זה לא שחקן, זה פוסטר
בניגוד לשחקנים אחרים שנפלו קורבן למדור, ג'ורג' קלוני נהנה מתדמית איכותית למדי. לצערנו הרב, לאורך קריירה שלמה הוא מגלם רק דמות אחת, עמוקה כמו אספרסו קצר. אויש, תפרוש
יש שחקנים שעוברים היטב מהמסך הקטן למסך הגדול, ויש כאלו שהיו צריכים להיפרד מהקריירה שלהם ברגע שהסדרה המוצלחת בה הם כיכבו בה נגמרה. ג'ורג' קלוני בן ה-49 כבר שכח מזמן את חלוק הרופאים ממנו הגיח בשנות ה-90, וחבל. תפקידו כד"ר דאג רוס השרמנטי מ-ER סימן אותו בתודעה של כולם - ובעיקר כולן - כסמל סקס, ונראה שזה כל מה שמחזיק אותו כשחקן עד היום.
ג'ורג' קלוני ב-"ER". לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק
המקרה של קלוני משונה במיוחד, דווקא כיוון שלא מדובר בשחקן נטול מודעות עצמית לחלוטין. הוא העיד על עצמו שחוש הומור הוא הדבר הכי חשוב שיש לך, במיוחד כשאתה מתחיל להזדקן, ושחיי המדף של שחקן פגי תוקף תוך שנים ספורות. "מהר מאוד לאנשים נמאס לראות את הפרצוף שלך", הוא אמר. אם להסתמך על מילותיו שלו, קלוני היה צריך להפנים וללכת כבר לפני למעלה מעשור - אבל משהו משאיר אותו על המסך.
בתחילת דרכו בטלוויזיה, קלוני לא בחל כמעט בשום תפקיד ושיחק בסדרות רבות, ביניהן עוד סדרה (מצליחה פחות) בשם ER בשנות ה-80, "עובדות החיים" ורוזאן. אך רק כשהפך לד"ר רוס הוא נהיה כוכב של ממש. כששיחק ב-1994 לצד קוונטין טרנטינו בקומדיית הפשע והערפדים של רוברט רודריגז "From Dusk till Dawn" את סת' גקו המוטרף, הוא אפילו עשה עבודה לא רעה. אבל ההשתרשות שלו כמי שמסמל את דמות הגבר האמריקני השרמנטי בן זמננו, סירבה להניח לו.
"From Dusk till Dawn". אז עוד תלינו בו תקוות
ב-1997 הוא ביצע את הפשע הבלתי נסלח והרס את דמותו של ברוס וויין בסרט הבאטמן הגרוע ביותר בכל הזמנים, ואולי אחד הסרטים הגרועים בכלל - "באטמן ורובין". רק על התפקיד הזה לבדו, הוא היה צריך להתנצל וללכת הביתה. אבל לא קלוני. למרות שהוא הודה שהתסריט היה רע, שהחליפה הציקה לו ושהוא עצמו לא יכול היה להחזיק לבדו את הדמות שלטייץ ההדוק שלה הוא ניסה להידחס, הוא המשיך משם לשלל תפקידים גבריים יותר, וגבריים עוד יותר.
מ"הקו האדום הדק" ב-1998, דרך "שלושה מלכים" ב-1999, "אחי, איפה אתה" ב-2000, טרילוגיית סרטי אושן ו"תלוי באוויר" מהשנה שעברה, ועד "האמריקאי" שמציג כעת אצלנו, קלוני המשיך לעשות פחות או יותר את אותו תפקיד: פוסטר של הגבר שכל הנשים רוצות. זה לא שהוא משחק רע - הוא פשוט לא ממש משחק. לא מדובר בדמות בשר ודם, אלא באייקונה גברית, מרשימה אולי, אבל לא כזו שמחזיקה סרט באורך מלא.
"באטמן ורובין". סליחה, זה כבר ממש פשע נגד האנושות
כשמדובר בפרסומות לקפה בנות פחות משתי דקות שמכוונות למכנה המשותף הנמוך ביותר, הוא מתאים בול. בפרסומות הללו קלוני יכול להפגין את החן, ההומור העצמי והשנינות שלו ולסיים את ענייניו לפני שהספקנו להתעייף ממנו. גם לבהות בשלט חוצות ענק עליו מתנוסס פרצופו כשהוא אוחז ספל מהביל זה בסדר. שם ברור שהמוצר שמוכרים לנו הוא גבריות אמריקנית המוכלת בכוס קפה, ולא יומרות משחק בעלות עומק של אספרסו קצר.
נראה שקלוני יודע שהוא לא בדיוק שחקן משובח. הוא העיד על עצמו שמה ששומר עליו במהלך צילומי סרט הוא קודם כל תסריט טוב, לאחר מכן במאי מבריק וגם שחקנים טובים אחרים, ולא ציין בשום הזדמנות את כשרונו שלו. הוא אף אמר שהוא שמח מאוד שהוא נהנה גם לביים.
"וידויים של מוח מסוכן". דווקא לביים הוא יודע
זו לא בושה להודות: לפחות שני סרטים שביים, "וידויים של מוח מסוכן" מ-2002 עם סאם רוקוול כמלך השעשועונים שטוען שהוא גם עובד בסוכנות הביון
האמריקנית, ו"לילה טוב ובהצלחה" מ-2005 על הכתב שהעז לצאת נגד ג'וזף מקארתי היו לא רעים בכלל.
שניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים פחות או יותר, ולמרות שהוא התעקש גם לשחק בשניהם, הכריזמה השטוחה של קלוני לא השתלטה עליהם. בשנה הבאה אף עתיד לצאת סרט נוסף בבימויו, "Farrgut North", כך שאולי יש תקווה עבור קלוני. כולנו תקווה שממש בקרוב הוא יעביר את עצמו סופית לכס הבמאי, וישאיר את פניו היפות לפרסומות לקפה בלבד - עם או בלי פסנתר שנופל על ראשו בסופן.
לפנייה לכתב/ת 
