די לעמימות
לא רק בנושא הגרעין - בכל תחום, עוטפים מנהיגינו את מעשיהם ומדיניותם במעטה של סודיות, שבסופו של דבר רק מזיק. מגיע לנו לדעת, למשל, מה עמדותיהם לגבי סוגיות הליבה המדיניות
באחרונה דובר על תוכנית להקים את "מוזיאון הגרעין" בבאר שבע. גם אם התוכנית הו תקרום עור וגידים, עדיין לא ישתנה כמעט דבר בתחום השימוש האסטרטגי והטקטי הישראלי בעמימות.
העמימות היתה והינה אחת הגישות המקובלות ביותר על הפוליטיקאים, הבירוקרטים ואנשי מערכת הביטחון והצבא בישראל. מקור הגישה עוד בימי היישוב ובראשית ימי המדינה. נזכיר רק כמה מהאישים שנקטו בגישה הזו בתחומים פוליטיים, חברתיים וכלכליים רגישים - בן גוריון, שרת, אשכול, מאיר, דיין ופרס. הם, ורוב ממשיכי דרכם, עטפו במעטה עמימות כבד את מעשיהם, ובעיקר את המדיניות שלהם.
מאז ועד היום הגישה לא השתנתה, אלא רק החמירה, וגם בימים אלה היא מאפיינת את התנהלותם של בנימין נתניהו ואת אהוד ברק.
יש אינספור דוגמאות היסטוריות לגישה הזו, והנה רק כמה בולטות: חיסול נאצים באירופה, דבר הנחשף עתה; ניהול המו"מ עם ירדן על גבולות ישראל ועל מעמד הגדה המערבית; היחס לערביי ישראל - העמימות עדיין נשמרת בכל הקשור לגירושם, להרס הכפרים שלהם ולאי שילובם המלא בחברה ובפוליטיקה הישראלית; המו"מ בדבר השילומים מגרמניה - העמימות עדיין שלטת בהקצאת כספי השילומים ובקשר לרכוש היהודים שהופקד בתקופת מלחמת העולם השנייה.
מהעמימות בתחומים ובנושאים האלה, וכן בתחומים אחרים רבים, כמו בסוגיית עליית יהודי הפלשמורה ושחרור גלעד שליט, שמחוסר מקום לא ינותחו כאן, סבלו ועדיין סובלים מאוד אזרחים ישראלים רבים.
כמובן שמעל הכל, התחום הידוע ביותר שבו הונהגה העמימות, עוד בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, והיא עדיין נשמרת, הוא בנושא הגרעין הישראלי.
מדינת ישראל מעולם לא הודתה שהיא בעלת נשק גרעיני ולא הסכימה לחתום על אמנות בינלאומיות בתחום. בכל העולם, כולל באיראן, משוכנעים כי ברשותה של ישראל יש נשק גרעיני רב. עיראק, איראן וסוריה ניצלו ומנצלות את העמימות הבסיסית הזו כדי לבנות כורים גרעיניים ולפתח אמצעי שילוח ונשק גרעיני.
ישראל שילמה כבר מחיר פוליטי עבור העמימות שהיא נהגה בתחום הזה, והיא עלולה לשלם עוד הרבה יותר בעתיד הלא רחוק, כולל ביחסיה עם ארצות הברית.
דברים דומים אמורים בקשר לעמימות הנשמרת באדיקות לגבי מעשים שונים המתרחשים בצה"ל ובמערכת הביטחון, כמו האופן שבו מתייחסים ומתנהלים אנשי מערכת הביטחון אל הפלסטינים בגדה, מצד אחד, ואל המתנחלים, מצד שני. ובהקשר הזה, באופן פרדוקסלי, אזרחי מדינת ישראל יוצאים נשכרים מפרשת גלנט, שחשפה לציבור כמה היבטים עמומים של דרכי ההתנהגות במערכת הזו.
ואולי החשוב מכל בימים אלה: העובדה היא שלמרות הצהרות בומבסטיות בדבר כוונותיהם, החילו בנימין נתניהו ואהוד ברק, ועדיין מחילים, את עקרון העמימות לגבי כל סוגיות הליבה של פתרון הסכסוך עם הפלסטינים - הבנייה בהתנחלויות, המעמד העתידי של המתנחלים, הגבולות, חזרת פליטים פלסטינים, מעמד ירושלים, הקשר בין עזה והגדה וכו' וכו'. כיוון שזה יקבע את עתידם, לכל הישראלים והפלסטינים זכות לדעת לאשורן מהן הכוונות האמיתיות של אישים אלה.
לעמימות המתמשכת הזו בנושאי הליבה היו ויהיו משמעויות מרחיקות לכת לגבי מעמדה של ישראל בעולם, ולגבי ההפסדים הבטחוניים, הפוליטיים, הכלכליים והדיפלומטיים שישראל ואזרחיה סבלו במשך שנים רבות.
נוסף על ההפסדים המעשיים האלה, למרות הפסיביות הפוליטית של ישראלים רבים, אחת מזכויותיהם הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר היא לדעת לאשורן את העמדות היסודיות של הפוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון בנושאים הקיומיים.
האישים האלה רשאים אמנם לשמור על סודיות לגבי התוכניות הטקטיות שלהם בנושאים צבאיים ומדיניים רגישים, אולם יש הכרח להיפטר מעמימות בתחומים בסיסיים חיוניים. הדבר יועיל גם מבחינה בינלאומית, ובעיקר מבחינה חברתית ופוליטית ישראלית פנימית.
פרופ' גבי שפר, חבר המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר
לפנייה לכתב/ת 
