אילן ממשיך לתמוך באשתו שהטביעה את בנם למוות

כבר למעלה משנתיים עברו מאז הטביעה אולגה בוריסוב את בנה אלון בן הארבע וחצי בים. לכל אורכן של השנתיים האלו מי שתומך בה ועומד לצידה ללא תנאי הוא בעלה, אילן יהודה, אביו של אלון, שמאמין כי אשתו סבלה מדיכאון אחרי לידה שלא אובחן כראוי ולכן ביצעה את המעשה הנורא. "כבר מהיום שבו קרה לנו האסון הזה אני טוען שאת אולגה ואלון יכלו להציל במאה אחוז, אם רק מישהו היה שם יותר לב למצבה", הוא אומר בשיחה עם ynet. "אני יודע שהיא לא היתה אולגה כשהיא עשתה מה שהיא עשתה, ולכן אמשיך לעמוד לצידה".

יהודה, יחד עם אחינועם ניני, אורנה פיטוסי, נתי קרוגר, ענבל גבריאלי ונשים נוספות, מדבר על מה שהוביל את אשתו לבצע את המעשה הנורא בסרט תיעודי חדש, "היום שאחרי הלידה", שישודר היום (ה') בשעה 22:40 בערוץ 2. הסרט מאיר בזרקור את תופעת הדיכאון אחרי לידה, תופעה התוקפת אחת מכל שש נשים, כאשר 5% מתוכן עלולות לגרום נזק לעצמן או לילדיהן. למרות זאת התופעה אינה מוכרת לרבים ונשים רבות נוטות שלא לטפל בה. את הסרט יצרו העורכות ליאת המנחם ורינת קליין והבמאי איתן שמואלוף.

"הרופאים לא הבינו שהבעיה היא לא באלון אלא בה"

"כשאלון נולד אולגה הייתה אישה מאושרת", נזכר יהודה. "הוא היה בשבילה כמו מלאך והיא טיפלה בו במסירות ובאושר. אבל כשהוא היה בערך בן שלוש פתאום שמתי לב שהיא התחילה לפתח לגביו מחשבות לא נכונות. אם הוא היה מגמגם, כמו שקורה להרבה ילדים בני גילו, או סתם עושה דברים כמו כל ילד רגיל, היא לא היתה מקבלת את זה בצורה בריאה, אלא היא ישר היתה חושבת שמשהו אצלו לא בסדר. היה נראה שהיא ממש מחפשת מה לא בסדר אצלו".

אולגה ובנה אלון ז"ל. לקחה אותו להמון רופאים (צילום רפרודוקציה: אמיר כץ)

יהודה מספר כי החששות שלה היו כל כך מוגזמים, עד שהיא לא הפסיקה לקחת אותו לרופאים שונים כדי שיבדקו

מה לא בסדר אצלו. "כל הזמן היא הייתה שואלת אותי על דברים שלדעתה לא היו בסדר אצלו, ואני הייתי אומר לה שהוא כמו כל ילד רגיל, אבל היא לא הייתה מקבלת את זה והיתה הולכת איתו לכל מיני רופאים. היא היתה מגיעה אליהם שוב ושוב, כל פעם עם משהו אחר שלדעתה לא היה בסדר, והם לא הבינו שהבעיה היא לא באלון אלא בה. הם היו צריכים להבין מכל הביקורים שלה שמשהו אצלה לא בסדר, כי ההתנהגות שלה לא היתה טבעית לאמא".

-אתה לא חשדת שמשהו אצלה לא בסדר? שהיא בדיכאון?

"לצערי לא הבנתי את זה. חשבתי שהיא לא מתייחסת לאלון ולמה שקורה בצורה נכונה, אבל דיכאון לא עלה בדעתי".

"לא הבנתי שהיא עלולה לעשות משהו"

אך הזמן חלף ולדברי יהודה מצבה של אולגה רק הלך והחמיר. "בחודשיים האחרונים לפני האסון המצב שלה הפך להיות גרוע ממש", הוא מתאר. "מרוב מחשבות על מה לא בסדר עם אלון היא פשוט לא הצליחה להירדם. ואז היא התחילה לקחת כדורי שינה, אבל זה לא עזר והיא עדיין לא נרדמה. אחרי זה היא פתאום התחילה לשתות אלכוהול, מה שהיא לא עשתה מעולם קודם. ואז היא גם התחילה להיסגר בבית. היא סגרה את התריסים ופשוט לא יצאה ימים שלמים לשום מקום. וכל הזמן הזה אלון נמצא ביחד איתה בבית".

-בשלב הזה כבר הבנת שיש איתה בעיה?

"הבנתי שעובר עליה איזשהו דיכאון, אבל לא הבנתי שמדובר בדיכאון קשה או שהיא עלולה לעשות משהו. לאורך כל הזמן הזה אלון היה איתה והיא המשיכה לטפל בו ולאהוב אותו. הוא היה ילד מטופח מאוד וכולם ראו כמה שהיא אוהבת אותו. הם היו ממש כמו יחידה אחת".

-לא חששת?

"ממש לא. ראיתי את האהבה שלה אליו כל הזמן. היא גם מעולם לא צעקה עליו או הרימה עליו יד, אלא להיפך, היא תמיד היתה כל כך עדינה איתו. לא חששתי לרגע".

בשבוע שלפני האסון, מספר יהודה, אולגה סבלה מבעיות שינה קשות עוד יותר. "בכל השבוע האחרון היא לא ישנה אפילו שעה אחת", הוא נזכר. "היא היתה הולכת בבית בלי סוף. אני הייתי מנסה להוציא אותה קצת מהבית, אמרתי לה שזה יעשה לה רק טוב, אבל היא לא רצתה והייתי יוצא רק עם אלון".

גם ביום בו הטביעה אשתו את בנם לא הבין אילן יהודה כי נשקפת לבנו סכנה. "בבוקר של אותו היום הלכתי לעבודה ואולגה התקשרה אלי ואמרה לי שהיא הצליחה לישון לכמה שעות ושהכל בסדר", הוא מתאר את היום האחרון של בנו. "באחת בצהריים הגעתי הביתה וראיתי שהיא ואלון לא שם. התקשרתי אליה כדי לראות מה קורה, אבל היא לא ענתה".

הוא המשיך להתקשר במשך מספר שעות, עד שבשעה חמש בערך הבין כי משהו לא בסדר. "כשלא השגתי

אותה כל כך הרבה זמן התחלתי להילחץ, כי היא היתה במצב ממש קשה באותו זמן. התחלתי לדבר עם כל מיני אנשים ולחפש אותה, ובשמונה בערב כבר הלכתי למשטרה וגם שם התחילו לנסות ולאתר אותה, ללא הצלחה. בשעה אחת קרה המקרה".

"אולגה מצטערת על מה שהיא עשתה"

כאמור, מהרגע שהתברר לאילן יהודה כי אשתו הטביעה את בנם למוות בים הוא אינו עוזב אותה לרגע. לדבריו ברור לו כי אשתו לא עשתה את המעשה מתוך כוונה, אלא בשל המצב הנפשי הקשה בו היתה, מצב שלדעתו נבע מדיכאון לאחר לידה.

"אני מאמין שאולגה חלתה בדיכאון אחרי לידה, כי לפני שאלון נולד היא מעולם לא היתה בדיכאון", הוא מסביר. "כשאני מביט לאחור על כל התקופה מאז שאלון נולד אני מבין שהיו לה סימפטומים רבים של דיכאון לאחר לידה ואני גם חושב שכל רופא מתחיל היה יכול לאבחן זאת, אם הוא רק היה שם לכך יותר לב. כשאלון נולד היא אמנם היתה מאושרת, אבל היא הסתגרה בגלל זה. קודם היא היתה יוצאת המון מהבית, הולכת לעבודה ולחברים, ופתאום כל זה נעלם ונשאר רק אלון. שנה לפני המקרה היא אפילו ניסתה להתאבד והיתה מאושפזת בבית חולים בגלל פסיכוזה, אבל אף אחד לא חשב שהיא צריכה טיפול מתמשך".

קברו של אלון יהודה ז"ל, ביום הלוויה. היה רק בן ארבע וחצי (צילום: אבי מועלם)

גם היום ממשיך יהודה לשמור על קשר קרוב עם רעייתו. "כל יום אנחנו מדברים בטלפון ואני מגיע לבקר אותה פעם בשבועיים. אני לא עוזב אותה לרגע מאז שזה קרה".

-היא מבינה מה היא עשתה?

"היא מבינה וזה מאוד מאוד קשה לה. היא כל הזמן אומרת כמה קשה לה בלעדיו וכמה היא מצטערת על מה שהיא עשתה. אני מנסה כל הזמן להסביר לה שזה רק בגלל הדיכאון שעבר עליה, אבל אני לא יודע אם היא רואה את זה כך. אני אומר לה את זה

כל הזמן בביקורים כדי שהיא תבין ותקבל את זה".

-היום היא מטפלת בבעיות הנפשיות שלה? 

"וודאי. היא מטופלת בכדורים ועל ידי שיחות עם פסיכולוג ועם עובדת סוציאלית. היא מנסה להבין את מה שקרה. עכשיו המצב שלה יותר טוב, והיא אפילו התחילה ללמוד עברית".

בוריסוב צפויה להשתחרר מהכלא בעוד כשלוש שנים, כשבעלה מקווה להשיג לה שחרור מוקדם אף יותר. ליהודה ברור שגם כשהיא תשתחרר הוא ימשיך להיות לצידה, אבל לדבריו הם כרגע לא חושבים על ילדים נוספים. "כרגע אני חושב רק על איך אני יכול לעזור לה ולתמוך בה", הוא מסביר. "לגבי העתיד, אנחנו עוד לא יודעים מה יקרה. אני אמשיך לתמוך בה ולאהוב אותה, כי את מה שאני איבדתי גם היא איבדה. שנינו עברנו מקרה מאוד קשה".