לא מזמן הכרתי אותה, והכל התחיל להתפרק לי
עד לפני מספר שבועות החיים שלי היו די מושלמים: אהבה, חתונה, ילדים, בית נחמד, מסעדות, סרטים, ספורט, משפחה, עבודה קשה אך ומתגמלת וכל העתיד לפניי. ברור לי שאם היא רק היתה רוצה, הייתי מוכן לעזוב הכל בשביל להיות איתה
אני מבקש להתנצל מראש בפני ציבור הנשים שיקרא במקרה את הסיפור שלי. אני בטוח שהוא לא ימצא חן בעיניכן, אבל חשוב לי שתדעו שאין לי שום כוונה לפגוע. רק לשתף ולספר מה עובר עלי בזמן האחרון.
קוראים לי עידן (שם בדוי, כמובן). נשוי, נושק ל-30, עם משפחה נהדרת. על פניו - הכל מושלם. ילדים מקסימים (אני יודע שכל אבא חושב ככה על הילדים שלו, אבל במקרה שלי גם מנקודת מבט אובייקטיבית זה לגמרי נכון. אנשים שאני לא מכיר עוצרים אותי ברחוב, מהופנטים כשאני איתם, מלטפים, מחמיאים). את אשתי הכרתי כבר בשירות הצבאי, היא היתה "הילדה הכי יפה בגן". עשרות מחזרים היו לה, ומכולם היא בחרה דווקא בי. מלבד יופיה, היא ניחנה גם בחוכמה ובאופי טוב. אשת חיל, כמעט בכל מובן.
תמיד שאפתי להשיג את הטוב ביותר. בכל תחום: ספורט, לימודים, עבודה, זוגיות. אני אחד שלא מתפשר. אני עצמי נראה צעיר מגילי, גוף חטוב, עיניים בהירות, "בייבי פייס". נראה טוב, לפחות לדעתי.
עד לפני מספר שבועות החיים שלי היו מושלמים, פחות או יותר, כמו בסרט: אהבה, חתונה, ילדים, בית נחמד, מסעדות, סרטים, ספורט, משפחה, עבודה קשה אך מצויינת ומתגמלת - וכל העתיד לפניי (נחשבתי לסוג של כוכב עולה). הכל נפלא.
אז נכון, היו גם ריבים, והאהבה שהיתה בתחילת הדרך דהתה עם השנים. אבל זה דבר טבעי, והכל התנהל לפי הספר, לפי התוכנית. כמו שצריך להיות. מידי פעם צצו גם מחזרות, שאותן נאלצתי לדחות באלגנטיות, למרות שזה בהחלט תרם לי לאגו. הכל היה במינון הנכון.
ואז, לפני מספר שבועות, הכרתי אותה. ומהרגע הזה הכל התפרק.
הפעם זה היכה בי כבר מהרגע הראשון
עוד מבט:
יומנו של נואף: הביס האחרון של הסטייק
יותם אמיתי
אחרי שעות רבות של טיפול פסיכולוגי יקר, חשבתי שמצאתי סופסוף את הפטנט איך לא להתפתות ולבגוד, איך לוותר על זריקות האדרנלין המסעירות האלה. אצלי זה החזיק מעמד בקושי 150 דקות, אבל אולי עליכם זה יעבוד טוב יותר
פגשתי אותה במקרה, וכבר במבט ראשון לבי הלם. כמו כל גבר, גם אני נמשך לנשים יפות, אבל הפעם זה היה שונה. בכל המקרים הקודמים שהתאהבתי בבחורה (ועברו שנים רבות מאז), זה היה אחרי שהכרתי אותה. לפעמים אחרי היכרות קצרה, לפעמים אחרי היכרות ארוכה יותר. אבל הפעם זה היכה בי כבר מהרגע הראשון. התבלבלתי והלכתי.
היא ילדה. לא מזמן חגגה 20. יפהפיה, ומאוד מאוד חכמה - אפילו יותר ממני (ואני מחשיב את עצמי כבן אדם חכם).
כשאני מנסה לחשוב על זה בצורה קצת יותר מחושבת, ברור לי שהיא לא מתאימה לי. למען האמת, היא אפילו קצת מסוכנת. תפגע בי. יש לה היסטוריה בעייתית מאוד, אני מרגיש שהיא אפילו קצת מתוסבכת. אבל למרות הכל היא לא יוצאת לי מהראש, ואני כל כך רוצה להיות שם בשבילה, לאהוב אותה, להעמיד אותה שוב על הרגליים...
אני מתקשר והיא לא חוזרת אליי. והיא כל כך יפה...
אנחנו נפגשים מספר פעמים. היא משדרת לי מסרים סותרים. לרוב היא אומרת שהיא לא מחפשת קשר בשלב זה של חייה. פעמים אחרות היא אומרת שהיא חושבת עלי. אני מתקשר והיא לא חוזרת אליי. והיא כל כך יפה...
כבר כמה שבועות אני מתעורר כל בוקר עם דמותה, וכל לילה חושב עליה רוצה אותה, חולם אותה. אני יודע שהיא לא טובה עבורי. אני יודע שיש לי המון מה להפסיד. אבל אם להיות ישר עם עצמי, ברור לי שאם רק היתה רוצה, הייתי מוכן לעזוב הכל בשביל להיות איתה.
זה מתחיל להשפיע לי בצורה לא טובה על החיים. אני מאבד סבלנות בבית, מתקשה להתרכז בעבודה. ברור לי שאני צריך לשכוח ממנה ולהמשיך הלאה, אבל אני לא מצליח.
חבר אמר לי שזה קורה לכולם. הוא סיפר לי על חמישה חברים אחרים שלו שנמצאים בסיטואציה דומה לשלי - כולם נשואים, כולם עם משפחות, כולם במשבר עם עצמם. את האמת? זה מנחם קצת לדעת שמה שעובר עלי זה משהו טבעי שעוד אנשים במצבי חווים. מצד שני, אני, להבדיל מאחרים, לא אדם של פשרות. וברגע זה אני מרגיש שבלעדיה - החיים הטובים, המלאים, היפים והמושלמים שלי הם סוג של פשרה, שכרגע אין לי ברירה אלא לנסות להשלים איתה.
לפנייה לכתב/ת 
תמיד שאפתי להשיג את הטוב ביותר
צילום: ויז'אל פוטוס
מומלצים
