אנחנו מנסים בכל הכוח להימנע מלדבר ברבים
בתוך כל ההתלהבות הזאת יש לי הרגשה שככל שהזמן עובר, כל משפט שאנחנו אומרים מרגיש מחייב, ואנחנו הולכים על קצות האצבעות כדי לא להלחיץ. וחו"ח לא לשכוח אצלו מברשת שיניים
אנחנו יוצאים כבר שלושה חודשים, וכיף לי. הוא בחור טוב, שנון, מצחיק, ולא פחות חשוב - לא מתל אביב.
שמתי לב שכשמגיעים לחודש השלישי אוצר המילים שלנו נעשה קטן באופן משמעותי. מילים כמו רגשות או יחסים כבר לא נמצאות אצלנו בלקסיקון, ואנחנו מנסים בכל הכוח להימנע מלדבר ברבים. הוא נוהג לחטוא בזה לפעמים. עשינו טיול לאיקאה וראינו חדר כתום הורס, רציתי לעבור לגור שם, מלא פיצ'פקעס קטנים, מסך טלוויזיה ענקי וספה מדהימה. ברגע של חולשה הוא שאל: "תתאים לנו הספה הזאת בדירה, לא?"
בזמן האחרון קלטתי שמה שאני מחפשת לא נמצא בבועה הזאת. אל תבינו לא נכון, אני אוהבת אותה, לא אעזוב אותה בחיים. אבל זאת עובדה, רוב הבחורים בעיר הם יוצאי אשדוד או הקריות שערקו לעיר הגדולה וחיים את החיים הטובים של סקס, סמים והדיסק החדש של הג'ירפות.
אנחנו בהתלהבות של ההתחלה, מבלים את רוב הזמן ביחד, מחזיקים ידיים, שוכבים מלא, צוחקים הרבה, שותקים קצת, ואז מתקרבים לעוד נשיקה.
בתוך כל ההתלהבות הזאת יש לי הרגשה שככל שהזמן עובר, כל משפט שאנחנו אומרים מרגיש מחייב, ואנחנו הולכים על קצות האצבעות כדי לא להלחיץ. יש מין פחד כזה שכל דבר שנגיד ירמוז לקשר רציני, או חלילה לצלילם המהדהד של פעמוני החתונה.
אני לא טובה עם אמהות, אני תמיד מדברת יותר מדי
פעם הוא סיפר לי על הבישולים של אמא שלו, ואני בנונשלאנטיות אמרתי שאין לו מה לדאוג, כי כשאפגוש אותה אני לא אגיד מילה רעה על הצבע המוזר של הרגל הקרושה שהגישה לי. חמש שניות אחר כך כבר הייתי אדומה לגמרי, אני לא מאמינה שהראיתי כוונה לפגוש את אמא שלו! ואני בכלל לא טובה עם אמהות, אני תמיד מדברת יותר מדי. אבות, לעומת זאת, מתים עלי. בינתיים הוא הסתכל עליי וחייך, הצחיק אותו לראות אותי מאבדת ברגע את כל הקשיחות שלי.
עוד מבט:
רגע, יש פה שתי מברשות שיניים!
המעצב שירד מהפסים
פגשתי אותה רק חודש קודם, אחרי שנרשמתי לאתר היכרויות. מה כבר יכול להיות? חשבתי. היתה בינינו הרמוניה נחמדה של חוסר התאמה. אבל אפילו כשעושים מקלחת יחד הכל תלוי בפרטים. על עיצוב שהתקלקל בגלל פריט אחד מיותר
"לנו? כן, היא מתאימה לנו", עניתי בחיוך מובך.
"אוי, סתמי כבר", הוא צחק וחיבק אותי.
אני גם מפחדת לשכוח אצלו דברים, אני אפילו לא מרשה לעצמי לשים את מברשת השיניים שלי בסטנד של מברשות השיניים באמבטיה, כדי שלא יחשוב שאני חלילה מסמנת טרטוריה.
לא מזמן שכחתי אצלו את המטען של הנייד שלי, והייתי בטוחה שזאת קטסטרופה. מה הוא יחשוב עלי? מה השלב הבא? אני אשאיר בגדים ללילה? אשים תיק איפור ומרכך לשיער גלי באמבטיה?! אולי אני אכין שלט "כאן גרים בכיף הבחור הכפרי ואני"?!
כבר באותו ערב דאגתי לחזור לזירת הפשע כדי לטשטש עקבות. כששאלתי אותו איפה הוא שם את המטען הוא ענה שהוא פינה לי את המגירה הראשונה אצלו בחדר, וזה נמצא שם.
נרגעתי, כנראה שאם הבחור לא גר בתל אביב, הרבה יותר קשה להלחיץ או להבהיל אותו. חייכתי אליו והתיישבתי לידו על הספה החדשה שלנו, שתקתי קצת והתקרבתי לנשיקה.
לפנייה לכתב/ת 
שותקים קצת, ואז מתקרבים לעוד נשיקה
צילום: Index Open
מומלצים
