שיחות האקלים בסין; בלי רוח במפרשים

דווקא סין - המדינה שפולטת הכי הרבה גזי חממה לאטמוספירה - מארחת החל מהיום (ב') את שיחות ההכנה לכינוס האקלים השנתי של האו"ם, שצפוי להיפתח בחודש הבא בקנקון, מקסיקו.

השיחות, בעיר טיאנג'ין בצפון המדינה, נועדו לנסות ולגשר על הפערים הגדולים והחשדנות הרבה שהביאו לתוצאה המאכזבת של כינוס האקלים בקופנהגן בדצמבר שעבר. המטרה הייתה אז לחתום על הסכם כלל-עולמי להפחתת פליטות גזי חממה - הסכם שיחליף את אמנת קיוטו שתוקפה יפוג ב-2012; התוצאה הייתה הסכם בלתי מחייב בין חמש מדינות שהבטיחו לפעול בנושא, והסכמה רפה מצד מדינות נוספות להציב יעדים לשנים הבאות, ולממן סיוע כספי.

אחרי קופנהגן, שוחרי סביבה, מדענים, פעילים, אנשי האו"ם וראשי מדינות הפועלים לבלימת שינוי האקלים נותרו מתוסכלים. היו אף מי שהעריכו שהפערים כה עמוקים עד שגם בכינוס הקרוב במקסיקו לא תושג הסכמה, ושההסכם המגובש יושג רק בעוד שנה, בכינוס בדרום אפריקה.

עשירים עם עבר מזוהם נגד שאפתנים עם עתיד מעורפל

עיקר המחלוקת, שהתגלעה בשיאה בשיחות בקופנהגן, הייתה בין מדינות מפותחות - ארצות הברית ומדינות מערב אירופה בעיקר - לבין מדינות מתפתחות, ומדינות בלתי מפותחות. המפותחות - מתועשות ועשירות, עם רמת חיים גבוהה - נושאות ברוב האחריות לפליטות גזי החממה בעולם. הן התעצמו והתעשרו במהלך המאה ה-19 וה-20 על ידי תיעוש מואץ - שגם זיהם את האוויר ותרם להחרפת אפקט החממה והפגיעה באקלים.

עתה, כשהאו"ם דוחק במדינות העולם לעשות כל שביכולתן על מנת להפחית את פליטות גזי החממה, טוענות המתפתחות - כמו למשל סין, הודו וברזיל - כי אי אפשר לדרוש גם מהן להפחית את גזי החממה. הדבר יפגע, לדבריהן, לצמיחה ולפיתוח שנועד להוציא מיליוני אנשים מעוני ורעב.

לא מסכימה להגמיש עמדות - בינתיים. מפעלים בסין (צילום: רויטרס)

המדינות העשירות, מנגד, מדגישות את המצב בהווה - ופחות את ההיסטוריה המזוהמת שלהן. הן טוענות כי דווקא המדינות המתפתחות - שמנסות להדביק כעת את הפער - אינן מצויידות עדיין במיטב הטכנולוגיה החדשה והנקייה, ולכן הפיתוח התעשייתי המוגבר שלהן הוא התורם המשמעותי ביותר לפגיעה באטמוספירה כיום.

עוד אומרים במדינות המפותחות - בעיקר בארצות הברית - כי תנאים בלתי שווים עם הקלות למדינות מתפתחות, כמו שקובעת למשל אמנת קיוטו, פוגעים בתחרותיות שלהן בשוק העולמי. על העשירות מוטלות מגבלות פליטה ולכן יקר להן יותר לייצר מוצרים, בעוד שעל האחרות לא מוטלות מגבלות. הן נהנות מהיתרון, מוזילות מחירים וגורמות לאבדן מקומות עבודה רבים במערב.

המדינות הבלתי מפותחות הן גם העניות ביותר, אלו שאין בהן מגזר תעשייתי מפותח ותרומתן לסך הפליטות העולמי הוא מזערי. מנגד, הן מצוייות באזורים המועדים לסבול את הפגיעות הקשות ביותר משינוי האקלים - שמואץ על ידי כל המדינות האחרות.

לכן דווקא מדינות אלה - כמו למשל מדינות איים קטנות באוקיינוס השקט - הן הנחושות ביותר להביא לפתרון המצב על ידי הסכם הגבלת פליטות. הן רוצות הסכם עולמי מחייב, שיטיל את מירב המגבלות על המדינות המזהמות בטווח הקצר והארוך. הן רוצות גם שהמדינות העשירות יעבירו כסף וטכנולוגיה נקיה למדינות האחרות, וגם יסייעו להן להערך ולהתגונן מפני פגעי מזג האוויר ואיתני הטבע.

אין התגמשות; אין התלהבות

בחודשים האחרונים, המגעים הבינלאומיים החותרים להסכם אקלים חדש התקיימו בצל האכזבה משיחות קופנהגן. אף מדינה אינה רוצה להיות זו שתישא בעול של הפחתת הפליטות, בעוד האחרות נהנות מהקלות.

אלפי המומחים, המדענים ונציגי המדינות שהתכנסו לששת ימי הדיונים, עושים זאת ללא התלהבות יתרה. הם כבר לא מדברים על חתירה להסכם השנה - כי אם להסכמה, גם אם פשרנית ובלתי מחייבת - שתוביל בהמשך להסכם אקלים מגובש. נדמה שהאיום כי הזמן לגיבוש הסכם הולך ואוזל, ושההשלכות עלולות להיות הרסניות לאקלים כדור הארץ, כבר הפך מוכר ושחוק, והוא אינו מחדיר מוטיבציה בנציגים.

כריסטיאנה פיגוארס, ראש מזכירות שינוי האקלים של האו"ם המנצחת על השיחות, מנסה בכל זאת להזיז את הגלגלים קדימה. היא אמרה שהמשא ומתן בנושא מתנהל באיטיות, ושאם השיחות בטיאנג'ן וקנקון לא יניבו התקדמות, המצב רק יחמיר.

אך גם פיגוארס מנמיכה ציפיות. "אינני צופה הסכם שיהיה סוג של 'מפץ גדול'", אמרה. "אני צופה צעדים קטנים. הגישה החיובית הזו היא כנראה האפשרות השפויה היחידה, אך היא עומדת בניגוד גמור לדחיפות של הנושא עצמו". 

השטפונות ההרסניים בפקיסטן, השריפות ברוסיה וגם מפולות הבוץ שפגעו במקסיקו, יסייעו אולי להמחיש את הדחיפות עליה מדברת פיגוארס. אבל באווירת חוסר האמון השוררת בין הנציגים - אולי גם זה לא יספיק.

פרשנים: הפתרון בידיים של סין

זוהי הפעם הראשונה שסין מארחת שיחות של האו"ם בנושא האקלים. ייתכן שבחרה לעשות זאת כדי להפגין את המחוייבות שלה לנושא, ולהדוף את גלי הביקורת הבינלאומית שמוטחים כלפיה בעניין זה.

בארצות הברית, באו"ם ובמדינות אירופה הצביעו לא פעם על סין כמי שגוררת רגליים ואינה מסכימה להתחייב על הפחתת פליטות גזי החממה שלה. זאת, בעוד שהמגזר התעשייתי שלה צומח בקצב מסחרר, צורך אנרגיה ופולט כמויות עצומות של גזי חממה. בניגוד לכמה ממדינות מערב אירופה, סין לא הסכימה להפחית את הפליטות באופן אבסולוטי אלא רק לצמצם אותן באופן יחסי, כדי שלא לפגוע בצמיחה הכלכלית שלה.

בכל מקרה - קיום השיחות שם מסיט את הזרקור לעבר מאמציה של סין להתמודד עם שינוי האקלים. פרשנים מעריכים שהיא, כמדינה שפולטת הכי הרבה גזי חממה כיום, מחזיקה בידה את המפתח לפתרון המשבר.

אם תגמיש את עמדותיה ותסכים להתחייב על הפחתת גזי חממה, ייפרץ המבוי הסתום. הדבר לא יותיר לארצות הברית ושאר מדינות העולם אפשרות אלא להצטרף למהלך. אם תמשיך להתעקש שמדינות מתפתחות יהיו פטורות מהפחתת פליטות - המחלוקת תימשך.