בק טו בק

כבר בדרך המובילה למתחם נמל תל אביב, אתר הופעתו של ג'ף בק אמש, ניתן היה להריח את הקלישאה באוויר: מאיר ישראל, דני סנדרסון ושאר אושיות גווארדיית הרוק'נרול הישראלי נצפו דרוכות ומוכנות להופעה של מי שוודאי היווה השראה ישירה על עבודתם כמוזיקאים. גם חברים כמו אביב גפן ושלום חנוך (פלוס נכד מוכשר) נכחו במעמד, בערב שראה אותם חושפים לרגע את המעריץ שבהם.

ג'ף בק תמיד הוגדר כ"גיטריסט של גיטריסטים", אך כפי שהוכיח מבנה הקהל האקלקטי אמש (ב') במועדון "רדינג 3" (הערב הוא מעניק הופעה נוספת באמפי קיסריה) מורשתו לא פסחה על מתברגנים בהתהוות ואף לא על זאטוטים בגיל חטיבה, ולראיה ילדה עם גשר בשיניים

שחטפה מאמה את המצלמה טרום ההופעה כי "יש שם את הגיטרה שלו, עם הפדל".

עושה אהבה עם הגיטרה

קלישאת גיטרה #235: גיטריסט אמיתי עושה אהבה עם הגיטרה. ובק הוא אבי אבות קלישאות הגיטרה. החל מהתספורת הארוכה, דרך הרזון המתבקש, וכלה ביכולת השימור המופלאה שלו, אותה הוא חולק עם גדולים כמו קית' ריצארדס ורוני ווד. הוא פוצח ב"Plan B" ו-"Stratus", וגולש היישר אל "Led Boots" מ-76', כשבין ברייק אחד למשנהו הוא מסמן לקהל, במבט קטן או בחצי חיוך, לקחת חלק פעיל בביצוע. 

בק. פורט על הגיטרה והלבבות

הוא לא מדבר המון, ג'ף בק, וכשהוא עושה זאת בקול צרוד ובמבטא כמעט בלתי ניתן להבנה, זה בעיקר כדי להציג את הלהקה המלווה אותו. רונדה סמית', בסיסטית בחסד, שאף ניגנה עם פרינס שנים רבות, מקבלת שלוש דקות סולו לעצמה שלא היו מביישות את לס קלייפול, ואף תורמת מקולה (הלא ממש מרשים) ל"Rollin & Tumblin" העממי וגם בהמשך, בקטע "Higher".

האזנה לבק, אמן שהמילה וירטואוז, כמו גם בימת הרדינג הצפופה, קטנה עליו – משולה למסע בזמן מוסיקלי. בעשר אצבעות גמישות ומאומנות הוא מג'גלג פאזות שונות בקריירה שלו - מהמטאל המלוכלך והגס אל הבלוז הכבד ועד לג'אז החלקלק. אם תעצמו עיניים תוכלו לדמיין בובת בבושקה בדמות בק ואריק קלפטון, המולידה את גארי מור, ג'ו פרי, אדי ואן הלן וסלאש.

בק. אבי אבות הגיטריסטים

הגיטרה שלו נראית כמנגנת מעצמה כשהוא משמש רק כלי קיבול, במרוץ מטורף של צלילים ומהלכי גיטרה שמתחרה בדומיננטיות שלו רק למעברי התופים של המפיק נראדה מייקל וולדן. הוא עושה זאת בנונשלנטיות הראויה לאדם שמאפסן חשמל באצבעות ונפתלין בורידים. נונשלנטיות הפוכה לחלוטין מרמת ההתרגשות שאוחזת במאזיניו, חלקם שורקים ומריעים בהתלהבות, אחרים סופגים ברכות את המעמד ויש שאף מודים כי הם נמצאים על סף דמעות.

תל אביב - מעצמת רוק

"MNA Na Eireann", הנעימה האירית המתבקשת, מתקבלת בפרצי אהבה מעודדים, וכמוה גם שיאים נוספים, כגון "Angels" "ו-"Over The Rainbow" שצובע את הבמה בורוד חלומי.

 גם הביצוע הפושר של "A Day In The Life" (שמקבל כאן אינטרפרטצית אנני לנוקס, יותר מאשר לנון) מקבל פיצוי בהדרן בזכות "How High The Moon", מחווה ללס פול, שהיווה בחייו מקור השראה עצום על בק.

גם אם אווירת הישיבה הסטרילית ואיסור העישון אינם רוק'נרול בעליל והם יאים יותר למועדון ה"לידו" בפריז, בק הוא זכר לזמנים בהם גיטריסטים היו גיטריסטים, יחידי סגולה בים של סולנים מיוזעים וצווחניים. וכשבחלק אחד של העיר מנגנים "הסקורפיונס" הופעת פרידה אחרונה ובשני עומדת אגדה, רגע אחרי השנה המוצלחת ביותר בקריירה שלה, גם תל אביב הפכה לערב למעצמת רוק על זמנית, מאוחדת בצליליה המתכתיים של גיטרה מתייפחת.