות על עצמן מדי שנה, כחלק ממאבקים בין-משרדיים על תקציב הרשות ואגף התנועה.
כך למשל, בהופעה בפני ועדת הפנים בכנסת באוקטובר 2008, הסביר ראש אגף התנועה, ניצב אבי בן-חמו, כי החלטת ממשלה מאוגוסט באותה שנה, לפיה יקוצצו 200 מיליון שקל מתקציב הרשות ב-2009, תוביל לאנרכיה. "אם אני אומר שיש 1,100 סיירי תנועה שעובדים היום, 305 סיירים צריך להוריד. מתוך 227 בוחנים, 22 בוחנים יורדים. יש לנו 98 תובעי תעבורה, 24 יורדים. כל מערך הזה"ב, אותם מדריכי זהירות שמדריכים בבתי ספר, כל המערך הזה מבוטל. כמעט שליש מאגף התנועה נסגר, ואני לא סתם אמרתי את (ה)משפט של אנרכיה".
כשנה לאחר מכן, ביוני 2009, הגיע ניצב בן-חמו לוועדת הכלכלה, ואף שם הזהיר מפני השלכות קיצוץ תקציב הרשות, הפעם ל-2010: "מורידים 200 מיליון שקל... ואז נשארו כמה שאריות שאותן צריכים לחלק לכולם. אין, אי-אפשר... ברגע שאני לא מקבל את הכסף הזה - אלה שוטרים שמומנו עד היום על-ידי הרשות. אם הרשות לא תעביר לי את הכסף, אני אומר שלום לשוטרים ושולח אותם הביתה. זאת המשמעות של הדבר".
מדבריו של בן חמו ניתן היה להסיק כי פעילות משטרת התנועה ממומנת ברובה על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אלא שלא כך הדבר. מרבית פעילותה ממומנת מתקציב המשרד לביטחון פנים. בדיון בוועדת הכלכלה ב-2009, הסביר ניצב בן-חמו מהיכן מגיע תקציב האגף: "הרשות לא מממנת את משטרת ישראל. 90% (מ)תקציב משטרת התנועה בא ממשטרת ישראל".
מי יממן את מצלמות המהירות?
אחת הסוגיות העיקריות העולות כעת לדיון, היא החלטת הרשות להסיט חלק מהתקציב המיועד לאגף התנועה ב-2011, לטובת מימון פריסת מערך חדש של מצלמות מהירות, שיופעל כבר בחודשים הקרובים. מתוך 65 מיליון שקל המיועדים לאגף התנועה, כ-25 מיליון יועברו לפרויקט המצלמות, הנקרא "א3". במשטרה מזהירים כי משמעות החלטה זו היא פגיעה חמורה במערך האכיפה.
אלא שגם כאן מגלה בדיקת ynet כי החלטה דומה התקבלה כבר בעבר, בידיעת ראשי אגף התנועה והמשרד לביטחון פנים. בדיון בוועדת הכלכלה ביוני 2009, הבהיר נציג אגף התקציבים במשרד האוצר כי "התקציב המיועד של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים למשטרה, אמור לכלול גם את נושא הניידות וגם את הנושא של המצלמות האלקטרוניות (פרויקט א3, ש.ה). הרשות לבטיחות יכולים לשחק בתוך התקציב ולהחליט כמה הולך למשטרה".
מנהל אגף התקציבים ברשות לבטיחות חיזק באותו דיון את דברי נציג משרד האוצר: "לגבי פרויקט א3 (מערך המצלמות, ש.ה)... מדובר בפרויקט שעולה במשך 11 שנה כ-1.2 מיליארד שקל. זה ברור לגמרי שהרשות לא יכולה לשאת על גבה סכומים כאלה. כאשר מדובר על השלב הראשון של 60 מצלמות, הרשות רואה חשיבות גדולה בפרויקט הזה, ולכן מתוך 65 מיליון שקל, כ-25 מיליון שקל בערך הולך לפרויקט".
תחרות על החלשת הרשות
בהודעת המועצה אתמול, הביעו חבריה "מורת רוח גלויה" מהקיצוץ בתקציב, וציינו כי "זה מהלך המכוון לפגוע בעבודת הרשות, ומעבר לכך - מהלך שייפגע קשות (ב)כל רשויות הביצוע האמונות על המאבק בתאונות הדרכים". לדעת מומחי בטיחות, מי שפוגע בעבודת הרשות מזה זמן רב היא דווקא צמרת משרד התחבורה - ואף מועצת הרשות עצמה.
ביקורת רבה מופנית נגד השר כץ: מזה יותר משנה מתנהלת הרשות ללא מנכ"ל קבוע, ולדברי בכירים בתחום הבטיחות, מי שלמעשה אחראי כיום על פעילותה הוא מנכ"ל משרד התחבורה, יעקב גנות. מצב זה יוצר ניגוד עניינים, שכן הרשות אמורה לפקח על פעילות משרד התחבורה בתחום הבטיחות. לדברי הבכירים, התנהלות השר, שלא קידם את מינויו של מנכ"ל חדש לרשות - ואף קיבל החלטות הנוגעות במישרין לחלוקת התקציב שלה - החלישה משמעותית את מעמדה, ובמידה רבה הפכה אותה לאגף נוסף וחסר עצמאות בתוך משרד התחבורה.
גם כנגד מועצת הרשות והעומד בראשה, אוריאל לין, נמתחת ביקורת. ביולי האחרון הציג לין "תוכנית עיבוי": תוכנית שנועדה להתמודד עם העלייה במספר ההרוגים בתאונות, הניכרת מאז תחילת השנה. אלא שלדברי מומחי בטיחות, התוכנית נטולת בסיס מחקרי, וחלקים ניכרים בה כלל אינם ניתנים ליישום בטווח הזמן הקרוב. יתרה מכך: לאחרונה אף הורה לין על הפסקת מסע הסברה שיזמה הרשות בעניין הסחת-דעת בנהיגה - החלטה שכלל אינה אמורה להתקבל על-ידי יו"ר מועצת הרשות, אלא על-ידי הדרג המקצועי. התנהלות זו, כך סבורים מומחי בטיחות, מחלישה עוד יותר את הרשות.
לפנייה לכתב/ת 
