החיים שלו דבש
הוא רק בן ,22 אבל מחמוד סעד בטוח שעלה על הנוסחה שתהפוך אותו למיליונר בדולרים עוד לפני גיל .30 המותג שהקים, בקלאווה בעיר, נמצא כבר על מדפי הרשתות המסחריות ברחבי הארץ, ופניו של הצעיר מהכפר דיר אל-אסד נשואות לשווקים שמעבר לים . כפי שפורסם במוסף "24" של "ידיעות אחרונות"
אם אתם חובבי בקלאוות, אבל עד היום ידעתם שכדי להשיג אותן צריך לרוץ ליפו, למסעדה מזרחית או לכפר נידח בגליל – יש בכלינו בשורה משמחת. הבקלאווה הגיעה לעיר. לכל עיר. וגם לכפר, לקיבוץ ולמושב – ממג'דל שאמס ועד אילת.
בימים אלה תוכלו למצוא קופסאות של "בקלאווה בעיר" מציצות אליכם ממדפי טיב טעם, רשת חנויות ילו בתחנות הדלק של פז, רשתות המרכולים של ויקטורי ורמי לוי, ובשבועות הקרובים גם ברשת חנויות סו גוד של דלק ובמרכולים של שופרסל. אפילו בחנויות של אופיס דיפו מוכרים, ליד הקופות, קופסאות של הממתקים המזרחיים. לא מכבר הוציאו משלוחי "בקלאווה בעיר" גם לברוקלין ולהולנד.
מאחורי מתקפת הדבש הזו עומד מחמוד סעד מהכפר דיר אל-אסד בגליל המערבי, שהצליח להביס מתחרים ותיקים, אשר סיפקו עד היום בקלאוות למספר מרכולים ובתי מלון. הסיפור לא היה כה מפתיע, אלמלא מתברר שסעד הוא ינוקא של ממש, שבקושי מלאו לו 22 שנה. "לפגישת עסקים ראשונה אני תמיד בא עם אבא, כי אני נראה ילד, ואני רוצה שייקחו אותי ברצינות כבר בהתחלה," מודה סעד, סטודנט שנה ג' למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב. "אחר כך אני כבר ממשיך בתהליך בעצמי."
(צילום: ירון ברנר)
כבר שנים מפעילה משפחת סעד בדיר אל-אסד בית מאפה, שהקים אביו של מחמוד. מייצרים שם בורקס, עוגיות, עוגות טורט ועוד. מחמוד ושלושת אחיו הבוגרים צמחו בין המאפים, עד שיום אחד הבריק לאח הצעיר רעיון: למה שלא נשווק בקלאוות גם מחוץ לכפר, ונגיע איתן לכל מקום ברחבי המדינה?
מחמוד היה אז רק באמצע שנת הלימודים הראשונה שלו, אבל מהר מאוד הבין את הפוטנציאל העסקי הטמון ברעיון. הוא פנה לחברת ,SKS המתמחה בסיוע ליזמים צעירים, ובמשך שנה וחצי ליוו אותו אנשיה בתהליכי הקמת החברה: בניית אסטרטגיה ותוכנית עסקית, השגת אישורים, מציאת חברות הפצה וקניינים, עיצוב האריזות ועוד. בשלב מסוים הבין סעד, שאם הוא רוצה להצליח באמת, עליו להשיג כשרות למוצר, ורצוי שתהיה זו כשרות בד"צ, שתפתח לו הכי הרבה דלתות. אלא שהרבנות אינה ממהרת לשלוח משגיחים לכפרים ערביים, בעיקר בשל העובדה, שהיא מתקשה לשלוט לחלוטין במתרחש במפעל כשהמשגיח איננו. לא מעט מפעלים ערביים תולים אצלם את השלט "כשר," למרות שהם אינם נמצאים תחת פיקוח כלשהו. הרבנות ערה לכך, וכיוון שהיא אינה מתכוונת להציב מצלמות במפעל, היא נוטה לסרב לבקשות לשלוח משגיח.
"זה תהליך מאוד קשה ומסובך," מעיד סעד, "נאלצנו לבנות את העסק מחדש, עם תשתיות חדשות, שיתאימו למשגיח. הוא מגיע בבוקר, סוגר את המפעל בחמש אחר הצהריים, ולנו אסור להמשיך לעבוד אחרי שהוא סוגר. בשישי הוא סוגר באחת בצהריים, ואין לנו יכולת לעבוד עד יום ראשון. אני לא מתחכם. אני עושה בדיוק מה שהוא אומר לי, לא זז ימינה ושמאלה, כי הכשרות הזאת חשובה לי מאוד, והיא פותחת לי דלתות בארץ וגם בחו"ל. אני אמנם מוציא על הכשרות הזאת המון כסף, ואנחנו מנוטרלים מעבודה בסופי שבוע, אבל זה שווה את התעודה של בד"צ. בכל מקרה, בעוד כחצי שנה אני מתכוון לפתוח מפעל חדש בכרמיאל ולהעביר את הפעילות לשם. כך יהיה לרבנות יותר קל לפקח."
בכפר בטח מאוד גאים בך על ההצלחה הזאת.
"האמת היא שאני לא מספר שם יותר מדי על מה שאני עושה."
צניעות?
"אני מעדיף לשמור על דיסקרטיות. כמה ימים אחרי שהבקלאווה שלי התחילה להימכר בחנות ילו בכפר, כבר הבנתי שמישהו מנסה לחקות אותי. הורדתי מיד את המוצר מהחנות. אני לא אוהב את זה. מעדיף לעבוד בשקט ובלי חקיינים."
והמשפחה?
"הם מאוד מפרגנים. בשיא הלחץ, לפני כמה חודשים, אמא שלי הציעה לי לוותר, כי ראתה כמה אני שחוק ולחוץ, והבינה שגם הלימודים נפגעים. היום היא מאוד גאה בי. גם האחים ואבא שלי עוזרים. אנחנו משפחה מאוד מגובשת, ואבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי."
(צילום: ג'רמי פלדמן)
מחמוד מייצר 16 סוגי בקלאוות, הנבדלות אלה מאלה בעיקר בצורתן. המילוי קבוע: אגוזים ובוטנים. לבתי מלון, שמוכנים לשלם יותר, הוא מייצר גם בקלאוות במילוי קשיו ופיסטוק, שמחירן גבוה יותר. אורך חיי המדף של הבקלאוות שלו הוא חצי שנה, הן מיוצרות בעבודת יד, אבל למרבה הצער, המוצר מכיל שמן דקלים, שנחשב לאחד השמנים הבלתי בריאים בתעשייה. סעד מייבא אותו מהמזרח, ונתקל בקשיים רבים למצוא שמן דקלים כשר.
אז למה שלא תנסה שמן אחר? בריא יותר וגם כזה שקל יותר לייבא?
"כי זה השמן המסורתי שאיתו מכינים בקלאווה בכל מקום בארץ, והפועלים המבוגרים שעובדים עבורי לא מוכנים לשנות את זה בשום אופן. הם מאוד שמרנים. לצערי, היום כבר אין צעירים שמייצרים בקלאווה, רק מבוגרים. זה בצק מאוד עדין, והעבודה איתו מאוד קשה, אז לא קל לגייס צעירים שיעשו אותה. אבל למרות התעקשות המבוגרים, אני כבר חושב קדימה, על בקלאוות אורגניות, בקלאוות ללא סוכר ובקלאוות מקמח מלא."
תגיד, בגיל 22 הקמת מפעל משגשג. מה עוד יש לך לחפש באוניברסיטה?
"עובדה שיש. ויש כמובן עוד לאן להתפתח. אני שואף להגיע לשווקים בחו"ל, ועד גיל 30 לעשות את המיליון הראשון שלי. בדולרים."
לפנייה לכתב/ת 
